פסק הדין המלא
החלטה בתיק בג"ץ 1334/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1334/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
העותרת:
תנועת אומ"ץ אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי
נ ג ד
המשיבים:
1. פרקליט המדינה
2. פרקליט מחוז ירושלים (פלילי)
3. עו"ד אוריאל מסר
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת:
עו"ד גד מינא; עו"ד חן גבירץ
בשם המשיבים 1-2:
עו"ד תדמור עציון; עו"ד נחי בן אור
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטתם של המשיבים 1-2 שלא להעמיד לדין את המשיב 3, בגין מעורבותו בשתי פרשיות הנכללות בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 402/09 נגד ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט ונגד מנהלת לשכתו הגב' שולה זקן. העותרת מבקשת כי נוציא צו על תנאי המופנה למשיבים 1-2 ומורה להם ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתם שלא להגיש כתב אישום כנגד המשיב 3, וכן צו המורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע הוא אינו מגיש קובלנה כנגד המשיב 3 לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין מכוח סמכותו בחוק.
כנגד המשיב 3, עורך דין במקצועו, וכנגד ראש הממשלה לשעבר, מר אולמרט ואישים נוספים התנהלה חקירה משטרתית אשר העלתה חשד לקשרים פסולים בין ראש הממשלה לשעבר לבין המשיב 3, אשר היה חברו הקרוב ושותפו בעבר במשרד עורכי דין. בסופו של יום כתב האישום הוגש כנגד ראש הממשלה לשעבר ומנהלת לשכתו, ואילו תיק החקירה כנגד המשיב 3 נסגר בהחלטה מיום 19.11.2009. בכתב האישום שהוגש כנגד ראש הממשלה לשעבר וכנגד מנהלת לשכתו מתוארים הקשרים בין מר אולמרט לבין המשיב 3, ונטען כי בין השניים התקיימה מערכת יחסים הדוקה וקרובה, אשר במסגרתה קיבל מר אולמרט סיוע ושירותים במגוון נושאים מהמשיב 3. בין היתר נטען כי המשיב 3 ניהל בעבור מר אולמרט "קופה סודית" בה נשמרו עבורו סכומי כסף גדולים במזומן, שמקורם במר משה טלנסקי, אזרח ארה"ב. עוד נטען, כי למרות שלל הקשרים והאינטרסים שבין מר אולמרט והמשיב 3, לא נמנע מר אולמרט מלעסוק בענייניהם של המשיב 3 ולקוחותיו העסקיים. נטען כי מר אולמרט פעל במסגרת תפקידו וסמכויותיו לטובת לקוחותיו של המשיב 3 שעה שהוא מצוי בניגוד עניינים חריף בין מחויבותו למילוי תפקידיו הממלכתיים, לבין מחויבותו האישית העמוקה למשיב 3.
כאמור, על אף הנטען בכתב האישום כנגד מר אולמרט, לא הוגש כתב אישום כנגד המשיב 3. המשיב 2 בהחלטתו מיום 19.11.2009 קבע כי יש לסגור את התיק בעניינו של המשיב 3 מחוסר ראיות מספיקות. נקבע כי על רקע יחסי החברות בין המשיב 3 למר אולמרט, לא ניתן להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי כי עזרה מצידו של המשיב 3 למר אולמרט, ניתנה כמתן שוחד דווקא. עוד נקבע כי קיימת שורה של אבחנות, במקרה דנן, בין איש הציבור – מר אולמרט, ובין האזרח – הפועל מול עובד הציבור, אבחנות המצדיקות את ההחלטה להעמיד את מר אולמרט לדין ולסגור את התיק בעניינו של המשיב 3. עוד נקבע כי:
"בשל העדר ראיות לביסוסם של החשדות שלעיל ומאחר שהאמור בסעיף 34ב לחוק העונשין אינו מתיישב עם הערך המוגן של עבירת המרמה והפרת האמונים בנסיבות הפרשה שלפנינו, לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת כנגד עו"ד מסר, שבכוחה לבסס אישום פלילי בעבירה של מרמה והפרת אמונים. אשר להחזקת ה"קופה הסודית" עבור מר אולמרט – ספק אם מעשיו של עו"ד מסר עולים כדי עבירה פלילית. כאמור, עו"ד מסר אינו עובד ציבור ולא הוכחה מעורבות כלשהיא מצידו בקבלת הכספים ממר טלנסקי, באופן בו התקבלו הכספים, בפעולותיו של מר אולמרט מול טלנסקי בניגוד עניינים, בהפרת חובות הדיווח החלות על מר אולמרט למבקר המדינה, ועוד. בנסיבות העניין ולאור ניתוח עבירת הפרת האמונים כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי במעשיו עבר עו"ד מסר עבירה של מרמה והפרת אמונים, ולפיכך לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין".
