אריק דדון נ. בני אלמקייס

פסק-דין בתיק ע"א 10007/17 בבית המשפט העליון ע"א 10007/17 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אריק דדון נ ג ד המשיב: בני אלמקייס ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 13.12.2017 בת"א 36777-01-15 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת א' ליפשיץ בשם המערער: עו"ד ארז אסרף; עו"ד רונן ליבוביץ פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת א' ליפשיץ) מיום 13.12.2017 בת"א 36777-01-15 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של הצדדים. 1. המערער הגיש נגד המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר שבה עתר לתשלום סך כולל של 200,000 ש"ח בגין אי פירעון כספי הלוואה, שניתנו למשיב, לטענת המערער, במסגרת הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ביום 12.10.2014 (להלן: הסכם ההלוואה). ביום 25.6.2017 דחה בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת א' ליפשיץ) את התביעה וקבע כי המשיב סילק את כל חובותיו כלפי המערער במסגרת הסכם מאוחר להסכם ההלוואה שנחתם ביום 19.11.2014 (כקביעת בית המשפט ובניגוד לעמדת המערער). עוד נקבע כי הצדדים פעלו על פי ההסכם המאוחר ובו הוסכם על סילוק סופי ומוחלט של טענות המערער ביחס לכספים שהעביר למשיב (להלן: הסכם סילוק החובות). למסקנה זו הגיע בית המשפט – בין היתר – לאחר שקבע כי עדות המערער הייתה "אינטרסנטית, לא אמינה ולא קוהרנטית, מה גם שהתובע [המערער לפניי] סתר את עצמו בדבריו", וכי המערער "יצר רושם של אדם לא ישר לא אמין, עדותו היתה פתלתלה ומתחמקת ואותות השקר ניכרו בה לאורך כל עדותו". בית המשפט נמנע מלהכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר לשאלה האם המערער אכן העביר בפועל למשיב כספים במסגרת הסכם ההלוואה מיום 12.10.2014. זאת משנקבע כי הסכם סילוק החובות יצר בין הצדדים "דף חלק". 2. המערער הגיש ערעור על פסק דין זה, שהתקבל על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ש' דברת) ביום 1.10.2017. נקבע כי יש להחזיר את הדיון בתיק לבית משפט השלום "שיבחן האם בעקבות הסכם ההלוואה הועברו כספים מהמערער לידי המשיב". נקבע כי אף אם הסכם סילוק החובות נחתם ביום 19.11.2014, לא ניתן להסיק מכך כי יש לפטור את המשיב מהחוב הלכאורי שנוצר לו כלפי המערער מכוח הסכם ההלוואה, שכן – כקביעת בית המשפט המחוזי – המשיב מושתק מלטעון כי הסכם סילוק החובות חל גם על החוב שנצמח – ככל שנצמח – כתוצאה מהסכם ההלוואה. בית המשפט הטעים כי פסק הדין של בית משפט השלום לא הכריע בטענת ההגנה המרכזית של המשיב, שלפיה כלל לא הועברו לו כספים במסגרת הסכם ההלוואה, וכי ההסכם האמור נועד לשמש כבטוחה להבטחת פירעון חובות קודמים של המשיב כלפי המערער. על כן נקבע כי הדיון בשאלה יוחזר לבירור מחדש בבית משפט השלום, שיכריע אם הועברו למשיב כספים במסגרת הסכם ההלוואה, ואם עליו להשיב כספים אלה. 3. משהוחזר הדיון לבית משפט השלום, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. זאת מאחר שלטענתו קיים חשש ממשי שהמותב גיבש דעה אשר למהימנות גרסתו. ביום 13.12.2017 נדחתה הבקשה. נקבע כי אמנם במסגרת גלגולו הראשון של התיק לפניו קבע בית המשפט קביעות באשר למהימנות הצדדים ולעדויותיהם, ואולם "חזקה על מותב זה, כפי שחזקה על כל מותב שיפוטי באשר הוא, כי מהשלב בו הערעור על הכרעתי התקבל, והתיק דנא הושב לפתחי, הרי שאדון בתיק זה בדעה פתוחה, אוזניים כרויות ונפש חפצה". לכך הוסף, כי הדיון הוחזר לבית משפט השלום בשאלה שטרם הוכרעה במסגרת גלגולו הראשון של ההליך, ולפיכך באפשרות המערער לשכנע את המותב ביודעו שדעתו אינה נעולה; וכי חזקה על ערכאת הערעור שלא הייתה מחזירה את הדיון בסוגיה לפתחו של אותו המותב אלמלא הייתה משוכנעת כי המותב אינו מוטה. לבסוף, ציין בית המשפט כי דין הבקשה להידחות אף משום שהוגשה בשיהוי, ורק לאחר שבקשה קודמת של המערער, שעניינה שינוי סדר הבאת הראיות, נדחתה. 