בג"ץ 9367/09 — פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק בג"ץ 9367/09 בבית המשפט העליון בג"ץ 9367/09 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול 3. בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מ' הלפרין בשם המשיבה 1: עו"ד ע' הדר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים 3-2, בית הדין הרבני האזורי בפתח- תקווה ובית הדין הרבני הגדול, ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו של המשיב 3 מיום 10.5.09 ופסק דינו בערעור של המשיב 2 מיום 12.10.09, משאלה ניתנו – לפי טענת העותר – תוך חריגה מסדרי הדין החלים בבית הדין הרבני. 1. לטענת העותר, פסק דינו של המשיב 3 ניתן ללא שנערך דיון הוכחות; ללא שנשמעו עדויות וללא שהוגשו סיכומים, כל זאת בניגוד לתקנה נט' לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים - התשנ"ג. עוד נטען כי בניגוד לקביעת המשיב 3, הסכם הממון שנערך בין הצדדים הינו תקף. לדברי העותר, המשיב 3 ראה להביע את עמדתו בדבר בטלות ההסכם עוד בטרם ניתן פסק הדין; המשיב 3 קבע כי העותר הוא שגרם לסחבת, הערים קשיים במתן גט ונעדר מדיונים, הגם שאין לקביעות אלה בסיס במציאות; המשיב 3 בא בקביעות עובדתית שגויות לעניין רכישת דירת בני הזוג; המשיב 3 התעלם מבקשה לביטול החלטה שהוגשה עוד בטרם ניתן פסק הדין; המשיב 3 התעלם מהחלטה נוגדת של בית המשפט לענייני משפחה וקבע עובדות שאפילו המשיבה 1 לא טענה אותן; ופסק דינו עומד בניגוד לחוק יחסי ממון, תשל"ג -1973 (להלן: חוק יחסי ממון) ולהלכות שנקבעו מכוחו. לטענת העותר, הגם שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, מוסמך הוא להתערב בהחלטותיהם מכוח סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה, כאשר הוא רואה צורך לתת סעד למען הצדק. 2. המשיבה 1 טוענת מצדה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי ניקיון כפיו של העותר, שהציג תמונה מסולפת לבית הדין הרבני. היא מדגישה כי בניגוד לטענת העותר, ניתנה לו הזדמנות לחקור ולהביא ראיותיו, לרבות מסמכים שונים; כי העתירה חוזרת ברובה על האמור בכתב הערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול; וכי יש לדחות את הטענה שלא קוימו בענייננו כללי הצדק הטבעי. עוד מציינת המשיבה 1 כי רבות מן הטענות שהועלו על-ידי העותר הינן טענות שבעובדה שאפילו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן, לא כל שכן בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק; וכן כי קביעותיו של בית משפט קמא נקבעו בדין ובהתאם לחוק יחסי ממון, המתיר ביטול הסכם כשאחד הצדדים אינו מקיים את חלקו. 3. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני המהווה רשות שיפוט עצמאית בכל עניין המובא לפניו והמצוי בגדר סמכותו (ראו בג"צ 1873/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 22.3.07)). מצוות החקיקה הראשית הינה כי מחלוקות בנושאים הנתונים לסמכותו של בית הדין הרבני תתבררנה על-ידו עד תום, ובעל דין המבקש להשיג על החלטותיה של ערכאה אחת יעשה זאת באמצעות פניה לערכאת הערעור המצויה במסגרת השיפוט הרבני. בית המשפט הגבוה לצדק אינו חלק ממעגל זה מבחינה מוסדית (ראו בג"צ 6124/07 פלוני נגד בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 22.11.07); בג"צ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד מו (2) 1 (1991)). אכן, בתי הדין הרבניים אינם חסינים מביקורת שיפוטית, ואולם התערבות בג"צ בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים שמורה למקרים חריגים, במתווה שנקבע בהוראות סעיפים 15(ג) ו- 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה, כאשר החלטותיו של בית הדין הרבני ניתנו בחריגה מסמכות או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כאשר הוא סטה מהוראות חוק המכוונות אליו, או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו נתון לסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו בג"ץ 4360/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (לא פורסם, 12.7.2006); בג"ץ 6250/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א (לא פורסם, 28.6.2007)); בג"ץ 6299/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (טרם פורסם, 8.8.2007)). הלכה זו נובעת גם מעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, שהינו חיוני לצורך קיומה של מערכת שיפוט תקינה, ויש בה כדי למנוע בזבוז שיפוטי יקר על כפל התדיינות (ראו בג"צ 1873/07 לעיל; ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו (3) 205 (1992)). 4. במקרה דנן לא מתקיימים אותם תנאים יוצאי דופן המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. עיקרן של הטענות שמעלה העותר הועלו זה מכבר בפני ערכאת הערעור הרבנית. המשיב 2, הוא בית הדין הרבני הגדול, האזין לטענות העותר ודחה אותן, כהגדרתו, "מכל וכל", כך לגבי בטלות הסכם הממון בגין הפרתו, וכך לגבי שאלות שבעובדה, כדוגמת זו שעניינה נכונותו של העותר לשערך את דירת בני הזוג על סך 200,000 דולר. המשיב 2 אף מצא כי המשיב 3 איפשר לעותר להביא בפניו את מלוא ראיותיו. עיון בחומר שצורף לעתירה ולתשובה לא מצביע על עילה להתערב בקביעת בית הדין הרבני הגדול שלפיה בית הדין האזורי התיר למערער להציג את ראיותיו להוכחת טענתו. גם אם אניח, לטובת העותר, כי נפלו פגמים דיוניים מסוימים, דבר שאינני קובע בו מסמרות, לא מצאתי כי נפגעו בעניין זה כללי הצדק הטבעי, או כי הונחה עילה אחרת להתערבותנו על פי אמות המידה המקובלות. נזכיר בנוסף כי – כפי שנפסק – בית משפט זה לא יתערב בהחלטות דיוניות של בתי הדין הדתיים, שאינן בבחינת פגיעה בעיקרי יסוד (ראו בג"צ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 14.6.05); בג"צ 5912/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 17.9.06)). אשר על-כן, העתירה נדחית, איפוא, על הסף. ניתן היום, כ"ו בשבט התש"ע (10.2.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09093670_M04.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il