פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה 3. פלונית עתירה דחופה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד שירה שואף דגן פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר והמשיבה 3 מנהלים מזה מספר שנים הליכי גירושין בבית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (להלן: העותר, המשיבה ו-בית הדין האזורי, בהתאמה). במסגרת הליכים אלה, מונה מומחה מטעם בית הדין האזורי על מנת שיחווה דעתו בעניין איזון המשאבים בין הצדדים; וחוות דעתו הוגשה לבית הדין האזורי ביום 22.1.2015 (להלן: המומחה ו-חוות הדעת, בהתאמה). מאז שהוגשה, העותר מסרב להשלים עם קביעות חוות הדעת – ולדבריו זו רוויה בכשלים, שאלמלא כן הייתה חוות הדעת שונה מבחינה מהותית. בתחילה הפנה העותר שאלות למומחה ביחס לחוות הדעת והעביר לו מסמכים שלשיטתו מהווים בסיס לתיקונה; ולאחר שביום 16.4.2018 ניתנה חוות דעת נוספת – שלטענת העותר, אינה אלא חוות הדעת כהגדרתה לעיל – הגיש העותר בקשה לפסילת חוות הדעת ובהמשך, גם זאת לבקשת העותר, המומחה זומן לחקירה. יצוין כבר עתה כי סוגית חקירת המומחה על חוות הדעת היא שעומדת במוקד העתירה שלפנינו. 2. בהחלטה מיום 12.3.2019 קבע בית הדין האזורי כי על העותר לשלם למומחה את שכר טרחתו עבור הופעתו לדיון, וכי עליו לעשות כן טרם הדיון שנקבע ליום 14.5.2019 ולהמציא קבלה על כך עד ליום 30.4.2019. עוד נקבע כי ככל שהתשלום לא יועבר למומחה עד המועד שנקבע – הדיון יבוטל, ובית הדין האזורי יאשר את חוות הדעת ככתבה וכלשונה. בהקשר זה הודגש כי "לא תתקבל כל טענה מכל סוג שהיא לדחיית הדיון ובמידה והדיון הבא לא יתקיים מסיבה של אי תשלום לאקטואר (המומחה-ע'ב') על ידי הבעל (העותר-ע'ב'), הדו"ח (חוות הדעת-ע'ב') יאושר מכל מקום". ביום 5.5.2019, לאחר שהמומחה הודיע כי התשלום לא הועבר לו כפי שנקבע, ניתנה לעותר לפנים משורת הדין ארכה של שלושה ימים לתשלום שכר הטרחה; וביום 12.5.2019, משהתשלום לא התקבל, ניתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת והדיון בוטל (להלן: החלטת בית הדין האזורי). ויצוין כי במסגרת החלטה זו הפנה בית הדין האזורי להחלטה קודמת מיום 26.12.2018 שנתנה תוקף של פסק דין לחוות הדעת – שכפי הנראה קדמה לבקשת העותר לחקור את המומחה. לדברי העותר, הוא אושפז בבית חולים ליומיים ולכן לא שילם את התשלום למומחה במועד; ומיד לאחר שחרורו, כבר ביום 13.5.2019, העביר למומחה את הסכום הנדרש. בנסיבות אלה, פנה העותר בבקשה דחופה לביטול החלטת בית הדין האזורי ולקביעת מועד דיון חדש; ולפי הנמסר בעתירה, בקשה זו ובקשות דומות נוספות שהוגשו בהמשך לה, נדחו ביום 24.7.2019 – ולכן פנה העותר בבקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטה מיום 24.9.2019, מהטעם שהיא הוגשה באיחור ובהינתן שחקירת המומחה ממילא אושרה לעותר לפנים משורת הדין ובתנאי שישולם לו שכר טרחה מראש, וביום 3.12.2019 נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרונה זו. 3. במסגרת העתירה מבוקש לבטל את ההחלטות שתוארו ולהורות על החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך חקירת המומחה על מנת לתקן את העוול שנגרם לעותר – שעולה לדבריו כדי "עיוות דין משווע" ו"פגיעה חמורה בעקרונות הצדק הטבעי". לטענת העותר, הותרת ההחלטות על כנן תסב לו נזק כלכלי אדיר, כלשונו, בלא שניתן לו יומו בבית המשפט. כן נטען כי ישנה דחיפות בהכרעה בעתירה, מאחר שהמשיבה פתחה נגדו תיק הוצאה לפועל למימוש החלטת בית הדין האזורי; ובהתאם נתבקש צו ביניים שיורה על עיכוב ביצוע ההחלטה האמורה והליך ההוצאה לפועל. 4. דין העתירה להידחות על הסף, אף בלא להידרש לתשובה – וזאת מן הטעם שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים. הלכה מושרשת היא שהתערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הדתיים מתוחמת למקרים חריגים בלבד בהם הוכח קיומו של פגם ממשי, כגון חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (בג"ץ 7330/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (5.11.2019); בג"ץ 5796/19‏ פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פסקה 9 (11.9.2019); בג"ץ 9241/18 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (8.1.2019)) – ומקרה זה אינו נמנה בגדרי אותן עילות המצדיקות התערבות. ואפרט. 5. החלטת בית הדין האזורי ליתן לחוות הדעת תוקף של פסק דין התקבלה לאחר שהובהר לעותר בעוד מועד, כי ככל שחפצו לחקור את המומחה עליו להקדים ולשלם את שכר טרחתו בגין הופעתו לדיון עד לתאריך מסוים, שלא יוארך; ולאחר שניתנה לו התראה מפורשת שאם התשלום לא ישולם בזמן, חוות הדעת תאושר ככתבה וכלשונה. חרף האמור, העותר לא העביר את התשלום למומחה במועד – ואף לאחר שניתנה לו לפנים משורת הדין ארכה לעשות כן, לא עמד בכך. בנסיבות אלה, בדין קבע בית הדין הגדול כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין האזורי המצדיק התערבות בה, ואיננו רואים לשנות מכך; זאת בפרט בהינתן שטענות העותר כלפי ההחלטה האמורה הן ערעוריות גרידא, והן נטועות היטב בעובדות ההליך הקונקרטי. יוער בהקשר זה כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך – ונראה כי בנסיבות העניין ולנוכח התמשכות ההליכים, ההחלטה להתנות את עצם חקירת המומחה בתשלום שכרו טרם הדיון, כמו גם ההחלטה ליתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת (החלטת בית הדין האזורי, כהגדרתה לעיל) וההחלטות שלא לשנות מכך, הן סבירות ואינן מצדיקות התערבות כלשהי. דברים אלה אמורים במיוחד בשים לב לעובדה שכבר בדצמבר 2018 – ולאחר שהעותר קיים הליך בירורים ארוך מול המומחה – ניתן לחוות הדעת תוקף של פסק דין; ורק לאחר שהחלטה זו ניתנה, ביקש העותר לחקור את המומחה, ובקשה זו התקבלה לפנים משורת הדין ובתנאי ששכר המומחה ישולם לו מראש; ומשהשכר לא שולם, חזר בית הדין האזורי ונתן לחוות הדעת תוקף של פסק דין. 6. התוצאה היא שהעתירה נדחית, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשו תגובות לעתירה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בטבת התש"ף (‏6.1.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20000110_G01.docx שו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il