עזבונה של לימון ג'מילה ז"ל נ. מדינת ישראל-משרד הבריאות

פסק-דין בתיק ע"א 9348/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9348/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עזבונה של לימון ג'מילה ז"ל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל-משרד הבריאות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כבוד השופטת נ' מימון-שעשוע), מיום 18.10.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 5907/02 בשם המערער: עו"ד רון אילן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בכפר סבא (השופטת נ' מימון-שעשוע) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 5907/02. 1. המערער לפניי הוא עזבונה של לימון ג'מילה (להלן: העזבון והמנוחה בהתאמה). המנוחה אושפזה לפני כשמונה שנים בבית חולים בשל דלקת ריאות. לאחר מספר ימי אשפוז, במועד הסמוך לשחרורה, היא נפלה וסבלה מנזקי גוף. לטענת העזבון, המקרה אירע בפתח חדר האחיות בזמן שהמנוחה חיכתה לשחרורה מבית החולים. 2. המנוחה הגישה לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בעילת רשלנות רפואית, במסגרתה נשמעה גרסת המנוחה והעידו עדים מטעמה. עם סיומו של שלב זה, ויתרה המשיבה (הנתבעת בבית משפט השלום) על הבאת ראיות מטעמה, משכה את תצהיריה וביקשה לקבוע כי המנוחה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה בפסק דינו את תביעתה של המנוחה. ערעור שהגישה המנוחה על פסק-דינו של בית-משפט השלום נדחה אף הוא, על-ידי בית-המשפט המחוזי. המנוחה הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נתקבלה בהתבסס על טענה פרוצדוראלית שהועלתה. בית-משפט זה קבע כי בקדם המשפט בבית משפט השלום סוכמו ונקבעו סדרי דיון הכוללים הבאת ראיות ועדויות מצד המשיבה, וזו אכן הגישה ראיות ותצהירים מטעמה. ואולם, רק לאחר שנשמעו עדי התביעה, שינתה המשיבה את טעמה ומשכה את הראיות והתצהירים מטעמה. לפיכך, נקבע, כי בנסיבות העניין לא ניתנה למנוחה מלוא ההזדמנות לבסס את תביעתה, והצדק מחייב לאפשר לנציגי המנוחה (אשר הלכה בינתיים לעולמה בתחילת שנת 2007) להשלים את הבאת הראיות ולחקור, במידת הצורך, את האחיות שתצהיריהן הוגשו מטעם המשיבה- ונמשכו. לצורך כך, נקבע, יוחזר התיק לבית משפט השלום על-מנת שייתן פסק-דין חדש לאחר שתושלם שמיעת הראיות. לאחר שהוחזר התיק לבית משפט השלום לדיון בפני השופטת שדנה בו מלכתחילה, הגיש העזבון בקשה לפסילת השופטת בטענה כי בנסיבות הקיימות, מן הדין להעביר את התיק כולו לשמיעה מחדש בפני שופט אחר. העזבון ביסס את טענת הפסלות על בג"צ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נה(3) 734 (להלן: עניין ישקר). המשיבה התנגדה לבקשה ותמכה עמדתה בע"א 189/03 אוניפארם בע"מ נ' Merck & Co. Inc. (לא פורסם, 27.1.2003) (להלן: עניין אוניפארם). 