פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 37872-03-25
לפני:
כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
העותר:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. פרקליטות המדינה – מחלקת עררים
2. פרקליטות מחוז מרכז – פלילי
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד נעם שביט
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבות 2-1 לנמק מדוע לא תיפתח חקירה פלילית כנגד המשיבה 3 (להלן: המשיבה), בחשד למעורבותה ואחריותה לעבירות אלימות שבוצעו כלפי בנה הקטין על-ידי אחיה.
על פי המתואר בעתירה, העותר והמשיבה גרושים זה שנים רבות, ולהם בן קטין המאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, המצוי במשמורתם המשותפת. אחיה של המשיבה (להלן: הדוד), מצוי אף הוא על הרצף האוטיסטי, מתגורר בדיור מוגן לאוטיסטים בגירים, ומגיע לחופשות בבית אִמו, שם מתגוררת גם המשיבה עם בנה. במהלך מספר מפגשים משפחתיים בין השנים 2022-2020 היכה הדוד את אחיינו, ובשני מקרים אף גרם לו לחבלה. בהמשך לכך הגיש העותר תלונות במשטרה נגד הדוד על מעשי האלימות, ונגד המשיבה, על הפרת חובתה כהורה כלפי בנם הקטין. ביום 31.3.2024 הודיעה המשיבה 2, פרקליטות מחוז מרכז, לעותר, כי הוחלט על סגירת התיקים, הן נגד הדוד הן נגד המשיבה. ערר שהגיש העותר למשיבה 1 – נדחה בהחלטתו של המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים). הובהר כי הגם שהתגבשה תשתית ראייתית מספיקה לאישום הדוד בתקיפה ואיומים כלפי אחיינו, "נסיבות העניין בכללותן לא התאימו להעמדתו לדין". בהחלטה פורטו באריכות הנסיבות הייחודיות, ובתוך כך חומרתם הפחותה של המעשים – אשר היו נקודתיים, קצרים, ברף הנמוך של עבירות האלימות ונעברו על-ידי מי שאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד בינוני-נמוך; הדיווחים על התנהגותו החיובית של הדוד, ועל העדר אירועי אלימות בעברו; החשש שניהול ההליך יוביל לפגיעה בטובת הקטין ולעירובו בקונפליקט הקיים בין הוריו, זאת לרקע התרשמותן של חוקרת הילדים ויועצת בית הספר; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה והעדר דיווחי אלימות חדשים מזה כשנתיים וחצי; התרשמות גורמי הטיפול כי המשיבה ואִמה מהוות דמויות חיוביות המטיבות עם הקטין, והרושם שהן יפעלו למניעת הישנות המעשים על-ידי הדוד. אשר לבקשת העותר לפתוח בחקירה פלילית כנגד המשיבה, נקבע שלא הונחה תשתית ראייתית מתאימה לחשד כי המשיבה ביצעה עבירה של הפרת חובת הורה כלפי קטין. כך בפרט משום שאירועי האלימות שהתרחשו בנוכחותה ובנוכחות יתר בני המשפחה, היו נקודתיים וקצרים ואירעו ב"שבריר שניה", כך שלא היה ביכולתה לצפות את קרות המעשים. לנוכח כל זאת לא נמצא להתערב בהחלטות על סגירת התיקים, והערר נדחה.
העותר משלים עם ההחלטה לסגור את תיק החקירה נגד הדוד. לדידו, החלטה זו סבירה ואינה מצדיקה התערבות; זאת, בניגוד להחלטה שלא לחקור את המשיבה באזהרה. לעמדתו, מדובר בהחלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצונית, שכן לשיטתו, "אדישותה" של המשיבה היא שיצרה את התנאים שהובילו לתקיפת הקטין, ואף שהוזהרה על-ידי העותר, לא קיימה את חובתה לשמור על שלומו וביטחונו של הקטין. בהעדר סנקציה צופה פני עתיד, כך אליבא דהעותר, לא תיווצר הרתעה שתסייע להבטיח את שלומו של הקטין.
לאחר עיון בעתירה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות אף בלא תגובת המשיבות, בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטה שלא לחקור את המשיבה באזהרה. כפי שציין העותר עצמו, הלכה היא עמנו כי בהחלטה של רשויות התביעה בענייני חקירה והעמדה לדין, התערבותו של בג"ץ הינה מצומצמת במיוחד, ואין בית משפט זה ממיר את שיקול דעתן של רשויות התביעה בשיקול דעתו (בג"ץ 6236/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פסקה 11 (24.11.2020); בג"ץ 2078/24 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (4.7.2024)). אכן, דאגתו של העותר לבנו ברורה ומובנת, וניכר מנימוקי ההחלטה בערר כי גם גורמי המקצוע היו ערים לתחושותיו הקשות נוכח הסיטואציה המורכבת. ואולם, החלטת המשיבות 2-1 לסגור את תיק החקירה נגד המשיבה, ללא חקירתה באזהרה, התבססה על העדר תשתית ראייתית מספיקה לביסוס החשדות. החלטה זו, המיוסדת על מקצועיותן וניסיונן של רשויות החקירה והתביעה, מצויה בגרעין הקשה של שיקול דעתן, ולפיכך כלל אי-ההתערבות חל לגביה ביתר שאת; בכגון דא התערבותנו שמורה למקרים חריגים וקיצוניים (בג"ץ 4137/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (21.6.2021); בג"ץ 6236/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, פסקה 12 (24.11.2020); בג"ץ 6216/20 דרוויש נ' היחידה הארצית לחקירת סוהרים, פסקה 8 (6.12.2020)). בענייננו, העותר לא עמד בנטל להוכיח כי בהחלטה זו נפל פגם המצדיק התערבות.
סוף דבר: העתירה נדחית בהיעדר עילה להתערבותנו. משלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ה (22 אפריל 2025).
יעל וילנר
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת