פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 5186/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערת:
נורית אגמי בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
משאבי אנוש זה אנחנו
ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 1435/21
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 1435/21 מיום 11.5.2021, במסגרתה נמחקה בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת עקב איחור בהגשתה.
המערערת ביקשה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1245-07-20) מיום 27.12.2020, אשר דחה את ערעורה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שבו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה. לצד בקשת רשות הערעור הגישה המערערת בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. בתגובתה לבקשת הפטור טענה המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להימחק מכיוון שהוגשה באיחור.
בהחלטתו קבע הרשם כי בקשת רשות הערעור אכן הוגשה באיחור ועל כן דינה להימחק. מאסמכתא שצירפה המשיבה עולה בבירור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הומצא על ידי בא-כוח המשיבה לידי בא-כוח המערערת ביום 28.12.2020 באמצעות הודעת דואר אלקטרוני, ובא-כוח המערערת אף אישר כי קיבל את פסק הדין עוד באותו היום. מכאן שמועד הגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 28.2.2021 (תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א)). ברם, בקשת רשות הערעור הוגשה למחרת, ביום 1.3.2021. הרשם דחה את טענת המערערת כי היא עצמה לא ידעה שפסק הדין הומצא לבא-כוחה, נוכח תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (אשר חלה במועד המצאת פסק הדין; להלן: התקנות הישנות), הקובעת כי המצאה לבא-כוחו של בעל דין כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו.
הרשם דחה גם את טעמי המערערת להארכת מועד הגשת בקשת רשות הערעור. בהקשר זה טענה המערערת כי בא-כוחה לא הביא לידיעתה את דבר המצאת פסק הדין לידיו, אך הרשם ציין כי תקלות או אי הבנות ביחסים שבין בעל דין לבין בא-כוחו אינן מהוות ככלל "טעם מיוחד" להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי, והמערערת לא ביססה טעם מבורר לסטות מכלל זה במקרה דנן. בהקשר זה צוין כי המערערת לא הבהירה מדוע לא פעלה בשקידה ראויה לברר עם בא-כוחה בהליך לפני בית המשפט המחוזי מהו המועד המדויק שבו הומצא לו פסק הדין. נדחו גם טענותיה כי הסתמכה על מידע שנמסר לה ממרכז המידע של מערכת בתי המשפט בכל הנוגע למועד ההמצאה, מכיוון שלא נתמכו בתצהיר. הרשם ציין כי גם העובדה שמדובר באיחור של יום בלבד בהגשת הערעור, אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד", וכי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר וגם לכך יש ליתן משקל של ממש.
מכאן הערעור שלפנַי. המערערת טוענת כי בא-כוח המשיבה לא המציא כדין את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן ההמצאה בוצעה באמצעות הודעת דואר אלקטרוני, ומועד ההמצאה לא עודכן במערכת "נט המשפט". כמו כן, היה על הרשם לדחות את תגובת המשיבה, לאור העובדה שזו לא הומצאה כדין לידי המערערת, והמשיבה אף לא צירפה תצהיר התומך בתגובתה. לחלופין טוענת המערערת כי קיים "טעם מיוחד", המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה. היא ביקשה להגיש את בקשת רשות הערעור יום לפני המועד האחרון להגשתה, אולם הגיעה מספר דקות לאחר סגירת מזכירות בית המשפט בשל עומסי תנועה חריגים. לבסוף מעלה המערערת גם טענות שונות לגופו של ההליך העיקרי, אשר לשיטתה סיכוייו גבוהים.
דין הערעור להידחות. שיקול דעת רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו הינו רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ער"א 3356/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (20.5.2021); בש"א 7804/20 צוראל נ' וולוך, פסקה 4 (19.11.2020)). המערערת לא הציגה כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשם.
אין חולק כי בא-כוח המערערת בהליך בבית המשפט המחוזי אישר את קבלת פסק הדין באמצעות הדואר האלקטרוני ביום 28.12.2020. כפי שציין הרשם בהחלטתו, המצאה לבא-כוחו של בעל דין כמוה כהמצאה לבעל הדין עצמו (תקנה 477 לתקנות הישנות; תקנה 163(א) לתקסד"א). על כן המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 28.2.2021 והיא הוגשה באיחור של יום. טענתה של המערערת כי לא עלה בידה להגיש את הבקשה במועד בשל עומסי תנועה חריגים אינה בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה, בפרט כשטענה עובדתית זו לא נתמכה בתצהיר. לכך יש להוסיף כי לפני המערערת ניצבת משוכה משמעותית להוכחת סיכויי ההליך הלכאוריים, שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ער"א 5485/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.8.2021)) על פסק דין מנומק של בית משפט שלום, המבוסס בעיקר על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות. משוכה זו לא צלחה המערערת.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"א בחשון התשפ"ב (27.10.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21051860_N06.docx רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il