פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ער"א 4549/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערערים:
1. דפנה יפרח
2. שמעון יפרח
נ ג ד
המשיב:
עו"ד משה אלון
ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן ברע"א 3841/21
בשם המערערים: בעצמם
פסק-דין
לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן ברע"א 3841/21 מיום 24.6.2021 במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה.
ביום 1.6.2021 הגישו המערערים לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת אביגיל כהן, סג"נ) בע"א 8799-11-20 מיום 19.4.2021 בגדרו נדחה ערעור המערערים על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים אשר דחה את תביעת המערערים נגד המשיב בגין רשלנות מקצועית שייחסו לו וקיבל בחלקה את תביעת המשיב לתשלום שכר טרחת עורך דין.
בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה בה טענו כי מצבם הכלכלי קשה וכי סיכויי הערעור גבוהים. ביום 24.6.2021 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי היא אינה מניחה תשתית עובדתית מלאה ומפורטת באשר למצבם הכלכלי של המערערים. המערערים לא עמדו בנטל להוכיח כי אינם יכולים להסתייע בסביבתם הקרובה לגיוס סכום הערובה ולא הסבירו כיצד עלה בידם לשלם אגרה ולהפקיד ערובה בבית המשפט המחוזי. כמו כן, נקבע כי בהתייחס לאמת המידה לקבלת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פני הדברים סיכוי בקשת רשות הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. עם זאת, נוכח אינדיקציות לקשיים כלכליים מסוימים של המערערים, הופחת סכום הערובה והועמד על סך של 15,000 ש"ח.
מכאן לערעור שלפנַי במסגרתו טוענים המערערים כי שגתה הרשמת בכך שקבעה כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת באשר למצבם הכלכלי, שעה שהוצגו נתונים המלמדים כי הם מתקיימים מסכום חודשי כולל של 3,500 ש"ח המאפשר ניהול אורח חיים בצמצום רב. עוד נטען כי ככל שלא הובהרה בפני הרשמת התשתית העובדתית הנדרשת היה עליה לבקש הבהרות, והמערערים היו נענים לכל בקשה מעין זו. הרשמת שגתה גם בכך שנתנה משקל לעובדה שהמשיבים שילמו אגרה והפקידו ערובה בבית המשפט קמא, ובצורה בה העריכה את סיכויי בקשת רשות הערעור אשר למעשה הם "גבוהים ביותר". כמו כן, נטען כי ניתן להם זמן בלתי סביר להפקדת הערובה.
דין הערעור להידחות. שיקול הדעת המסור לרשם בית המשפט בענייני אגרה וערובה הוא רחב וערכאת הערעור לא תתערב בו אלא במקרים חריגים (ראו: ער"א 4353/21 פרומר נ' תורג'מן (28.6.2021); ער"א 3643/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (3.6.2021); ער"א 2823/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 3 (29.4.2021)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הרשם.
על המבקש פטור מהפקדת ערובה להציג בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי ובאשר לחוסר יכולתו להסתייע בקרוביו למטרה זו (ער"א 2801/21 מוניות הנשיא נ' מס ערך מוסף, פסקה 4 (2.5.2021); ער"א 855/21 אלישיב נ' זלר אבלגון שירותים פיננסים בע"מ, פסקה 3 (10.2.2021)). המערערים לא עמדו באמת מידה זו. לא הוצגה לפני הרשמת תשתית המצביעה על חוסר יכולתם לקבל סיוע מסביבתם הקרובה, ולא הועמדה תשתית עובדתית מלאה ומפורטת באשר למצבם הכלכלי העדכני, ובמיוחד פירוט של הוצאותיהם החודשיות. הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים התנאים המצדיקים הענקת פטור כאמור מוטל על כתפי המערערים ואין לקבל את הטענה כי היה על הרשמת לבאר בפניהם את המוטל עליהם או לבקש הבהרות טרם קבלת החלטתה (והשוו: בש"א 7638/19 פלונית נ' פלוני (24.11.2019)). כמו כן, איני סבור כי נפל פגם בכך שהרשמת לקחה בחשבון את העובדה שהמערערים שילמו אגרה והפקידו ערובה בהליכים אחרים (השוו למשל: בש"א 3003/19 קנפלר נ' ברגמן, פסקה 6 (8.5.2019)). לא מצאתי גם כל מקום להתערב בקביעת הרשמת באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור ואף מטעם זה אין מקום לקבלת הערעור, בפרט משהלכה הרשמת כברת דרך אל עבר המערערים והפחיתה את סכום הערובה לסך של 15,000 ש"ח.
בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם אציין כי גם אם החלטת הרשמת מעוררת קושי בעיני המערערים, הרי שאין מקום לסגנונם המשתלח ובכלל זה התייחסותם לרשמת כ"מנותקת מהעם" או כמי שעושה "צרות רבות" ולהחלטתה כהחלטה "הזויה" או "אומללה". התבטאויות מסוג זה עשויות כשלעצמן להצדיק דחיית הליך על הסף (בש"א 6537/20 לזר נ' רכטר, פסקה 5 (24.9.2020); בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט, פסקה 6 (14.9.2020)).
הערעור נדחה אפוא וממילא נדחית עמו הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת, המורה על תשלום האגרה והפקת העירבון עד למחר, 1.7.2021. ככל שבדעת המערערים לבקש ארכה נוספת לתשלום האגרה או להפקדת העירבון, ביכולתם לעשות כן לפני הרשמת.
ניתן היום, כ' בתמוז התשפ"א (30.6.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21045490_N02.docx רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il