פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 31946-07-26
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
העותרים:
1. סמיר רג'בי
2. אכרם רג'בי
3. זיאד רג'בי
4. זוהיר רג'בי
5. פואד רג'בי
6. אוסאמה רג'בי
7. קאיד רג'בי
8. מאהר סרחאן
9. חלדון סרחאן
10. סרחאן סרחאן
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שר האוצר
3. רשות מקרקעי ישראל
4. הקדש בנבנישתי
5. אברהם שפרמן - נאמן
6. מרדכי זרביב - נאמן
7. יצחק רלב"ג - נאמן
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד יזיד קעואר; עו"ד ג'נאים מאג'ד
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד עומר רוזנוקס
בשם המשיבים 7-4:
עו"ד אברהם משה סגל
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
עניינה של העתירה דנן בפניית העותרים לוועדה המייעצת לשר האוצר לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן, בהתאמה: הוועדה ו-השר). בפנייתם, ביקשו העותרים כי השר יפקיע את זכויות המשיבים 7-4 (להלן: משיבי ההקדש) במקרקעין שעליהם מצויים בתי העותרים. ביום 13.7.2026 ניתן בהחלטתי צו ארעי האוסר על פינוי העותרים מבתיהם עד למתן החלטה אחרת (להלן: הצו הארעי). ביום 30.7.2026 התבקשה התייחסות המשיבים 3-1 (להלן: משיבי המדינה), באשר למשך הטיפול הצפוי בפניית העותרים.
ביום 8.10.2026 מסרו משיבי המדינה כי, לאחר בחינה, החליט השר לדחות את פניית העותרים. בשל כך, לדבריהם, העתירה התייתרה, ודינה להימחק. בהמשך לאמור, הצדדים התבקשו להתייחס לאפשרות כי העתירה תימחק, תוך הארכת הצו הארעי לפרק זמן קצוב בכדי לאפשר לעותרים להשיג על החלטתו העדכנית של השר.
לטענת העותרים החלטת השר לדחות את פנייתם מעוררת קשיים, שכן דומה כי לא הובאה בפניו המלצתה של הוועדה, וזאת אף שבעבר ציינו משיבי המדינה כי זהו שלב הכרחי טרם קבלת ההחלטה. עוד נטען, כי משיבי המדינה נמנעו מלציין אם החלטת השר מקיימת את דרישות הדין בקשר לממשלות מעבר, בהתחשב בכך שהיא התקבלה בתקופת בחירות. על יסוד האמור, העותרים ביקשו כי משיבי המדינה יגישו התייחסות הנוגעת להיבטים אלה, וכי לאחר מכן תינתן להם שהות לשקול את המשך צעדיהם בקשר לעתירה. משיבי ההקדש, מנגד, ביקשו כי נורה על דחיית העתירה, תוך פסיקת הוצאות, וכן על ביטול הצו הארעי. לטענתם עמדת העותרים כלל אינה מתייחסת להצעת בית המשפט, והיא אף כוללת טענות וסעדים שלא הוזכרו בעתירה.
לאחר שעיינו בעמדות הצדדים, באנו לידי מסקנה כי משעה שהתקבלה החלטה סופית בקשר לפניית העותרים – חל שינוי בתשתית העובדתית העומדת ביסוד העתירה, ולפיכך דינה להימחק, תוך מתן אפשרות לעותרים למצות את ההליכים ביחס להחלטה חדשה זו.
כידוע, כאשר חל שינוי בתשתית העובדתית שביסוד העתירה, ובפרט משעה שהתקבלה החלטה עדכנית של המשיבים בסוגיה מושא העתירה – אין מקום להשאירה תלויה ועומדת על מנת לברר את טענותיהם המעודכנות של העותרים, ודינה להימחק (ראו: בג"ץ 71267-02-26 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועצת המשפטית למשרד המשפטים, פסקה 7 (12.3.2026); בג"ץ 74489-12-25 גפן נ' משרד המשפטים, פסקה 15 (29.3.2026); בג"ץ 18244-01-26 סיידוף נ' המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), פסקאות 7-6 (23.7.2026)). אי לכך, אין הצדקה להיענות, במסגרת ההליך הנוכחי, לבקשת העותרים לחייב את משיבי המדינה להגיש התייחסויות נוספות בנוגע להחלטת השר. יחד עם זאת, מבלי שנעלמה מעינינו עמדת משיבי ההקדש מיום 27.7.2026 ומיום 11.10.2026 (עליה חזרו ביום 8.11.2026), ועל מנת לאפשר לעותרים שהות למצות הליכים ביחס להחלטתו העדכנית של השר, מבלי שטענותיהם יהפכו לתאורטיות, יש להותיר את הצו הארעי למשך פרק זמן קצוב נוסף.
בשולי הדברים יש לציין כי טענות משיבי ההקדש כלפי העותרים וכלפי בית המשפט נוסחו באופן בוטה – אין להלום צורת ביטוי כזו, וראוי כי בא-כוח משיבי ההקדש יחדול ממנה.
נוכח האמור, דין העתירה להימחק ללא צו להוצאות, תוך שמכלול טענות הצדדים שמור להם ביחס להחלטת השר העדכנית. הצו הארעי ייוותר על כנו 60 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ז (09 נובמבר 2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט