פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בג"ץ 3481/02
בג"ץ 3482/02
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
העותר: אהוד קריב
נגד
המשיבים: 1. מדינת ישראל
2. בית המשפט העליון ירושלים
3. בית משפט המחוזי תל-אביב
4. בית משפט לתעבורה תל-אביב
5. שר התחבורה
6. שר המשפטים
עתירות למתן צו-על-תנאי
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
מבוא
1. עניינן של שתי העתירות, בהן החלטנו לדון במאוחד, הוא בבקשת העותר כי יבוטלו קנסות שהוטלו עליו בגין עבירות תעבורה אותם ביצע בשנים 1995, 1996 ו1998-, וכן ביטול ההודעה בדבר עיכוב חידוש רשיון הנהיגה שלו עקב אי-תשלום הקנסות.
רקע עובדתי
2. העתירה האחת (בג"צ 3481/02) עוסקת בארבעה קנסות שהוטלו על העותר, שניים מהם על ידי בית המשפט לתעבורה בנתניה, הכל כמפורט להלן:
א) תיק 5665/98 - בתאריך 23.6.98 נדון העותר על ידי בית משפט לתעבורה בנתניה לתשלום קנס בסך של 250 ש"ח. אותו דיון התקיים בהעדר העותר, מאחר ואף שביקש להישפט, הוא לא התייצב לדיון. לאחר כארבע שנים הגיש העותר בקשה לביטול פסק הדין או תוספת הפיגורים, וטען כי לא הומצאה לו הזמנה כדין. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא קובע כי העותר הוזמן כדין אך מטעמיו בחר לא להתייצב למשפטו. יחד עם זאת, נקבע כי אם העותר ישלם את הקנס המקורי תוך 30 יום, תבוטל תוספת הפיגורים. מתגובת המשיבים עולה כי העותר שילם את הקנס ביום 30.4.02 והתיק נסגר.
ב) תיק 2497/98 - בתאריך 8.3.98 נדון העותר, בהעדרו, בגין עבירת תעבורה נוספת אשר יוחסה לו, ונקנס בסכום של 150 ש"ח. בתאריך 21.03.02 הוא הגיש בקשה לביטולו של פסק הדין או תוספת פיגורים, וגם הפעם טען כי לא הוזמן לדיון. עוד בטרם הגיע מועד הדיון באותה בקשה, הגיש העותר, בתאריך 24.4.2002 את העתירה הנוכחית.
ג) דו"ח 5174418193 - בתאריך 4.6.98 נמסרה לעותר הודעת תשלום קנס בסך 190 ש"ח, ובה נטען כי הוא נהג ברכבו ולא ציית לתמרור ב2/. מתגובת המשיבים עולה, כי בתאריך 6.11.98 נשלחה לעותר דרישה לתשלום כפל-קנס, ובתאריך 8.1.99 נשלחה לו התראה נוספת לתשלום חוב.
ד) דו"ח 5047228122 - בתאריך 30.7.98 נטען כי העותר נהג את רכבו בניגוד לתקנה 35 לתקנות התעבורה תשכ"א1961-, ולידו נמסרה הודעה לתשלום קנס בסך 190 ש"ח. בתאריך שוגרה אליו הודעה על כפל-קנס.
3. אף העתירה האחרת (בג"צ 3482/02) עוסקת בעבירות תעבורה שביצע העותר וקנסות שהוטלו עליו. בתאריך 29.10.95 נמצא כי הוא נהג ברכבו בדרך בה מותרת הנסיעה לאוטובוס ציבורי בלבד, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן: קנס א'). בתאריך 28.03.96 נמצא כי העותר עצר את רכבו באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה, וזאת בניגוד לתקנה 71 לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן: קנס ב'). בשני המקרים השתמש העותר בזכותו על פי דין, והודיע כי הוא מבקש להישפט בבית המשפט. באשר לקנס הראשון - בתאריך 16.2.96 נשלחה לביתו של העותר הודעה בדואר רשום, הכוללת את כתב האישום בת"פ 195626/96 של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, וכן הזמנה לדיון ליום 16.10.96. באשר לקנס השני (ת"פ 20140/97) - הדיון בו נקבע ליום 19.1.97, והודעה על כך שוגרה לעותר בתאריך 19.7.96 בדואר רשום. דא עקא, בשני המקרים לא הופיע העותר לדיון, ולפיכך הורשע בהעדרו על פי כתבי האישום שהוגשו נגדו. במסגרת האישום הראשון הוטל על העותר קנס בסך 350 ש"ח. כשנה לאחר מתן פסק הדין, הגיש העותר בקשה לביטול פסק הדין, ולחילופין, ביקש לבטל את תוספת פיגורים בה חויב בנימוק שלא הומצאה לו הזמנה כדין למשפטו. בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו דחה את טענות העותר, ונעתר לבקשתו החלופית כאשר ביטל את תוספת הפיגורים. על החלטה זו ערער העותר לבית המשפט המחוזי (ע"פ 1602/97), ואף שגם שם נדחה, החליט בית המשפט להעמיד את הקנס על סכום של 190 ש"ח. על פסק דין זה, הגיש העותר בקשה לרשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 2307/98), ובדחותו את הבקשה קבע בית המשפט:
"לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר הרלוונטי הגעתי למסקנה שדינה של טענה זו להידחות. תקנות 44א - 44ג קובעות נוהל מקל להמצאת הזמנות לדין לגבי עבירות קלות יחסית המפורטות בסעיף 329א לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב1982-. מטרת הנוהל הוא לייעל ולפשט את סדרי ההמצאה בסוג מיוחד זה של עבירות.