4. מכאן הערעור שלפניי. לדברי המערער, שאלת מהימנות בעלי הדין עתידה להיות שאלה מרכזית במסגרת ההליך המחודש בבית משפט השלום. לפיכך, ובנתון לקביעותיו הנחרצות של המותב ביחס לגרסת המערער ולמהימנותו, ובשים לב לנסיבותיו הפרטניות של המקרה, יש – לטענת המערער – לפסול את בית המשפט מלדון בהליך בשל חשש ממשי למשוא פנים. הוטעם כי ניהול ההליך לפני המותב יפגע במראית פני הצדק. המערער מוסיף כי הבקשה לפסילת המותב הוגשה בהזדמנות הראשונה, לאחר שנדחתה בקשתו להיפוך סדר הבאת הראיות ונטל ההוכחה, וכי אין לדחות את בקשתו לפסילת המותב אך בשל נימוק פרוצדוראלי. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לידי מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הלכה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין, אם הובא בשנית לפניו בעקבות התערבות ערכאת הערעור (ע"א 4464/10 ‏Cannon Rubber Ltd‏ נ' נדל-רגב, פסקה 6 (16.8.2010); ע"א 9348/07‏ עזבונה של לימון ג'מילה ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 5 (17.4.2008) (להלן: עניין לימון)). הרציונל שעומד ביסוד הכלל האמור טמון בהנחת המוצא בדבר המקצועיות השיפוטית של השופט היושב בדין, ובפתיחות הדעת שבה על בית המשפט להידרש גם לטעויות שלו עצמו – בנסיבות המתאימות ובתיקים מתאימים – ומובן שכך הם הדברים מקום שבו מדובר בתיק המוחזר אל אותו המותב בעקבות החלטת בית משפט של ערעור (ע"א 6273/15 זאבי נ' רום, פסקה יא (22.10.2015) (להלן: עניין זאבי)). על כן, עצם הדיון המחודש בתביעה, בהתאם להנחיית ערכאת הערעור, אין בו כדי להביא לפסילת המותב (ע"א 4457/17 סבן נ' שי שלמה רכב בע"מ, פסקה 5 (19.6.2017) (להלן: עניין סבן)), ועל הטוען לפסילת המותב להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט "ננעלה" (עניין לימון, שם). 6. איני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן עלה בידי המערער להצביע על קיומו של חשש כאמור בעוצמה המצדיקה את קבלת הערעור. ההליך הוחזר לבירור לפני בית משפט השלום, בהתאם להוראות ערכאת הערעור ועיון בהחלטת בית המשפט בבקשת הפסילה מעלה כי הוא נתן דעתו לטענות המערער אשר לחשש לקיומו של משוא פנים, בהינתן הקביעות בגלגול הקודם של ההליך. ואולם הוא הבהיר כי בכל הנוגע להכרעה בשאלות שהוחזרו מחדש לפתחו – ושטרם הוכרעו – דעתו פתוחה, והוא ידון בראיות ללא כל דעה מוקדמת וללא משוא פנים. אכן, בהתאם להנחיות שניתנו על ידי ערכאת הערעור בית משפט השלום נדרש להכריע עתה בשאלות שלא לובנו בגלגול הקודם של ההליך ועובדה זו נושאת עמה משקל בהחלטה לדחות את הערעור. עוד יצוין כי מהחומר שהובא לעיוני עולה כי המערער לא ביקש בשלב הערעור כי הדיון בהליך יובא לפני מותב אחר, וממילא גם לא ניתנה על ידי ערכאת הערעור הנחיה כאמור (השוו עניין סבן, פסקה 6; עניין זאבי, פסקה יב). לכך יש להוסיף – כאמור בהחלטת בית משפט השלום – כי בקשת המערער לפסילת המותב הוגשה בשיהוי, ורק לאחר שבקשה אחרת שהגיש נדחתה. כמו כן, איני סבורה כי בנסיבות העניין יש לקבל את הערעור מחמת "מראית פני הצדק" (השוו ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.12.2008)). מן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בטבת התשע"ח (‏11.1.2018). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17100070_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il