פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 24967-02-26
לפני:
כבוד הנשיא יצחק עמית
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט חאלד כבוב
המערערים:
1. רום איילון יזמות והשקעות בע"מ
2. יניב משולם
נגד
המשיבים:
1. יאיר נקר ו- 55 אח'
2. צ.ש אחזקות בע"מ
3. דנלופ אחזקות בע"מ
4. לואל בע"מ
5. אורי זנגי
6. משה יעקב
7. עומר גל
8. נ.ז. - ערן שרותי רכב בע"מ
9. גלובוס-לוי אחזקות בע"מ
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' תמיר) בת"א 55903-12-23 מיום 28.12.2025
תאריך ישיבה:
י"ז תמוז תשפ"ו (2 יולי 2026)
בשם המערערים:
עו"ד שמוליק קסוטו; עו"ד טל גוטמר; עו"ד מאיה מאור
בשם המשיבים 7-1, 14-9, 17-16, 23-19, 26, 31-28, 36-33, 56-38:
עו"ד רונית עובדיה; עו"ד אראיל כהן
פסק-דין
הנשיא יצחק עמית:
הערעור שלפנינו נסב אך ורק על הוצאות משפט בסך 250,000 ש"ח שנפסקו לחובת המערערים.
1. אציג בתמצית את הרקע העובדתי הצריך לעניין.
ההליך בבית המשפט המחוזי (ת"א 55903-12-23; השופט מ' תמיר) החל כתביעה שהוגשה על ידי המערערים, המחזיקים יחדיו בכ-27% מהזכויות בקבוצת רכישה שהתארגנה לשם רכישת מקרקעין באזור התעסוקה מודיעין-מכבים-רעות במטרה להקים מרכז מסחרי. תביעת המערערים הוגשה כנגד הנאמנים (המשיבים 2-1) ושאר חברי קבוצת הרכישה, לאחר שהמערערים העלו חששות לאי-סדרים בניהול הפרויקט על ידי הנאמנים ודרשו, בין היתר, כי הזכויות במקרקעין יימכרו לצד שלישי.
בהמשך, בעוד התביעה דנן תלויה ועומדת, המערערים הגישו יחד עם רוכשים נוספים תביעה שנייה לבית המשפט המחוזי (ת"א 55086-01-25; להלן: התביעה השנייה), שכללה נתבעים נוספים כמו בנק מזרחי-טפחות. משכך, הודיעו המערערים כי הם מבקשים למחוק את תביעתם מושא הערעור דנן, כדי לרכז את הדיון במחלוקות במסגרת התביעה השנייה. המשיבים, מצידם, דרשו לדחות את התביעה חלף מחיקתה, וביקשו לחייב את המערערים בהוצאות שבהם נשאו עקב ניהול ההליך.
2. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המערערים למחיקת התביעה וחייב אותם בהוצאות המשיבים בסך של 250,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 28.12.2025 נשוא הערעור דנן, עמד בית משפט קמא על כך שהמשיבים פירטו בהודעתם הוצאות משפט שבהם נשאו בסך כולל של 437,424 ש"ח, שממנו קיזזו סך של 80,000 ש"ח שנפסקו לזכותם בהליכי הביניים, והעמידו את סכום ההוצאות שנותר לצורך ההליך דלמטה על סך של 357,424 ש"ח. על רקע זה קבע בית משפט קמא:
"עיינתי במסמכים אשר צורפו להודעת המשיבים מיום 29.9.2025 הנ"ל לרבות בהעתק שעות עבודתם של הנאמנים לצורך ליווי ההליך המשפטי. בנסיבות העניין, כשבית המשפט לוקח בחשבון סכומים אשר שולמו על ידי המבקשים בגין שכר טרחת עו"ד בפועל, ומבלי לקחת בחשבון שהמבקשים מהווים כ-25% מכלל קבוצת הרכישה, הנני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים סך של 250,000 ₪ נוספים בגין שכ"ט עו"ד בצירוף ריבית שקלית כדין" (שם, בפסקה 37).
על סכום ההוצאות שנפסק נסב הערעור שלפנינו.
