פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 70440-05-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
יעקב כהן
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל – האפוטרופוס לנכסי נפקדים באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
3. הימנותא בע"מ
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 16.2.2026 בהמנ"א 41113-01-26
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 16.2.2026 בהמנ"א 41113-01-26, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מ' לומפ) מיום 12.11.2025 בת"א 50305-07-24.
דין הערעור להידחות. לרשמת בית המשפט נתון שיקול דעת רחב בעניינים מעין אלו, וערכאת הערעור תתערב בו במקרים חריגים בלבד (ע"ר 3515-01-26 שהם נ' מתקינט בע"מ, פסקה 5 (26.3.2026); ע"ר 59841-08-25 גרינשפון נ' בן הרוש, פסקה 6 (4.9.2025)). לא מצאתי כי מקרה זה בא בקהלם של אותם מקרים. כפי שקבעה הרשמת, המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חלף בעניינו של המערער ולא עלה בידו להציג טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת (לתנאים להארכת מועד ראו: ע"ר 5466-11-25 פלוני נ' המועצה האזורית לב השרון, פסקה 8 (7.1.2026); ע"ר 51881-08-24 עזבון המנוח יוסף אחמד יוסף שבאט נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (15.10.2024)). הנה כי כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 12.11.2025 ונצפה על ידי בא-כוח המערער במערכת "נט המשפט" עוד באותו היום (וראו לעניין צפייה במערכת "נט המשפט" המהווה המצאה כדין: בע"מ 8817/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (24.1.2022); בע"מ 4279/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.6.2021)). ואילו המערער הגיש את בקשתו להארכת מועד ביום 14.1.2026, היינו באיחור של שלושה ימים מהמועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין. המערער לא הוכיח כי יש בטעמים שהציג לפני הרשמת, ובהם מצבו הרפואי הנטען באותה עת אשר מנע ממנו את הגשת הערעור במועד והעובדה כי פסק הדין הובא לידיעתו רק ביום 17.11.2025 על ידי בא-כוחו, כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת. משכך, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת הרשמת.
בערעור שלפנַי טוען המערער כי שגתה הרשמת בדחותה את טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי ולמועד בו נחשף לפסק הדין. המערער צירף מסמכים אחדים לתמיכה בטענותיו שלא צורפו לבקשה להארכת מועד. ברם אין במסמכים אלה כדי לסייע לו. שכן לא זו בלבד שערעור על החלטת הרשמת אינו מהווה אכסניה לביצוע "מקצה שיפורים" בבקשת הארכת המועד שהגיש (וראו מיני רבים: ע"ר 76622-01-25 פלוני נ' פלונית (9.2.2025); ע"ר 14273-12-24 חגיגי נ' יניב אינסל (מנהל מיוחד) (17.12.2024)), אלא שגם לגופו של עניין אין בהם כדי להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד.
ראשית, ביחס לאישור הרפואי שצירף המערער המוכיח לטענתו כי בחודשים נובמבר ודצמבר 2025 היה שרוי במחלה אשר מנעה ממנו להגיש את הערעור במועד. מדובר בסיכום מידע רפואי מחודש מרץ 2026 ובו פירוט אודות בעיות רפואיות כלליות מהן סובל המערער ותרופות קבועות שהוא נוטל. אף אם נכונה טענת המערער כי חלה במחלת הקורונה בחודשים נובמבר ודצמבר 2025, כפי שצוינה גם באישור הרפואי על סמך דבריו, הרי שבכל מקרה אין באישור כדי להוכיח כי מחלה זו היא שמנעה ממנו להגיש את הערעור במועדו ולכן אין בכך כדי להצדיק את הארכת המועד (ער"א 5485/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.8.2021); ער"א 1785/21 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ נ' אלמיר יזום והנדבה בע"מ, פסקה 4 (17.3.2021)).
שנית, באשר לתצהיר שהגיש המערער מטעם בא-כוחו, בו הצהיר כי פסק הדין נמסר למערער ביום 17.11.2025, לאחר מאמצים רבים להשיגו. כאמור, פסק הדין נצפה על ידי בא-כוח המערער במערכת "נט המשפט" באותו היום בו הוא ניתן. כידוע, המצאה לבא-כוחו של בעל דין כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו (תקנה 163(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וראו גם: ער"א 5186/21 נורית אגמי בע"מ נ' משאבי אנוש זה אנחנו, פסקה 6 (27.10.2021)). לפיכך, גם בטענה זו של המערער אין כדי לסייע לו.
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ו (02 יוני 2026).
דוד מינץ
שופט