בג"ץ 5219/13 — פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

החלטה בתיק בג"ץ 5219/13 בבית המשפט העליון בג"ץ 5219/13 - א' לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי בפתח תקוה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד דין עדני בשם המשיבה 3: עו"ד יעקב מלכא פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 11.6.2013 (תיק מספר 931039/1), שדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה מיום 19.2.2013 (תיק מספר 203204/9) וחייב בעל במתן גט לאישתו. 1. אשת העותר, המשיבה 3 (להלן: המשיבה), הגישה נגדו תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה. בית הדין האזורי חייב את העותר במתן גט למשיבה, משנמצא כי הבעל גמר בדעתו לסיים את מערכת הנישואין עם המשיבה, אך ניסה לעכב את מתן הגט בניסיון להוביל לכך שהמשיבה "תתייאש ותוותר על כתובתה". 2. העותר ערער על פסק דין זה לבית הדין הרבני הגדול. לטענתו, ההליך שהתנהל בבית הדין האזורי לא נוהל כראוי, שכן לא נתקיימו במסגרתו חקירות והוכחות, ולא הותר לו להגיש סיכומים. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור. נקבע כי לא נפל פגם בהתנהלות הדיון או בהחלטת בית הדין האזורי, אשר חקר בעצמו את שני הצדדים. 3. מכאן העתירה שלפנינו, שבצידה בקשה למתן צו ביניים. לדברי העותר, ההליך לפני בית הדיון האזורי התנהל בניגוד לדין ובניגוד לכללי צדק טבעי, תוך סטייה מהוראות חוק המכוונת לבית הדין הדתי. לטענת העותר, לא ניתנה לו אפשרות לחקור את המשיבה ולהביא הוכחות ועדויות נגד טענותיה; ולא הותר לו לסכם את טענותיו – אף שהמשיבה הגישה סיכומיה, במסמך שהוכתר "תגובה". דבר זה, כך לשיטת העותר, יצר חוסר שוויון בין הצדדים. עוד נטען כי שגה בית הדין האזורי שעה שלא נימק מדוע נדחו בקשותיו הדיוניות של העותר. לגרסת העותר, התנהלות זו לא אפשרה לבית הדין האזורי לבסס תשתית עובדתית בתיק; היא נוגדת את תקנה נ"ט לתקנות הדיון בבתי הדין הרבנים, התשנ"ג (להלן: התקנות); והיא בגדר פגם משמעותי ומהותי בהליך שהשפיע על תוצאותיו. כל אלה, לדבריו, מהווים עילה להתערבותו של בית משפט זה. 4. המשיבה מבקשת כי נדחה את העתירה. לטענתה, אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול. המשיבה מציינת כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. לדבריה, הצדדים העלו לפני בית הדין את טענותיהם, ונחקרו ארוכות ביחס אליהן. עוד מדגישה המשיבה כי ככל שישנן לעותר טענות כלפיה, הרי שהוא יהיה רשאי להעלותן ולהוכיחן במסגרת הליך שיתנהל לעניין כתובתהּ. 5. לאחר שעיינו בעתירה ובצרופות לה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. הלכה מבוררת היא כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני. אכן, בתי הדין הרבני אינם חסינים מפני ביקורת שיפוטית, אך זו תחומה למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 (6.4.2006)). כאשר עסקינן בעניינים הנוגעים לסדרי הדין של בית הדין הרבני – מוגבלת ההתערבות אף יותר (בג"ץ 5912/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (17.9.2006); בג"ץ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (14.6.2005)). כפי שכבר נפסק: "הנטייה של בית-משפט זה היא לא לראות בכל פגיעה בכללי הדיון חריגה מסמכות הפוסלת באופן אוטומאטי את הדיון, אלא להתייחס לכל מקרה על-פי מכלול נסיבותיו ולבחון במיוחד את השאלה, האם ההפרה של כללי הדיון גרמה או עלולה לגרום לעיוות-דין" (בג"ץ 3396/90 מ.ה. נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד מה(3) 311, 318 (1991)). 6. מן הכלל אל הפרט. המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. בעיקרה, העתירה דכאן מכוונת לטענה לפגיעה בכללי צדק טבעי ולניהול הדיון שלא על-פי סדרי הדין החלים בבית הדין הרבני. אכן, פגיעה בצדק הדיוני יכולה להוות עילה להתערבות בית משפט זה. אלא שלא נשתכנענו כי במקרה זה עלה בידי העותר להצביע על פגיעה ניכרת בזכויותיו, באופן שגרם לו לעיוות דין (ראו והשוו: בג"ץ 10655/08 פלונית נ' כב' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פסקה ו (25.1.2009)). אין לכחד: הדיון בבית הדין האזורי לא נוהל בצורה מיטבית, לפי דקדוקי התקנות החלות על בית הדין. ברם, לא מצאנו לקבוע מסמרות לעניין זה, שעה שלא הוכח כי קופחו זכויותיו המהותיות של העותר, אשר לא ביאר בעתירתו מהי התשתית העובדתית החלופית לפסק הדין שאותה ביקש לבסס; אילו הוכחות ועדויות היו מובאות, לו הדבר היה מתאפשר; וכיצד היה בהן כדי להועיל לו. כמו כן, יש להביא בחשבון כי בית הדין האזורי עצמו חקר את שני הצדדים במהלך הדיונים. אשר לסיכומים שהגשתם לא הותרה – העותר מלין על כך שמסמך ה"תגובה" שהגישה המשיבה היווה למעשה סיכומים מצידה, דבר שיצר פער בין הצדדים. אלא שעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי מיום 12.2.2013 מעלה כי במענה לטענה זו מפי העותר, ציין בית הדין: "אנחנו לא ראינו את זה. אנחנו ראינו את הפרוטוקול ולא יותר מזה. אנחנו מתייחסים לסיכומים רק כאשר אנחנו מבקשים להגיש אותם". 7. אף אם נניח כי נפל פגם בהתנהלות הדיונית של בית הדין הדתי, מעיון בפרוטוקולי הדיונים שהתקיימו בתיק ניתן להבין מדוע סבר בית הדין הרבני האזורי כי "מטרת הבעל וב"כ הוא למשוך העניין", שכן "הבעל כבר גמר בדעתו לסיים את מערכת הנישואין עם האישה וכל מה שמעכב הוא עניין דרישת הכתובה". בנסיבות אלה, ואף מבלי להכריע בשאלה האם התנהלות העותר עולה כדי ניצול זכויותיו הדיוניות לרעה, ברי כי אין בדברים משום עיוות דין או פגיעה בעיקרי יסוד של השיטה. במצב זה אין עילה להתערבותנו (בג"ץ 9367/09 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (10.2.2010); בג"ץ 4260/05 לעיל, בפסקה 5). העתירה נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. העותר ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ב באלול התשע"ג (‏28.8.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13052190_M03.doc נב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il