3. המערערים טוענים, בין היתר, כי משחויבו בהוצאות בגין בקשות ביניים שהוגשו, הרי שההוצאות שנפסקו לחובתם הם בבחינת כפל תשלום; כי המערערים נושאים ממילא ב-25% מהוצאות המשיבים, מאחר שאלה שולמו מחשבון הנאמנות של הפרויקט; כי סכום ההוצאות שנפסק הוא חריג ובלתי סביר, בהינתן שטרם נשמעו ראיות; כי ההוצאות נפסקו בניגוד לתקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מאחר שלא צורפו חשבוניות המוכיחות את גובה שכר הטרחה ששולם על ידי המשיבים; וכי לא היה מקום לפסוק הוצאות לאחר שמחיקת התביעה נעשתה בעקבות הצעת בית המשפט עצמו.
4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת ישיבת קדם הערעור, השתכנעתי כי יש לדחות את הערעור מכוח תקנות 138(א)(1) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכך אציע לחבריי כי יעשה.
5. תקנות סדר הדין האזרחי מתוות את השיקולים הנוגעים לפסיקת הוצאות:
תכלית ההוצאות
151. (א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
(ב) החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.
(ג) סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו.
פסיקת הוצאות
152. בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור.
הוצאות משפט
155. (א) בית המשפט יפסוק הוצאות משפט, ובלבד שבעל הדין פירט בסיכומי טענותיו באופן מפורש ומפורט את הוצאות המשפט כפי שנדרשו לצורך ההליך וצירף מסמכים התומכים בכך.
6. בית המשפט המחוזי הילך בשבילי תקנות אלה וכאמור, פסק לחובת המערערים כ-70% מסכום ההוצאות הריאליות שנטענו על ידי המשיבים.
נקודת המוצא היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בנושא הוצאות המשפט, אלא במקרים "נדירים וקיצוניים" שבהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (עע"ם 70929-12-25 חיון נ' מועצה מקומית כפר שמריהו, פסקה 11 והאסמכתאות שם (1.2.2026); וראו גם: עע"ם 63194-08-25 כהן נ' עיריית רמת גן, פסקה 15 והאסמכתאות שם (22.3.2026); ע"א 388/22 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' הובר, פסקה 31 והאסמכתאות שם (15.8.2023)).
לא בכדי נקבע בפסיקה כי "לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין" (ע"א 42733-05-25 אלימלך נ' מוקאי, פסקה 15 והאסמכתאות שם (1.1.2026)). הסיבה לכלל אי-ההתערבות היא שהערכאה הדיונית מכירה את התיק ואת הנפשות הפועלות, ואת "ריח השדה" של ההליך לגווניו ודקויותיו, ובכך יתרונה על פני ערכאת הערעור.
7. בפסיקת הוצאות רשאי בית המשפט להביא לידי ביטוי גם את התנהלות הצדדים. עיון בהחלטת בית משפט קמא מיום 20.7.2025, שבגדרה הורה על ביטול צו מניעה זמני שניתן לבקשת המערערים, מלמד את הקורא מדוע פסק בית המשפט כפי שפסק, ואצטט מספר משפטים מההחלטה:
"הסעדים היחידים הרלוונטיים שנותרו בתביעה הם קבלת מידע וייפוי כוח. לא ברור מהי עילת התביעה שבגינה מבקשים התובעים לקבל סעדים אלה. התובעים נמנעו כמעט לחלוטין מלהתייחס בתשובתם ובסיכומיהם לטענת המבקשים כי הצו הזמני שניתן אינו נדרש כדי להבטיח את עילת התביעה [...]
כתב התביעה מתמקד בעיקרו בשני הסעדים שהתייתרו [...]
התובעים לא מצאו לנכון להוסיף לתביעתם בתיק המקביל את שני הסעדים שנותרו בתביעה שלפניי, אשר קשורים ישירות לתביעה בתיק המקביל [...]
גב' מימוני לא הסבירה מדוע לשיטתה יש לנהל שתי תביעות נפרדות, אף שברור כי התיק המקביל הוא זה שעוסק במחלוקות המרכזיות הנוגעות למקרקעין ולפרויקט, ואילו בתיק שלפניי נותרו רק סעדים מצומצמים ומשניים [...]
