בג"ץ 4260/05 — פלונית נ. בית הדין הרבני הגדול

פסק-דין בתיק בג"ץ 4260/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4260/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' עדיאל העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ר' מגל פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, מיום 30.12.04 לדחות את בקשת העותרת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב. בעתירה מבקשת העותרת מבית המשפט כי יצווה על המשיב 1 לנמק מדוע לא אושרה בקשתה להארכת מועד, וכן כי יורה למשיב 1 לערוך דיון מחודש בעניינה. 2. העותרת נישאה למשיב 2 בשנת 1975. במרוצת השנים התדרדרה מערכת היחסים בין בני הזוג. ביום 24.11.97 הגיש המשיב 2 תביעת גירושין לבית הדין האזורי בתל-אביב. כמו-כן, החל מאותה עת הוא שוהה מחוץ לביתם המשותף. חרף טענות העותרת כי המשיב 2 נהג כלפיה באלימות, מאנה היא להתגרש. אף-על-פי-כן, ניתן בבית הדין האזורי ביום 22.6.04 פסק דין המחייבה לקבל גט. הודעת הערעור על פסק הדין הוגשה על ידי העותרת אך ביום 5.12.04, קרוב לחצי שנה לאחר מתן פסק הדין. משכך, צרפה העותרת לכתב הערעור, בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. לאחר שהתקבלה תגובת המשיב 2 לבקשה, החליט המשיב 1 ביום 30.12.04 לדחותה. עוד קודם לכן, ביום 2.12.04, התקיים בבית הדין האזורי דיון בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג. בדיון הוחלט על מינוי כונס נכסים לשם מכירת הדירה שבבעלות בני הזוג, וכן ניתנו מספר החלטות בנוגע להערכת שווי הנכסים שנמצאים ברשות כל אחד מן הצדדים, נכון למועד בו נפרדו בני הזוג. יצוין, כי בעניין רכושם של בני הזוג קבע בית הדין כי הוא יחולק בין שניהם. עוד יצוין, כי לאור העובדה שהעותרת סובלת בשנים האחרונות ממחלת נפש, נתמנה אחד משני ילדיה כאפוטרופוס לדין. 3. העותרת סבורה, כי נפלה טעות בהכרעתו של המשיב 1. לגירסתה, הגשת הערעור באיחור של 6 חודשים נבעה הן מפני שפסק דינו של בית הדין האזורי הומצא לידיה אך בחודש אוגוסט 2004, והן מפני שנאלצה להמתין זמן ממושך למינויו של עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי. זאת, מאחר ובשל קשיים כלכליים לא עלה בידה להמשיך ולשכור את שירותיו של עורך דין פרטי אשר ייצג אותה בחלק מן הדיונים בבית הדין האזורי. לטענת העותרת, דחיית הבקשה נשוא העתירה מהווה הלכה למעשה מחסום בפני גישתה לערכאות המשפטיות. 4. בעתירתה מבקשת העותרת מבית משפט זה להפוך על פיה החלטה דיונית שניתנה על ידי בית הדין הרבני. אין בידנו להיעתר לכך. מן המפורסמות הוא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים. התערבותו מוגבלת אך למקרים בודדים, כגון חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פ"ד מח(3) 1). מקל וחומר, למדים אנו כי התערבות בית המשפט בעניינים הנוגעים לסדרי הדין של בית הדין הרבני, הינה מוגבלת עוד יותר (בג"ץ 3914/92 לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב יפו, פ"ד מח(2) 491, 504-503). דברים אלו, ודאי נכונים כאשר עסקינן בהחלטות פרוצדוראליות פשוטות הנוגעות להארכות מועדים. מה גם, שהחלטת בית הדין נעשתה בהתאם לסמכויות הנתונות לו בחוק. על פי תקנה קל"ח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, המועד להגשת ערעור הינו 30 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום שהודע לבעל דין על נתינתו. על פי תקנה קל"ט רשאי בית הדין הרבני הגדול, בנסיבות מיוחדות, לקבל ערעור שהוגש לאחר 30 ימים. אף אם נקבל את עמדת העותרת לפיה פסק הדין הומצא לידיה בחודש אוגוסט 2004, הרי שהגשת הערעור נעשתה באיחור של כארבעה חודשים. במשך תקופה זו, ניתנו, כאמור, החלטות שונות שעל בסיסן אמורה הייתה להתבצע חלוקת רכושם המשותף של בני הזוג. העותרת לא הצביעה על פגם כלשהו בהחלטה שלא לשמוע את ערעורה שהוגש באיחור. יש לזכור, כי אף בהתאם לסדרי הדין הקבועים בבית המשפט האזרחי, לא יינתנו הארכות מועד כדבר שבשגרה, אלא רק בהתקיימם של טעמים מיוחדים (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). זאת, משיקולים של יעילות ההליך המשפטי, סופיות הדיון והבטחת הוודאות והיציבות. העותרת מלינה על כך שזכויותיה המהותיות נפגעו באופן רציני, שעה שנמנעה ממנה הגישה לערכאות משפטיות בשל שיקולים פרוצדוראליים בלבד. אין בידינו להסכים עם טענה זו. במשך 30 ימים עמדה לרשות העותרת אפשרות הפנייה לבית הדין הרבני הגדול, אך היא הגישה את ערעורה למשיב 1 באיחור של מספר חודשים. בנוסף לכך, התמהמהה העותרת ארבעה חודשים נוספים טרם הגשת העתירה לבית משפט זה. למעלה מכך נעיר כי לגופו של עניין, אין אנו סבורים כי החלטת בית הדין לחלק את הרכוש המשותף בין בני-הזוג מקפחת ולוּ במעט, את זכויותיה המהותיות של העותרת. 5. הואיל ואין זה מדרכו של בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטות דיוניות של בית הדין הרבני שאינן מגיעות כדי פגיעה בעיקרי יסוד, והואיל והעותרת לא הצביעה על פגיעה מהותית שתצדיק התערבות, הננו מחליטים לדחות את העתירה על הסף. ניתן היום, ז' בסיון תשס"ה (14.6.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05042600_S02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/