פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 39196-01-26
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופט יחיאל כשר
העותרת:
אלומיניום קונסטרקשן סי. אל. ישראל (1992) בע"מ
נגד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
2. מפקד תחנת מעלה אדומים
3. עיריית מעלה אדומים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד מוריאל גילאי; עו"ד ירון טבצ'ניק
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיבים לאכוף את הסדר הציבורי ואת חוקי התנועה ברחוב אופירה באזור התעשייה מישור אדומים (להלן: הרחוב); לקבוע הסדר תנועה קבוע ובר אכיפה שימנע את חסימת הגישה למפעלי העותרת; לקבוע תכנית אכיפה קונקרטית הכוללת נוכחות פיזית של ניידת משטרה או פקחים בשעות הפעילות של מכון רישוי המצוי בסמוך; ועוד.
הרקע לעתירה נפרס לאחרונה בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 30539-08-25 אלומיניום קונסטקשן סי. אל. ישראל (1992) בע"מ נ' משטרת ישראל (25.9.2025) (להלן: העתירה הקודמת), ולא מצאתי טעם לחזור על הדברים. בתמצית, העתירה הקודמת שעסקה אף היא בדרישה לאכוף את הסדר הציבורי וחוקי התנועה ברחוב – נדחתה. בתוך כך הובהר, כי למשטרת ישראל שיקול דעת רחב בכל הקשור לאופן השמירה על הסדר הציבורי, וכי לנוכח משאביה המוגבלים הרף להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתה הוא גבוה. לגופו של עניין נקבע, כי משטרת ישראל פועלת לאכיפת הסדר הציבורי במקום וכי "העותרת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח, בראיות מינהליות, כי משטרת ישראל מתנערת באופן מוחלט מחובתה או כי התנהלותה לוקה בפגם חוקי אחר המצדיק התערבות שיפוטית".
לא חלפו ארבעה חודשים מאז ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, והוגשה העתירה שלפנינו. זאת, לטענת העותרת, "נוכח תקופה ממושכת בת חצי שנה (!) של חוסר מעש מצד המשיבים" במהלכה "המשטרה לא הציבה ולו ניידת אחת ו/או שוטר אחד במקום", ושעה ש"המפגעים הבטיחותיים נותרו כשהיו ואף החמירו באופן ממשי". לשיטתה, נסיבות אלה עולות כדי "שינוי מהותי בנסיבות המקרה" המצדיק בחינה מחודשת. לצד זאת, מלינה העותרת על כך שדוח חקירה פרטית שצורף לעתירה הקודמת – ואשר מוכיח כביכול כי מחדלי המשיבים נובעים משיקולים זרים – "לא קיבל כל התייחסות בפסק הדין". מטעמים אלה, שבה ומבקשת העותרת סעדים שונים הקשורים באכיפת הסדר הציבורי וחוקי התנועה ברחוב; וכן שנורה למשיבים לערוך בדיקה "בדבר החשש לניגוד עניינים ושיקולים זרים המונעים את האכיפה במקום".
דין העתירה להידחות על הסף. כלל נקוט בידינו כי רק במקרים חריגים שנסיבותיהם יוצאות דופן, כדוגמת שינוי נסיבות מהותי או גילוין של עובדות חדשות ומשמעותיות, יידרש בית משפט זה לשוב ולדון בעניין שכבר הוכרע על ידו (וראו, מיני רבים: בג"ץ 5023/08 שחאדה נ' שר הביטחון, פסקה 9 (27.2.2017); בג"ץ 5584/16 אבו קמל נ' ממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באזור יהודה ושומרון, פסקה 5 (15.11.2016)). ענייננו אינו בא בקהלם של מקרים נדירים אלה. העותרת לא הצביעה על טעם המצדיק פתיחת הדיון מחדש, ופשיטא שאין בפרק הזמן, הקצר, שחלף מאז, כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק את התערבותנו.
אשר לטענה כי פסק הדין בעתירה הקודמת לא דן בסוגיית דוח החקירה הפרטית. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו על ידו במותב אחר (וראו: בג"ץ 6496/15 הרב יוסף טולידאנו - רב המועצה המקומית גבעת זאב נ' ראש ממשלת ישראל חה"כ בנימין נתניהו, פסקה 17 (12.10.2015); בג"ץ 8661/18 פלונית נ' המרכז הישראלי לאפוטרופסות מחוז ירושלים (הקרן לטיפול בחסויים) (23.12.2018); בג"ץ 6864/19 מולדבסקי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (6.11.2019)). טענת העותרת להתעלמות המותב הקודם מדוח החקירה היא טענה "ערעורית" מובהקת, אשר אין לה מקום בהליך שלפנינו.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי חזקה על המשטרה כי תוסיף ותפעל, בהתאם להצהרתה, לשמירה על הסדר הציבורי ברחוב, ולמתן מענה לעומסים התחבורתיים הקיימים במקום, לשם הבטחת ביטחונם של משתמשי הדרך.
סוף דבר: העתירה נדחית. אך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, א' שבט תשפ"ו (19 ינואר 2026).
אלכס שטיין
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
יחיאל כשר
שופט