אף מבלי לפסוק בסוגיה זו לגופה, ניתן לקבוע כי ההסתפקות באישור על משלוח הודעה בדואר רשום אינה מהווה על פניה נוהג פסול המחייב התערבות של בית משפט זה ומתן רשות ערעור... לפיכך, לא קיימת הצדקה לרשות ערעור".
במסגרת ההליכים נשוא כתב האישום השני, הוטל על העותר קנס בסך 130 ש"ח, וכחלוף שמונה חודשים הגיש העותר בקשה לביטול פסק הדין בטענה שלא זומן כחוק. גם הפעם דחה בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו את בקשתו, והותיר את הקנס המקורי על כנו. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי, נדחה על ידי כב' השופט ע' מודריק, וכך היה גם גורלה של בקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"פ 1871/99).
4. בעתירות אלו טען העותר כי יש לבטל את הקנסות וכן את ההודעה בדבר עיכוב חידוש רשיון הנהיגה שלו, הואיל וערכאות השיפוט שדנו בעינינו שגו כאשר הרשיעו אותו על אף שלא הוכח כי הוזמן כדין. עוד טען העותר, כי דין העתירה להתקבל ולו מן הטעם שכתבי האישום אשר הוגשו נגדו אינם מגלים עבירה. בנוסף, לשיטת העותר יש לבטל את פסק דינו של כב' השופט ע' מודריק (ע"פ 114/98), מן הטעם ששופט זה שימש בעבר כיועץ המשפטי של משטרת ישראל. לבסוף טען העותר, כי יש לבטל את ההחלטה לעכב את חידוש רשיונו מאחר ועל הקנסות שהוטלו עליו חלה התיישנות. בפיו של העותר היו בקשות חלופיות: להורות על ביטול או תיקון הוראות דין אלו: סעיף 238 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב1982-, תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד1974-, ותקנה 172ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-.
דיון
5. באצטלא של ניסיון לתקוף את חוקיותן של הוראות חוק ותקנות, מבקש למעשה העותר לשוב ולדון בעבירות התעבורה בהן הואשם ובהם קיימים זה מכבר פסקי-דין חלוטים. לא לכך נועדו ההליכים בפני בית המשפט הגבוה לצדק, ועל כן דין העתירות להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי, ובודאי שלא על החלטותיו-שלו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. לעותר היה יומו בבית המשפט, ובעבירות בהן עוסק בג"ץ 3482/02 הוא מיצה אותו עד תום, כאשר שלוש ערכאות נדרשו לעסוק בחוקיות הרשעותיו ובעונש אשר הושת עליו. במצב זה לא הוכחה עילה אשר תצדיק את התערבותנו (ראו בג"צ 583/87, יהושע הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פד"י מא(3), 683; בג"צ 2770/96, בנוני אליהו נגד חביב צבאות ואח', תקדין עליון 96 (2), 1; בג"צ 3473/00 ערן גלעד נ' שופט התעבורה ואח', דינים עליון נח, 179; בג"צ 8693/99 אל-תין נ' בית המשפט לענינים מקומיים בירושלים, תק-על 99(4), 321; בג"צ 371/94 דרעי ואח' נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פד"י מט(1) 133, 135).
גם הטענה בדבר התיישנות הקנסות דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו הפורום המתאים לדון בשאלת התיישנות הקנס, ועל העותר לפנות לבית המשפט המוסמך לו יש את הכלים והאמצעים לקביעת התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה באותה טענה (ראו בג"צ 2513/92 אילן חדד נ' המועצה המקומית רמת השרון פ"ד מז(2) 293, 298; בג"צ 731/87 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' פ"ד מא(2) 449, 457).
מעבר לדרוש אוסיף, כי מקובלת עלי גם השקפתם של המשיבים לפיה עתירות אלו מוקדמות הן בכל הנוגע לשינוי החקיקה, הואיל והיה על העותר לפנות לרשות המוסמכת, ורק אם דרכו לא תצלח שם, פתוחה בפניו הדרך לשוב ולפנות לבית משפט זה, ובלבד שתהיה בידו עילה מתאימה.
לנוכח כל האמור, העתירות נדחות.
ניתן היום, י"ט באב תשס"ב (28.7.02).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02034810.O04 /שמ
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il