3. בהחלטה מיום 18.10.07, דחה בית-המשפט את בקשת הפסילה בקובעו כי בדומה לעניין אוניפארם ולעניין נרגו (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (לא פורסם)), גם במקרה דנן הנחיית ערכאת הערעור הייתה להשלים את מסכת הראיות על-ידי שמיעתן של שלוש עדות שמלכתחילה הוגשו תצהיריהן מטעם ההגנה והגשת מסמכים באמצעותן. עוד נקבע כי ככל שיהיה בעדויות ו/או במסמכים אלה כדי לבסס אחריות של המשיבה לאירוע הנפילה של המנוחה, שבו ניזוקה, הרי שדעתו של בית-המשפט פתוחה לדון בראיות אלה ובטענות הצדדים לגביהן, מבחינה עובדתית ומשפטית, ללא כל דעה מוקדמת ו/או משוא פנים. בית-המשפט הוסיף וקבע כי ממצאי המהימנות שנקבעו בפסק הדין שיצא מתחת ידו מתייחסים לעדויות בני משפחת המנוחה לגבי אירוע הנפילה, ולשאלת קיומו של מגע או "חיכוך" בין אחת האחיות שעברה במסדרון לבין המנוחה, ואין כל עילה להביא עדויות אלה מחדש בפני מותב אחר, בבחינת "מקצה שיפורים". לבסוף, קבע בית-המשפט, כי ככל שבכוונת בא כוח העזבון להוכיח באמצעות עדויות האחיות ומסמכים שיוגשו באמצעותן, את טענת אי ההשגחה המספקת על המנוחה, בשל גילה ומצבה הבריאותי, ובשל משך הזמן ששהתה במסדרון בית החולים, הרי שבעניין זה לא נקבעו ממצאים בפסק הדין, וממילא לא "ננעלה" דעתו של בית-המשפט. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת העזבון, במקרה דנן מתקיימות נסיבות דומות לעניין ישקר בו קבע בית-המשפט חזקה לפיה במקרה בו בדיון קודם דן בית-המשפט בראיות, נקט עמדה לגוף העניין לאחר בחינת נסיבות המקרה, וגיבש עמדה סופית בנוגע להכרעה בדין, קיים חשש ממשי למשוא פנים במסגרת דיון חדש באותו תיק. עוד טוען העזבון, כי בעניין אוניפארם לא בוטלו הקביעות שנקבעו בעניין ישקר אלא נקבע, כי הדיון יוחזר לבית-המשפט קמא רק כדי שישלים קביעותיו בסוגיה בה לא דן, ויפרט נימוקיו בסוגיה שלא נומקה. כמו-כן, נטען כי בהחלטת בית-המשפט בבקשת הפסילה ובפרוטוקול הדיון שנערך בפניו, קיימות ראיות אובייקטיביות המחזקות את החשש הממשי למשוא פנים ואת הקביעה כי דעתו של בית-המשפט "ננעלה". בעניין נרגו, טוען העזבון, עליו מסתמך בית-המשפט בהחלטת הפסילה, עילת הפסלות שנטענה הייתה אמירה של השופט בדיון שנערך לאחר שהתיק הוחזר אליו, ולא עצם החזרתו לשופט המקורי. העזבון מוסיף וטוען, כי הצהרת בית-המשפט לפיה הוא יכול לבחון את אחריות המשיבה לנפילת המנוחה ללא כל דעה מוקדמת ו/או משוא פנים, סותרת את העובדה שדעתו לגבי ראיות התביעה נותרה מגובשת. מבחינת שיקולי היעילות, טוען העזבון כי, העברת הדיון לשופט אחר לא תביא לבזבוז זמנו של בית-המשפט, לאור העובדה שבפני בית-המשפט נערך דיון אחד בלבד ונשמעו מקצת מעדי התביעה. כן מבקש העזבון כי בית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ויעביר את התיק לכל בית-משפט אחר במחוז המרכז. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בכך שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו עקב התערבות ערכאת הערעור (ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ (לא פורסם, 26.8.1999); ע"א 5660/05 ישיבת הפקדתי שומרים ירושלים נ' שליט (לא פורסם, 25.1.2006); ע"פ 9091/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272, 273, 279-280 (2006)). כמו-כן, כבר נפסק כי החזרת התיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת ואינה פוסלת את השופט כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת (ע"פ 139/87 אלחמידי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום, פ"ד מא(1) 660 (1987)). עם זאת, השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573 (1994)). לשם בחינת השאלה האם גיבש