בנסיבות אלה, שאלה היא האם יש הצדקה של ממש להמשיך ולנהל את ההליך שלפניי לצד התיק המקביל, והתרשמותי היא שהתובעים מעוניינים להותיר את התיק שלפניי פתוח ופעיל אך ורק כדי שצו המניעה הזמני יישאר על כנו, ללא כל קשר לסעדים שנותרו בתיק [...]
נכון להיום, התובעים אינם בעלי רוב הזכויות במקרקעין, הרוב רוצה לקיים את הפרויקט כמפורט בהסכם השיתוף, והתנהלות התובעים מסכנת את קיומו של הפרויקט [...]
קביעות אלה מלמדות על חוסר תום ליבם של התובעים שלא פעלו לפי החלטת בית המשפט, איימו על יתר חברי הקבוצה בנקיטת הליכים משפטיים נגדם וניסו לסכל את הפרויקט הבנייה ואת ההתקשרות בעסקת קומבינציה – עניין שנדון גם במסגרת תיק זה [...]
כמו כן נמנעו התובעים מליידע את בית משפט זה מראש על הכוונה להגיש תביעה בתיק המקביל, וגם לאחר שהגישו אותה, לא חשפו בפני בית משפט זה את כל מה שנעשה בתיק המקביל. התנהלות זו של התובעים עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכי המשפט [...]
אציין כי לו הייתי מגיע למסקנה שלפיה יש מקום להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, היה מקום להתנות את המשך תחולתו של הצו בהפקדת סכום של מיליוני ש"ח, לאור שווי הפרויקט והיקף הנזקים שעלולים להיגרם מעיכובו או קריסתו" [הדגשה הוספה – י"ע] (שם, בפסקאות 38, 41, 46, 48, 62, 70, 71 בהתאמה).
מההחלטה הנ"ל עולה כי הטענה שכביכול המערערים ביקשו למחוק את תביעתם לאחר שקיבלו המלצת בית המשפט אינה מדויקת, בלשון המעטה. עוד ניתן ללמוד מההחלטה על היקף הפרויקט שבו מדובר, והסכנה שנשקפה לפרויקט עקב ההליכים שננקטו על ידי המערערים.
7. בניגוד לנטען, באי-כוח המשיבים צירפו חשבונות וחשבוניות להוכחת שכר הטרחה שבו חויבו מרשיהם, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא הערעור: "כאשר קיים הסכם שכר טרחה שלפיו השכר ישולם לעורכי הדין לפי תוצאות התובענה, לא יעלה על הדעת שבית המשפט יימנע מחיוב כלשהו בגין הוצאות, משום שההוצאות לא שולמו 'בפועל' לפני הגשת הבקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין" (שם, בפסקה 34).
8. אף לא מצאתי ממש בטענה כי פסיקת הוצאות במסגרת הליכי ביניים מייתרת פסיקת הוצאות עם תום ההליך העיקרי. שיקולי בית המשפט בהליכי ביניים, כאשר התמונה הכללית עדיין אינה נגד עיניו, אינם זהים בהכרח למכלול השיקולים שעומדים לנגד עיני בית המשפט שעה שעומדות רגליו בתחנה הסופית של מתן פסק דין. בהחלטתו נשוא הערעור ציין בית המשפט את טענת המשיבים כי בתיק הוגשו "74 בקשות ומאות תגובות, ניתנו כ-150 החלטות, התנהלו מספר דיונים, הוגשו תצהירי עדות ראשית, ובקשת המבקשים למחיקת ההליך הוגשה סמוך למועד דיון ההוכחות שנקבע בתיק" (שם, בפסקה 16).
9. ולבסוף, הטענה שכביכול המערערים שילמו 25% מההוצאות שנפסקו לחובתם לא הוכחה והוכחשה על ידי המשיבים והנאמן 2 (המשיב 2), ומכל מקום, נושא זה הוא עניין להתחשבנות פנימית בין חברי קבוצת הרכישה.
10. סוף דבר שהערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 30,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"א בתמוז התשפ"ו (6.7.2026).
יצחק עמית
נשיא
דוד מינץ
שופט
חאלד כבוב
שופט