פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"כ 41892-09-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
אלי נסים
נגד
המשיבה:
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראש העין
ערעור על
בשם המערערים:
עו"ד עבד אלחי אגבאריה
פסק-דין
ערעור (שהוגש כבקשת רשות ערעור) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' סולקין) מיום 10.9.2026 בעתפ"ב 63399-08-26, בה הורה על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ל' הר ציון) מיום 17.8.2026 בבצה"מ 20049-08-26 בכפוף למספר תנאים; וכן על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.9.2026 אשר דחתה את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.9.2026.
בתמצית, ענייננו בצו הריסה שניתן ביום 9.6.2026 מכוח סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) ביחס למבנה בשטח של כ-85 מ"ר בראש העין, בגין ביצוע עבודות שיפוץ וחיזוק ללא היתר ובגין הנחיה להריסתו מכיוון שהוגדר כמבנה מסוכן (להלן: הצו ו-המבנה, בהתאמה). המערער הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול הצו, וביום 17.8.2026 נדחתה בקשתו. בהחלטה נקבע כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהוגשה בשיהוי משמעותי, ומאחר שהמערער עשה דין לעצמו שעה שהמשיך לבצע עבודות במבנה חרף קיומו של צו הפסקת עבודות תלוי ועומד. כן נקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, בין היתר כי המבנה הוקם ללא היתר, ואין בנמצא אופק תכנוני לגביו; כי במהלך החודשים האחרונים בוצעו עבודות מהותיות במבנה; וכי מחוות דעת שהוגשה על ידי המשיבה – שנמצאה עדיפה על פני חוות דעת שהגיש המערער – עולה כי המבנה מהווה סיכון בטיחותי. עקב הסיכון הנשקף מהמבנה, גם נקבע כי הצו ייכנס לתוקפו באופן מיידי.
המערער לא השלים עם ההחלטה והגיש עליה ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצִדו בקשה לעיכוב ביצועהּ. ביום 10.9.2026 קבע בית המשפט כי בשים לב לסיכויי הערעור הנמוכים, הנובעים בין השאר מכך שהמבנה הוקם ללא היתר בנייה ומכך שבכל הנוגע לטיב העבודות שבוצעו בו קיימת הכרעה עובדתית של בית משפט השלום; בהינתן העובדה שבוצעו במבנה עבודות תוך הפרת צווים שיפוטיים; ובשים לב לסיכון הבטיחותי הקיים – לא היה ראוי לאפשר את עיכוב ביצוע הצו. עם זאת, לפנים משורת הדין, נעתר בית המשפט לבקשה בכפוף להעמדת ערובות שונות ולכך שהמבנה יפונה ולא יאוכלס, ושלא ייערך בו כל שינוי עד להכרעה בערעור. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בה הלין בעיקר על התנאי שעניינו בפינוי המבנה, אולם בית המשפט דחה בקשה זו ביום 15.9.2026.
מכאן הערעור שלפנַי (שהוגש כאמור כבקשת רשות ערעור), המופנה בעיקרו כלפי פינוי המבנה. בעיקר טוען המערער כי המשיבה כלל לא ביקשה את פינויו מהמבנה; כי יש בפינוי משום שינוי המצב הקיים; כי מצבו הרפואי אינו מן המשופרים ופינויו עלול להסב לו נזק בלתי הפיך, דבר שכלל לא נדון על ידי בית המשפט המחוזי; כי כתנאי לעיכוב הביצוע נקבעו תנאים נוספים כך שאין צורך בהוספת הפינוי; כי לא הוא שביצע את העבודות במבנה; וכי מחוות הדעת שהגיש עולה שהמבנה אינו מסוכן.
לאחר עיון בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. החלטה בעניין עיכוב ביצוע היא החלטה דיונית המצויה בלב שיקול דעת של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בה אלא במקרים חריגים (עע"כ 12170-07-26 דדא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פסקה 4 (7.7.2026); עע"כ 61802-06-26 אסמאא נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה, פסקה 7 (22.6.2026)). לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים.
סעיף 254ח לחוק קובע נקודת מוצא שלפיה בית המשפט לא יעכב את ביצוע הצו, אלא אם כן ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. בענייננו, בית המשפט מנה שלל טעמים התומכים במסקנה כי דין הבקשה היה להידחות, לרבות סיכויי ערעור נמוכים, וחרף זאת, הרבה לפנים משורת הדין, הורה על עיכוב הביצוע בכפוף לתנאים שונים. החלטה זו רחוקה מלהצדיק התערבות.
אכן, יש בפינוי המערער משום שינוי של המצב הקיים. ברם משניתנה החלטתו של בית משפט השלום השתנתה נקודת האיזון, וברירת המחדל היא כאמור הריסת המבנה (וראו גם: ע"פ 5092/22 זאקי נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה מחוז מרכז, פסקה 7 (29.7.2022); ע"פ 1027/21 עאצי נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, פסקה 5 (16.2.2021)), סעד שממילא טומן בחובו גם את פינוי המערער מהמבנה. המערער מבקש להיבנות מכך שבית המשפט הלך לקראתו והורה על עיכוב ביצוע ההריסה, אולם עמדה זו מתעלמת מקביעתו העובדתית של בית משפט השלום – הנשענת על אימוץ חוות דעת מומחה והעדפתה על פני חוות דעת המערער – שלפיה מדובר במבנה מסוכן. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי פינוי המערער אינו דבר של מה בכך נוכח מצבו הרפואי. אולם למול טענותיו בהקשר זה ניצבת סכנה מוחשית לנזק שעלול להיגרם משהות במבנה מסוכן, ועם זאת לא ניתן להשלים.
יוער כי אכן בית המשפט הורה על תנאים נוספים שנועדו להבטיח את קיום הצו. ברם פינוי המבנה לא נועד לטעם זה, אלא תכליתו לאפשר את עיכוב הביצוע מבלי לסכן את השוהים במבנה המסוכן, ובהיעדרו על פני הדברים התוצאה הייתה דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע (וראו את לשון סעיף 254ח(א) לחוק, שלפיה בית המשפט רשאי להורות על עיכוב הביצוע אם "נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו").
המערער הוסיף והעלה טענות נוספות, אולם לא מצאתי באף אחת מהן כדי לשנות מהמסקנה האמורה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ה' תשרי תשפ"ז (16 ספטמבר 2026).
דוד מינץ
שופט