לעצמו השופט עמדה סופית בעניין נושא הדיון, באופן המייתר המשך המשפט בפניו, נקבע בפסיקה כי יש להתחשב במספר גורמים, ביניהם, האופן בו הובעה עמדת בית-המשפט והמסגרת הדיונית בה הובעה, השאלה האם הייתה זו התבטאות כוללנית או פרטנית, והשאלה האם מדובר בהתבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות או התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים (ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם, 1.6.1997)). עוד נקבע כי אין די בכך שהמסגרת בה הובעה הדעה היא מסגרת של פסק-דין וכי בבחינת הסוגיה יש להתחשב, בין היתר, בתוכנו של פסק הדין (ע"פ 6462/02 מדינת ישראל נ' מחמד (לא פורסם, 27.8.2002)). 6. במקרה שבפניי נראה כי לא מתעורר חשש ממשי כי דעתה של השופטת ננעלה. אמנם, השופטת קמא קבעה ממצאים תוך התייחסות לשלושה עדי תביעה בקובעה שאינה יכולה לבסס אחריות לנזק על פי עדותם אך העובדה כי עליה להכריע עתה בשאלות שלא הוכרעו עדיין בפסק דינה בשל אי שמיעת העדים, יש בה כדי להעיד כי אין חשש ממשי למשוא פנים, כפי שאף הבהירה בהחלטתה: "בדומה לעניין אוניפארם ונרגו, גם בתיק שלפני הנחיית ערכאת הערעור הייתה להשלים את מסכת הראיות ע"י שמיעתן של שלוש עדות – שמלכתחילה הוגשו תצהיריהן מטעם ההגנה – והגשת מסמכים באמצעותן. ברי, כי ככל שיהיה בעדויות ו/או מסמכים אלה כדי לבסס אחריות של הנתבעת לאירוע הנפילה, שכתוצאה ממנו נגרמו נזקי התובעת, הרי שדעתו של בית המשפט פתוחה לדון בראיות אלה ובטענות הצדדים לגביהן, מבחינה עובדתית ומשפטית, ללא כל דעה מוקדמת ו/או משוא פנים". ובהמשך: "ככל שבכוונת ב"כ התובעת להוכיח באמצעות עדויות האחיות ומסמכים שיוגשו באמצעותן, את טענת אי ההשגחה המספקת על התובעת, לנוכח גילה ומצבה הבריאותי, ולנוכח משך הזמן ששהתה במסדרון בית החולים, הרי שבסוגיה זו לא נקבעו מסמרות בפסק הדין הראשון, אלא רק נאמר כי הטענה לא הוכחה מאחר והתובעת הייתה עצמאית והתהלכה באופן חופשי – עובדה שאינה שנויה במחלוקת. ממילא, לא "ננעלה דעתו" של מותב זה, לכאן או לכאן". 7. זאת ועוד, בית-המשפט קבע בהחלטתו בבקשת הפסילה כי לא קיימת עילת פסלות וכי לא "ננעלה דעתו".יודגש כי, עוצמת החשש למשוא פנים הנדרש מקום שהשופט מחליט לפסול עצמו נמוכה היא מעוצמת החשש למשוא פנים מקום שבו השופט סבור כי אין מקום לפסילתו, ובמקרה האחרון אף נדרש משקל כבד יותר של ראיות (ראו: ע"פ 8724/01 קהלני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 930, 937 (2001)). במקרה דנן, לאור החלטת השופטת בבקשת הפסילה, ומשהבהירה כי בכל הנוגע לשמיעת העדויות כי דעתה פתוחה וכי תדון בראיות אלה, מבחינה עובדתית ומשפטית, ללא כל דעה מוקדמת ו/או משוא פנים, לא מתעורר חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצידה ואיני רואה טעם המצדיק קבלת הערעור על החלטתה. הערעור נדחה. התיק ימשיך להתברר בפני השופטת נ' מימון-שעשוע. לפיכך, אף אין מקום לקבל את בקשת העזבון להעברת מקום הדיון לבית משפט אחר במחוז המרכז, ומכל מקום עניין זה נתון לסמכותו של נשיא בתי משפט השלום במחוז. ניתן היום, י"ב בניסן התשס"ח (17.4.08). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07093480_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il