פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"ר 37232-01-26
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
המערער:
פלוני
נגד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 4.12.2025 בעפ"ס 54012-10-25
בשם המערער:
בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 4.12.2025 בעפ"ס 54012-10-25 בה נדחתה בקשת המערער להפחתת סכום ערובה ולדחיית המועד להפקדתה עד לאחר מתן החלטה המורה למשיבים להגיש תשובה בהליך העיקרי, אם תתקבל כזו; בקשתו להגשת תגובה לתשובות לבקשתו להפחתת ערובה; ובקשתו לחקירת משיבות 2-1 (להלן: המשיבות) על תשובותיהן לבקשה האמורה.
המערער הדגיש בערעור שלפנַי כי בקשתו להפחתת סכום ערובה לא נבעה מחוסר יכולת כלכלית, אלא רק בשל אומדן ההוצאות הצפוי בראי המבחנים שהותוו בפסיקה. כמו כן, נוכח העובדה שמשיב 3 לא הגיב לבקשתו להפחתת סכום הערובה יש להפחיתה לכל הפחות ביחס אליו; כי דחיית הבקשה להגיש תגובה לתשובת המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה; כי אין לדרוש מהמערער להפקיד ערובה עד אשר המשיבים יתבקשו להשיב על ערעורו בהליך העיקרי, שכן בענייננו מדובר בערעור על החלטה לדחות בקשה לפסילת שופט כאשר על פי רוב ערעורים מסוג זה מוכרעים ללא צורך בקבלת תשובה; כי חקירת המשיבות היא הדרך היחידה למנוע את עיוות הדין שנוצר בעקבות ההסתמכות על תשובתן לבקשתו להפחתת הערובה.
דין הערעור להידחות. לרשמת בית המשפט מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטות בענייני אגרה וערובה ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לאחרונה: ע"ר 60191-11-25 קליין נ' הלשכה לסיוע משפטי מרכז-לוד (29.12.2025); ע"ר 12498-07-25 פלוני נ' פלונית (20.7.2025)). כפי שציינה הרשמת, הפסיקה שעליה הסתמך המערער קדמה להתקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), שבהן נקבעו סכומים מוגדרים מראש להפקדת ערובה במטרה לבטא את הצורך באחידות (ע"ר 6099/24 קירשנבאום נ' אביב ניהול ואחזקת מבנים (א.נ.ו.מ) בע"מ, פסקה 5 (30.9.2024)). אמנם, אומדן ההוצאות הצפויות הוא שיקול שיש לקחתו בחשבון בהחלטה בבקשה להפחתת סכום ערובה, אלא שהוא אינו השיקול היחיד ואף לא המרכזי. כפי שנקבע לא אחת, החלטה בבקשה מעין זו תתקבל בזיקה למבחן סיכויי הערעור ולהוכחת חוסר יכולת כלכלית (ראו לאחרונה: ע"ר 38619-11-25 ויסולי נ' גבריאלי (28.12.2025); ע"ר 27638-10-25 בוגנים נ' הרפז (13.11.2025)). על כן, היעדר קבלת תשובת משיב 3 לבקשה אינה מחייבת את קבלת הבקשה באופן אוטומטי.
גם לא ראיתי לקבל את הטענה כי נגרם למערער עיוות דין כשנדחתה בקשתו להגיב לתשובת המשיבים ולחקירת המשיבות, שכן לבעל דין אין זכות קנויה להגיש תגובה לתשובה ולרשמת בית המשפט שיקול דעת רחב בנוגע לניהול ההליך שלפניה (ער"א 4555/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (17.7.2022)). המערער גם לא תמך את זכאותו לחקור את המשיבות על תגובתן באסמכתא כלשהי שכך נעשה בעבר בבית משפט זה.
לבסוף, בצדק קבעה הרשמת כי לפי תקנה 135(א) לתקנות החובה להפקדת ערובה קמה עם הגשת הערעור ומטרתה להבטיח את תשלום ההוצאות אם הערעור ידחה באופן שצופה את פני העתיד, כך שהיא אינה עולה בקנה אחד עם חפצו של המערער להשהות את ההפקדה עד לקבלת החלטה בעניין תשובת המשיבים ולהתקדמות ההליך בפועל.
ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ו (01 פברואר 2026).
דוד מינץ
שופט