מכאן העתירה שלפנינו.
לטענת העותרת ההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב 3 – זאת בשים לב לנטען בכתב האישום כנגד מר אולמרט ומנהלת לשכתו – הינה בלתי סבירה באופן קיצוני ומחייבת התערבות של בית משפט זה. נטען כי ההחלטה להימנע מלהעמיד את המשיב 3 לדין סותרת את האמור בכתב האישום שהוגש בעניינו של מר אולמרט. עוד נטען כי אין כל ספק שהמשיב 3 היה שותף פעיל של מר אולמרט לעבירת הפרת האמונים ואין כל בסיס להחלטת המשיבים במקרה דנן. בנוסף טוענת העותרת כי מעורבותו הרבה של המשיב 3 במעשיו הנטענים של מר אולמרט מחייבים את העמדתו לדין, וכל החלטה אחרת הינה בלתי סבירה באופן קיצוני שכן היא סותרת את הנטען בכתב האישום כנגד מר אולמרט שנוסח על ידי המשיבים עצמם. כמו כן, לטענתה כתב האישום שהוגש כנגד מר אולמרט, אשר חזקה עליו שהוא מגובה בראיות, די בו כדי להעמיד לדין את המשיב 3, ועל כן למעשה לטענתה, עתירה זו אינה מבקשת כי בית משפט זה יבחן את חומר הראיות במקרה דנן. בנוסף היא טוענת כי לכל הפחות היה על המשיב 1 להגיש קובלנה כנגד המשיב 3 לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין.
המשיבים 1-2 טוענים בתגובתם כי יש לדחות את העתירה על הסף מכיוון שהעותרת לא מבססת כל טענה בדבר פגם מהותי שנפל בהחלטתם שלא להעמיד את המשיב 3 לדין. הם מדגישים כי בהתבסס על ההלכות הפסוקות אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתם, אשר התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות ומגוון השיקולים. לגופם של דברים הם טוענים כי העותרת אינה נותנת בעתירתה ביטוי ראוי להבדל המהותי בין מר אולמרט – אשר כיהן בתקופה הרלוונטית כעובד ציבור בכיר ביותר – לבין המשיב 3 – אשר היה אזרח פרטי. לאור שוני זה ולאור כלל הנסיבות במקרה דנן אין לומר כי החלטתם לוקה בחוסר סבירות קיצוני. עוד הם מוסיפים כי בהתאם להלכות בעניין עבירת הפרת האמונים וההבדלים הברורים בין מר אולמרט לבין המשיב 3 נראה כי החלטתם תואמת את האינטרס הציבורי ואת המדיניות הראויה. בכל הנוגע לטענה בדבר הקובלנה לבית הדין המשמעתי טוען המשיב 1 כי הוא נדרש לתלונה בנושא זה, רק לאחר שהמתלונן מיצה את כל ההליכים בלשכת עורכי הדין, ובנוסף המקרה דנן אינו מצדיק את הפעלת הסמכות להגיש קובלנה משמעתית, וזאת בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין.
המשיב 3 לא הגיש תגובתו לעתירה זו.
לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. במקרה דנן נראה כי המשיבים בחנו לעומק את מעורבותו של המשיב 3 בפרשיות השונות והחליטו לאחר שיקול דעת, בהחלטה מנומקת, שלא להעמיד את המשיב 3 לדין. יש לזכור כי "בית משפט זה חזר ופסק בכל שנות קיומו במאות פסקי דין, אין הוא מחליף את שיקול הדעת של ...הרשות המבצעת בשיקול דעתו שלו; כי בחינתו של בית המשפט אינה בודקת את תבונתה או את יעילותה של ההחלטה השלטונית אלא את חוקתיותה או חוקיותה" (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה פ"ד נט(2), 481, 570 (2005)). במקרה דנן, חרף טענות העותרת, לא נראה כי היא העמידה תשתית לטענה כי החלטת המשיבים לא חוקית, ולא נראה כי יש בהחלטה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. אכן, שיקול הדעת של רשויות התביעה אינו חסין מפני ביקורת שיפוטית, כשהעילה המרכזית לביקורת כזו היא עילת הסבירות. אך כפי שהודגש במקרים רבים מתחם הביקורת של בית משפט זה הוא צר (ראו בג"צ 88/10 שוורץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 12.7.2010); בג"צ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי, פ"ד מט(5) 859 (1995); בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485 (1990)). בבג"צ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 11 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (טרם פורסם, 26.2.2008)) נקבע:
"אין חולק כי העיקרון המנחה הינו כי התערבותו של בית-משפט זה בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה וגורמי הפרקליטות בנוגע לניהול חקירה ולהעמדה לדין פלילי ... הינה מצומצמת ביותר. אף שעניינים אלה אינם חסינים מפני ביקורת שיפוטית, הלכה פסוקה היא כי התערבות בית-המשפט בהן הינה מצומצמת ושמורה לנסיבות מיוחדות כגון: שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה".
זאת ועוד, בכל הקשור להערכת טיב הראיות לרשויות התביעה אף יש מרחב שיקול דעת רב יותר. התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת של רשויות התביעה בדבר חומר הראיות תהא מצומצמת עד מאד, ותתאפשר רק מקום בו העמדה בדבר משקל הראיות תהא בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני (בג"צ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 24; בג"צ 223/88 שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(4) 356, 368. בבג"צ 4736/98 מעריב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 659 צוין כי:
"אם על דרך הכלל לא ימהר בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטתו של היועץ המשפטי להעמיד לדין או שלא להעמיד לדין, ייאמרו דברים אלה בראש ובראשונה בשאלת הערכתן של ראיות, שאלה הניתנת במובהק להכרעתן של רשויות התביעה. רשויות התביעה קנו ידע, מקצועיות וניסיון רב, וחזקה עליהן כי תעשינה כמיטבן להעמיד לדין את מי שראוי כי יועמד לדין ושלא להעמיד לדין את מי שאין הוא ראוי כי יעמוד לדין. מרחב שיקול הדעת של הפרקליטות, בעיקר בנושא זה, הינו מרחב רב, ובית המשפט לא יתערב בהחלטתה אלא במקרים בהם חרגה בְּיֶתֶר ממיתחם שיקול הדעת אשר ניתן לה" (בעמ' 666 לפסק הדין).
במקרה דנן, מקובלת עלינו עמדת המשיבים 1-2 כי הם בחנו לעומק את חומר הראיות בעניינו של המשיב 3, ובשים לב לאבחנה המשמעותית בינו לבין מר אולמרט ולהלכות הפסוקות בכל הנוגע לעבירת הפרת האמונים, לא נראה כי העותרת העמידה במסגרת עתירתה בסיס לטענה כי החלטה להימנע מלהעמיד את המשיב 3 לדין הינה בלתי סבירה באופן קיצוני. לא די בטענה כי האמור בכתב האישום שהוגש נגד מר אולמרט מעמיד בסיס להעמדתו של המשיב 3 לדין. ההחלטה של המשיבים במקרה זה בחנה את מגוון השיקולים, תוך אבחנה בין מר אולמרט לבין המשיב 3, על רקע ייחודה של עבירת הפרת האמונים. אשר על כן החלטת המשיבים נראית על פני הדברים סבירה, ואין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה זו שאינה מבססת תשתית לטענות בדבר חוסר סבירות קיצוני.
כמו כן, מקובלת עלינו עמדת המשיבים 1-2 בכל הנוגע לסוגית הקובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, ולכן גם בנקודה זו דין טענות העותרת להידחות על הסף.
אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.
ניתן היום, ל' באדר א התשע"א (6.3.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10013340_H09.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il