פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עע"כ 12170-07-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
בהא הדין אל דדא
נגד
המשיבה:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה, נגב מזרחי – מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' דנינו) מיום 2.7.2026 בעתפ"ב 5640-07-26
בשם המערער:
עו"ד יקיר שקרצי
פסק-דין
ערעור (שהוגש כבקשת רשות ערעור) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' דנינו) מיום 2.7.2026 בעתפ"ב 5640-07-26 בה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט ר' ימיני) מיום 1.6.2026 בבצה"מ 63509-05-26. בהחלטה נדחתה בקשת המערער לביטול צו הריסה, עד להכרעה בערעור.
בתמצית, ענייננו בצו הריסה מיום 7.5.2026 שהוצא למערער על ידי המשיבה לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) בגין הקמת מבנה שנבנה ללא היתר בנייה במקרקעין המצויים ביישוב כסייפה (להלן בהתאמה: המבנה ו-המקרקעין). המערער הגיש לבית משפט השלום "כתב תביעה" נגד המשיבה ל"ביטול צו הריסה מנהלי". בהחלטתו מיום 1.6.2026 קבע בית משפט השלום כי לפי סעיף 228 לחוק היה על המערער להגיש בקשה לביטול צו ההריסה ודי בכך כדי לדחות את תביעתו על הסף. מכל מקום, זכות להגשת בקשה כאמור תקום רק לבעל זכות כדין במקרקעין. בענייננו, למערער אין זכות קניינית במקרקעין ולכן יש לדחות את התביעה גם לגופו של עניין.
המערער לא השלים עם ההחלטה והגיש עליה ערעור לבית המשפט המחוזי ובצִדו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. ביום 2.7.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע בעיקר כי אין מקום לקבל את טענת המערער שלא עלתה בתביעתו שלפיה הוא אכן אינו בעל זכות במקרקעין, אך הוא הסתמך בעניין זה בתום לב על שיח שהתקיים בין תושבי היישוב לבין נציגי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, שבו נאמר לו כי המקרקעין שבו נבנה המבנה מיועד עבורו; כי המערער נמנע מלפרט על אודות הגורמים איתם ניהל לכאורה את השיח האמור; כי מהמסמכים שהגישה המשיבה לבית משפט השלום עולה כי המערער אינו עומד בתנאי הזכאות להקצאת מגרש מגורים; וכי אף אם דברי המערער נכונים אין בהם כדי להפכו לבעל זכות במקרקעין וכדי להתיר לו לבנות כבר כעת מבנה ללא היתר. לפיכך, אין יסוד לטענותיו בכל הנוגע לסיכויי הערעור. אשר למאזן הנוחות, מאחר שמדובר במבנה לא גמור שאינו מאוכלס אין לומר כי הוא נוטה לטובת המבקש. לבסוף נקבע כי המשיבה תעדכן עד ליום 1.8.2026 אם בוצע צו ההריסה, ובהתאם אם יש מקום לקבוע דיון בערעור.
מכאן הערעור שלפנַי (שהוגש כאמור כבקשת רשות ערעור) בו טען המערער כי בדחיית בקשתו לעיכוב ביצוע הסתמך בית המשפט המחוזי על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בדבר זיקתו של המערער למקרקעין ואילו ערעורו מופנה כלפי קביעות אלה עצמן. בכך, החלטת בית המשפט המחוזי מרוקנת מתוכן את הערעור עוד בטרם הוכרע; חורגת ממסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע; ועולה כדי הכרעה בערעור עצמו. כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק, שכן הריסת המבנה תהפוך את הערעור לתאורטי בלבד, והמשיבה אינה צפויה להיפגע מעיכוב ביצוע צו ההריסה.
לאחר עיון בערעור על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. לפי סעיף 254ח לחוק, בית המשפט לא יעכב את ביצוע צו ההריסה אלא אם ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. בית המשפט המחוזי בחן את החלטת בית משפט השלום ומצא כי לא מתקיימים טעמים לעיכוב ביצועה. אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי וזאת גם נוכח העובדה שהחלטה בעניין עיכוב ביצוע נתונה לשיקול דעת הערכאה הדיונית אשר לא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור (עע"כ 61802-06-26 אסמאא נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה, פסקה 7 (22.6.2026)). המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות.
כמו כן, אין בטענת המערער כי ערעורו לבית המשפט המחוזי נסוב על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום בדבר מצב המבנה ו"שאלת האכלוס" וכן על טענותיו שלא נדונו באשר לזכויותיו העתידיות כדי להועיל לו. זאת שעה שגם בערעורו לבית המשפט המחוזי, וכך גם בערעור שלפנַי, הוא לא חלק על הקביעה העובדתית שלפיה נכון להיום אין לו זכות במקרקעין, אלא אך טען כי היה מקום לברר את טענותיו שעשויות להכשיר את הבנייה או להקנות לו בעתיד זכות במקרקעין. במצב הדברים כפי שהוא היום אין חולק כי למערער כלל לא הייתה זכות להגיש בקשה לביטול צו ההריסה שהוצא נגדו (רע"פ 680/08 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (19.3.2008); והשוו: רע"פ 7429/19 לוי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה עיריית תל אביב-יפו, פסקה 5 (17.11.2019)). יתרה מכך, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, המערער טוען לכל היותר לקיומה של זכות עתידית במקרקעין ואין בכך כדי להצדיק, ולוּ בקירוב, את הבנייה במקרקעין כבר בעת הזו ללא היתר בנייה כדין או את עיכוב ביצוע צו ההריסה (וראו: ע"פ 7403/22 גאבר נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני ותכנון והבנייה, פסקה 19 (10.11.2022)).
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ו (07 יולי 2026).
דוד מינץ
שופט