פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8693/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט י' אנגלרד
העותר: מוצטפא אל תין
נגד
המשיבים: 1. בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים
2. ועדת המחוז לתכנון ירושלים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר: עו"ד לינדה ברייר
פסק-דין
עתירה זו מכוונת נגד בית המשפט לעניינים מקומיים ירושלים, אשר הטיל על העותר תשלום הוצאות בדחיית משפט בסך 2,500 ש"ח, במסגרת סמכותו על פי תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד1974-.
הנסיבות להטלת ההוצאות הן דחיית מועד הדיון בשל אי התייצבות באת-כוחו של העותר בתאריך שנקבע להמשך הדיון במשפט פלילי המתנהל נגד העותר. בית המשפט קבע, בנוכחות באת-כוח העותר, דיון ליום 24.10.99. מאוחר יותר הבינה באת-כוח העותר כי מדובר ביום א', יום בו אינה עובדת בשל היותה נוצריה. בקשתה לדחיית מועד הדיון סורבה על ידי בית המשפט משום שהמועד נקבע בזמנו בנוכחותה. בבקשה שניה לדחיית מועד הדיון הוסיפה באת-כוח העותר נימוק לפיו תיעדר במועד הדיון מן הארץ. גם בקשה זו, על שני נימוקיה, נדחתה ונקבע כי היה באפשרות הסנגוריה להמציא עורך דין אחר. עורכת דין אחרת אכן ניסתה ליזום, באמצעות בא-כוח המאשימה, בקשת דחיה אך הדבר לא צלח משום שלא הפקידה ייפוי כוח בתיק. ביום 24.10.99 התקיים הדיון בנוכחותם של העותר, של בא-כוח המאשימה ושל מתמחה ממשרדה של באת-כוח העותר. בית המשפט, אשר לא חפץ לקיים את הדיון בהיעדר סנגור לעותר, דחה את המשך הדיון לתאריך 2.2.2000, אך החליט באותו מעמד להטיל את ההוצאות הנזכרות, על העותר ולטובת בא-כוח המאשימה.
השאלה העקרונית המתעוררת בעתירה זו היא האם מן הראוי כי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בהחלטה של בית משפט לעניינים מקומיים, שהוא בית משפט במובן סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה. באת-כוח העותר טוענת כי המדובר בהחלטה מנהלית, הנופלת בגדר תחום סמכות ביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק.
שאלת התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות של בתי משפט נידונה בהרחבה בבג"צ 583/87 יהושע הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ואח' פ"ד מא(4) 683, שבו נאמרו על ידי הנשיא, מ' שמגר הדברים הבאים:
(א) הקו המנחה המוצע על-ידיי נשלט על-ידי משקלם המצטבר של יסודות אלה:
ההבחנות בין תפקידיו של בית המשפט הגבוה לצדק לאלו של ערכאת ערעור (בג"צ 460/86 הנ"ל); המסקנה העולה מן המגמה אשר אותה מבטא הסייג שבסעיף 15(ד)(3); המגמה להותיר את ההליכים האזרחיים או הפליליים בבתי המשפט הרגילים שכוננו לפי חוק יסוד: השפיטה ללא התערבות מן החוץ; הרצון שלא לגרום ניגודים מפליגים, נטולי היגיון, בתוצאה הדיונית בין הליכים אזרחיים, שעליהם יש אפשרות לבקש רשות ערעור, לבין הפליליים, שאין לגביהם אפשרות לבקש ערעור תוך כדי הדיון בערכאה פלונית, או ניגודים בלתי סבירים בתוך ההליכים הפליליים בין עניינים שבמהות לבין נושאים שוליים; החשיבות שבייצוב מעמדו של הגורם השיפוטי העומד בראש בית המשפט, לרבות חיזוק אופיין השיפוטי של הכרעותיו בדונו בצעדים החיוניים הבאים לאפשר את קיום המשפט.
(ב) חלוקת התחומים הרצויה הנראית בעיני היא זו הבאה:
בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים לפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של העדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור. קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים והעברת תיקים צריכות להיות נושאים, המושארים לשיקול-דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית המשפט, שהופקד על נושא זה לפי חוק יסוד: השפיטה, או חוק בתי משפט [נוסח משולב].
אוסיף, כי לכל מי שמבקש להשיג תוצאה של החלטה יש, למעשה, פתרון: בתחום האזרחי יש אפשרות לבקש רשות ערעור, וכך הדבר גם מופעל כיום. בתחום הפלילי ניתן לכלול נושאים כגון אלה בטענות הערעור, אם יהיה ערעור (ואם יש בטענות משום ממש), והדבר התנהל כך עד כה במשך שני דורות ומעלה, בלי לגרום לתקלות. הניסיון לשלב את בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים האזרחיים או הפליליים, כל אימת שבית המשפט לא יהיה נכון, למשל, לדחות משפט עקב אי-יכולתו של עורך הדין להתייצב לדיון (ראה, למשל, בג"צ 802/87), לא יתרום לתקינות ההליכים, אלא היפוכו של דבר. הדבר אינו מוצדק גם לאור הסייג הברור שבסעיף 15(ד)(3) הנ"ל. (עמוד 702 לפסק הדין, ההדגשה במקור - י.א.).
על דברים אלה חזר בית משפט זה בבג"צ 6371/94, ע"פ 6381/94 דרעי ואח' נ' בית המשפט המחוזי בירושלים ואח' פ"ד מט(1) 133, 135, עליו הסתמכה באת-כוח העותר בעתירה זו.
על פי מבחנים אלה, המנחים בית משפט זה בהתערבותו בהחלטות של בתי משפט במובן סעיף 15(ד)(3) לחוק הנזכר, דין העתירה להדחות. המדובר לא בהעדר סמכות ולא בתופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור. יתרה מזו, לעותר עומדים סעדים נגד הטלת ההוצאות במסגרת ההליך הפלילי, כגון ערעור על פסק הדין הסופי ויתכן אף סעד זמני בדרך של בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.
בדחיית העתירה אין, כמובן, משום הבעת דעה כלשהי לגופו של העניין, דהיינו, בשאלה האם מן הראוי היה להטיל הוצאות על העותר בנסיבות אלה.
העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, ל' בכסלו תש"ס (9.12.99).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99086930.Q01 /שב