בג"ץ 37568-12-25 — מוחמד בראזי נ. פרקליטות מחוז צפון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 37568-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב העותר: מוחמד בראזי נגד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז צפון 2. סמיר תוכי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד עאדל דבאח פסק-דין השופט חאלד כבוב: עתירה למתן צו על-תנאי, בה נתבקשנו להורות לפרקליטות המדינה לבוא וליתן טעם: ראשית, מדוע לא תגיש כתב אישום נגד משיב 2 בגין עבירה של ניסיון לרצח ולמצער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירות בנשק; ושנית, מדוע סגרה את תיק החקירה נגד משיב 2 בעילה של היעדר ראיות מספיקות. האירוע מושא העתירה התרחש ביום 28.07.2023 בסמוך לישוב ריחאניה שבגליל העליון. ככל שניתן להבין, ראשיתו בעימות שפרץ בין העותר ואחיו למשיב 2, ואחריתו בירי שבוצע מאקדחו של האחרון ואשר הביא לפציעת העותר בלחיו ובאוזנו; כאשר נסיבות הירי לא הובררו עד תום. יודגש, כי לטענת משיב 2 מדובר בפליטת כדור. משטרת צפת פתחה בחקירת האירוע, וחקרה את משיב 2 בחשד לפציעה בנסיבות מחמירות. בנוסף גבתה הודעות מהעותר ומאחיו, שבעצמו אף נחקר באזהרה בחשד כי נשא נשק, וכי איים על משיב 2 שבוע עובר לאירוע הירי. בנוסף, נגבו הודעותיו של השוטר וזרמאס שאגוג', אשר נכח במקום האירוע, ומהחומר עולה כי הוא קרוב משפחתו של משיב 2 (להלן: שאגוג'). בסופם של דברים התיק נסגר, כאמור, בעילה של היעדר ראיות מספיקות. הגם שזה לא צורף, מהחומר שלפנינו עולה כי העותר הגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק. ביום 21.10.2025 נמסר לו ממחלקת עררים בפרקליטות המדינה כי המשנָה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים החליטה לדחות את הערר. בהחלטה נכתב כי על יסוד חומר החקירה נמצא שסגירת התיק הייתה מוצדקת בנסיבות, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטה על סגירת תיק החקירה. עוד עלה, כי קיימות ראיות אשר מפחיתות ממשקל גרסתם של העותר ואחיו, ולעדויותיהם אין משקל ראייתי מספיק לצורך העמדה לדין. הובהר, כי בחומר הראיות קיימים דווקא חיזוקים לגרסתו של משיב 2 לאירועים. יוער, כי ביחס לטענות שהועלו לגבי השוטר שאגוג' נכתב בהחלטה, כי לא ניתן לשלול שזה ביקש למנוע את התפתחותה של קטטה המונית במקום ולכן נהג כפי שנהג. לסיכומם של דברים נכתב כי הערכת מכלול הראיות אינה מבססת את קיומו של סיכוי סביר להרשעת משיב 2, וכי נוכח הדרישה שבדין בהקשר זה – הערר נדחה. מכאן העתירה שלפניי, בה נטען כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ופוגעת בזכויותיו של העותר; סותרת עקרונות של צדק ושל הגינות; וחותרת תחת עקרונות של אכיפה מחמירה ביחס לעבירות נשק. גרסת העותר היא כי מדובר בירי מכוון ושלא להגנה עצמית, שביצע משיב 2 כלפיו. לשיטתו, חומר הראיות המצוי בתיק מלמד על סיכוי סביר להרשעה. על פני עמודים רבים מפרט העותר את האופן שבו, לטענתו, גרסתו לאירועים נתמכת בחומר הראיות, לרבות בהודעות שנגבו במשטרה. כך, נטען כי אחיו לא אחז בנשק באירוע, בניגוד לטענת משיב 2. הועלו גם טענות ביחס למיקום שממנו בוצע הירי; ביחס לזווית החזקת האקדח; ביחס ל'מרדף' שקדם לאירוע הירי; ביחס לפרק הזמן שלאחר הירי, וכן ביחס להתנהלות משיב 2 במהלכו של פרק זמן זה. בצד כל האמור, הועלו טענות גם ביחס להתנהלות השוטר שאגוג' באירוע. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. כידוע היטב, לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר בעניין העמדה לדין. התערבות בית משפט זה בהחלטות מעין אלו תיעשה במשורה, ובמקרים חריגים בלבד, שבהם ההחלטה לוקה בפגם מינהלי חמור ביותר (ראו מיני רבים: בג"ץ 37072-09-25 אברהם נ' פרקליטות המדינה (21.10.2025); בג"ץ 2774/20 שבלי נ' משטרת ישראל, פסקה 9 (06.07.2020)). הדברים נכונים ככלל, ונכונים הם ביתר שאת, כשמדובר בהחלטה בדבר היעדר ראיות מספיקות לצורך העמדה לדין, נושא המצוי במומחיות גופי האכיפה והחקירה (בג"ץ 37872-03-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה – מחלקת עררים (22.04.2025); בג"ץ 50744-01-25 מלכה נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקאות 9-8 (23.06.2025)). בענייננו, לאחר עיון בהחלטה המנומקת אשר דחתה את הערר ובכתב העתירה המפורט, על צרופותיו, לא נמצא פגם אשר מצדיק התערבות שיפוטית. כאמור לעיל, פרקליטות המדינה, אשר בחנה את טענות העותר בערר, מצאה כי לא ניתן להסתמך על גרסתו וגרסת ואחיו לאירוע בשל קיומן של ראיות אשר מפחיתות ממשקל גרסתם, וכי לכל הפחות, גרסאותיהם נעדרות את המשקל הראייתי המספיק לצורך העמדה לדין להשקפת המשנָה לפרקליט המדינה. כמו כן, כזכור, נמצאו חיזוקים לגרסת משיב 2 לאירועים. במכלול הדברים, נמצא כי לא קיימות ראיות מספיקות להעמדתו של משיב 2 לדין פלילי. אף עיון עצמאי בנספחי העתירה, הכוללים חומר – חלקי בלבד – מתוך תיק החקירה, מלמד על פערים מסוימים ביחס לגרסת העותר, לגרסת אחיו, ולתימוכין הנטענים להן. כך למשל באשר לאופי העימות שקדם לירי; למצב היורה לאחריו; לטענות שונות בדבר מספר היריות שנורו; ולטיב היחסים בין אח העותר לבין משיב 2 לפני האירוע. כל זאת, מבלי להפחית מהקביעה כי בחינת דיוּת הראיות הנדרשות לשם העמדה לדין היא נושא שבמומחיות גופי האכיפה והחקירה. במכלול הדברים, העותר לא הרים את הנטל להראות כי בהחלטה לדחות את הערר נפל פגם, לא כל שכן פגם המצדיק את התערבותנו. העתירה נדחית, אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ו (11 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט