פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 27483-10-26
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט יחיאל כשר
כבוד השופטת רות רונן
המערערת:
מרי אהרון
נגד
המשיבים:
1. ענב יזום - לה גווארדיה
2. אילן לפ
3. ג'יימס בן שושן
4. זהבה מצלאוי
5. דוד צרפתי
6. דליה שיינגרטן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.6.2026 בת"א 3630-05-26 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי
בשם המערערת:
בעצמה
פסק-דין
השופטת דפנה ברק-ארז:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.6.2026 (ת"א 3630-05-26, השופטת א' לושי-עבודי). כפי שיוסבר להלן, הלכה למעשה הערעור מכוון לביטולן של הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המערערת בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מיום 17.5.2026. בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של תשלום ההוצאות עד להכרעה בערעור.
2. ברקעו של ההליך ניצב פרויקט פינוי ובינוי שמקדמת החברה היזמית, ענב יזום – לה גווארדיה (היא המשיבה 1; להלן: המשיבה), בתל אביב. לצורך קידום הפרויקט נחתם הסכם בין המשיבה לבין בעלי הזכויות במתחם, ובהם המערערת (להלן: הסכם הפינוי-בינוי או ההסכם). להשלמת התמונה יצוין כי המערערת הסכימה לחתום על ההסכם בעקבות תביעה קודמת שהגישו נגדה בעלי זכויות אחרים במתחם (ת"א 68253-07-23).
3. מקורו של ההליך דנן בתביעה לאכיפתו של הסכם הפינוי-בינוי שהגישו המשיבה ונציגי בעלי הזכויות נגד המערערת. בכתב התביעה נטען כי המערערת מפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם בכך שהיא מסרבת לחתום על מסמכי הליווי הבנקאי הנדרשים לצורך קבלת מימון לפרויקט. בצדה של התביעה הוגשה גם בקשה למתן צו עשה שיורה למערערת לחתום על המסמכים האמורים כבר כסעד זמני, בשים לב לנזק הכבד שכרוך בעיכוב קידומו של הפרויקט. ביום 17.5.2026, בתום הדיון שהתקיים בפניו, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בציינו כי המערערת אינה כופרת בכך שהיא התחייבה לחתום על המסמכים וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר מתן הצו בהתחשב בכך שמן העבר השני ניצבים כ-90 דיירים אשר ממתינים לקידום הפרויקט. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי הורה למערערת לחתום על הסכם הליווי הבנקאי וקבע כי אם היא לא תעשה כן – יוסמך עורך דין מטעם המשיבה לחתום במקומה. כמו כן, בית המשפט המחוזי חייב את המערערת בהוצאות המשיבה ונציגי בעלי הזכויות במתחם בסך של 15,000 שקלים (להלן: ההחלטה מיום 17.5.2026).
4. המערערת הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, וזו נדחתה ביום 31.5.2026 (רע"א 66028-05-26, השופטת ג' כנפי-שטייניץ). בהחלטה צוין כי התנהלותה של המערערת מעוררת קושי ניכר, בין היתר בשים לב לכך שהיא מתנערת מהתחייבויותיה על-פי ההסכם שעליו היא חתמה וכן מעלה טענות נעדרות בסיס עובדתי. בנסיבות אלה, כך נקבע, לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ביום 2.6.2026 המערערת הגישה לבית משפט זה בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה בהולה לתיקון השמטה בהחלטה" ובה טענה כי ההחלטה שניתנה בבקשת רשות הערעור אינה מתייחסת להשגותיה ביחס לרכיב ההוצאות. ביום 3.6.2026 דחתה השופטת כנפי-שטייניץ את הבקשה בציינה כי בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור בהחלטה שעניינה הוצאות משפט. עוד הוסיפה השופטת כנפי-שטייניץ כי "למותר לציין כי כל טענות המבקשת בכל המתייחס להוצאות המשפט שהוטלו עליה שמורות לה, ככל שתבחר להגיש ערעור על פסק הדין שיינתן בתום ההליך".
5. ביום 16.6.2026 המשיבה הודיעה לבית המשפט המחוזי כי המערערת חתמה על המסמכים הנדרשים, ובהמשך לכך ביקשה להורות על מחיקת התביעה. בו ביום ניתן פסק הדין הנזכר בפתח הדברים, הקובע כך: "אני מורה על מחיקת התובענה. החזר אגרה – בהתאם לתקנות".
6. ביום 11.10.2026 הוגש הערעור שבפנינו. מבחינה פורמלית הערעור נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם לאמיתו של דבר הוא מכוון רק כלפי החיוב בהוצאות שנקבע בהחלטה מיום 17.5.2026. בתמצית, המערערת טוענת כי חיובה בהוצאות היה סנקציה עונשית לא מוצדקת, וכי בית המשפט המחוזי הפלה בינה לבין נתבעים אחרים שלא חויבו בהוצאות. כמו כן, המערערת מוסיפה ומעלה טענות ביחס לפגמים דיוניים וראייתיים שונים שנפלו לשיטתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובהליך שקדם לה. בצדו של הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של תשלום ההוצאות עד להכרעה בערעור. המערערת אף הגישה בקשה להגשת ראיה חסויה לעיונו של בית המשפט בלבד.
7. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). כאמור, הלכה למעשה הערעור נסב אך על חיובה של המערערת בהוצאות. דא עקא, כפי שנפסק פעמים רבות, לערכאות הדיוניות מסור שיקול דעת רחב בעניין פסיקת ההוצאות, והתערבותה של ערכאת הערעור בנושא זה שמורה למקרים נדירים וחריגים בלבד (ראו למשל: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ, פסקה 6 (24.2.2022); ע"א 24967-02-26 רום איילון יזמות והשקעות בע"מ נ' נקר, פסקה 6 (6.7.2026) (להלן: עניין רום איילון); ע"א 47643-05-26 הוד הבירה פרויקטים בע"מ נ' לוי, פסקה 7 (9.7.2026)). לא התרשמתי שהמקרה דנן נכנס לגדרם של מקרים אלה, אף לא בקירוב.
8. כידוע, אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בפסיקת הוצאות הוא התנהלות הצדדים (ראו למשל: עניין רום איילון, פסקה 7). בית המשפט המחוזי עמד על הקשיים הכרוכים בדרך התנהלותה של המערערת, וציין בין היתר כי היא טענה שחתמה על הסכם הפינוי בינוי תחת לחץ ואיומים, הגם שלמעשה היא עשתה כן בעקבות החלטה שיפוטית. עוד צוין כי המערערת נמנעה מלחתום על המסמכים ללא כל טענה עניינית ואף סירבה לעיין בהם חרף פניות חוזרות ונשנות. אף ההחלטה בבקשת רשות הערעור נדרשה להתנהלותה הדיונית של המערערת, וצוין בה כי המערערת "...שוקטת על שמריה חודשים ארוכים, מתעלמת מפניות קונקרטיות לחתום על מסמכי הליווי, ומעלה טענות נעדרות בסיס עובדתי בניסיון לדחות את הקץ" (רע"א 66028-05-26 הנזכרת לעיל, בפסקה 7). בנסיבות אלה, ובשים לב לאמת המידה להתערבות בפסיקת הוצאות – לא קמה עילה להתערבותנו.
9. אשר על כן: הערעור נדחה. בשים לב לתוצאה שאליה הגענו, התייתר הצורך להידרש לבקשה להגשת ראיה חסויה וכן לבקשת עיכוב הביצוע. לטענותיה של המערערת לא נמצא כל יסוד, כך שההימנעות מפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה היא הרבה לפנים משורת הדין, וטוב תעשה המערערת אם תשווה זאת נגד עיניה.
ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ז (20 אוקטובר 2026).
דפנה ברק-ארז
שופטת
יחיאל כשר
שופט
רות רונן
שופטת