אמיר אבו שמאלה נ. בית המשפט המחוזי מרכז

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4577/19 - א' לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. אמיר אבו שמאלה 2. עמותת "נכה לא חצי בן אדם" נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי מרכז 2. הממונה על עבודות שירות עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד תמיר סולומון פסק-דין השופטת ע' ברון: בגזר דין מיום 19.3.2017 גזר בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט ה' אבו שחאדה) על העותר 100 ימי מאסר בפועל, וכן עונשי קנס ומאסר על תנאי, לאחר שהורשע על פי הודאתו בביצוע 17 עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (ת"פ 50819-09-11). העותר הגיש ערעור על גזר הדין, שהופנה בעיקר נגד רכיב המאסר בפועל; ובתוך כך נטען כי היה על בית משפט השלום להמירו בעבודות שירות, וכי הדבר נמנע מהעותר רק בשל מגבלה פיזית שממנה הוא סובל (עפ"ג 1256-05-17). הערעור נדחה, תוך שהובהר כי הטעם שבגינו נמצא שהעותר אינו זכאי להמרת עונש המאסר בעבודות שירות הוא חובות שצבר לרשות המיסים: "הענישה שהוטלה על המערער (העותר-ע'ב') לחלוטין אינה קשורה במוגבלותו, כפי שניסה לטעון היום ב"כ המערער. אנו מדגישים שוב, כי לו היה המערער מסיר את המחדל או למצער את חלקו, ייתכן והיינו שוקלים התערבות בגזר הדין. אמירה זו מבלי לקבוע מסמרות שכן, כאמור, חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו למערער לפנים משורת הדין בבימ"ש קמא ובערכאת הערעור, המערער לא ניצל אותן." (פסק דין מיום 20.5.2019, כבוד השופטת ד' מרשק מרום, השופטת העמיתה ז' בוסתן והשופט ח' טרסי). העותר אינו משלים עם פסק הדין בערעור, ובעתירה שהוגשה על ידו ועל ידי העותרת נטען כי היה על הממונה על עבודות שירות לאתר מקום עבודה ההולם את מוגבלויותיו של העותר; וכן נטען לפגיעה בזכותו לשוויון הזדמנויות ובאינטרס שבשילוב בעלי מוגבלויות בחברה. העותרים מבקשים כי נעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בעתירה. הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף, אף בהעדר תגובה. הגם שהעתירה לובשת כסות עקרונית, בפועל היא ממוקדת כל כולה בעניינו הפרטני של העותר ומופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על גזר הדין. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות, למעט במקרים חריגים שבחריגים – והמקרה דנן אינו בא בגדרם (בג"ץ 2750/19 INDIRA THIAGARAJAN נ' המנהל המיוחד לנכסי גיורא רובננקו (18.4.2019); בג"ץ 5808/18 מון נ' בית המשפט המחוזי לוד (2.9.2018)). לעותר אף עומד סעד חלופי, בדמות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; וכאשר קיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בטענותיו של העותר לא יידרש לכך בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו למשל: בג"ץ 8169/18 כהן נ' הנהלת בתי המשפט – בית משפט השלום ברחובות (29.11.2018); בג"ץ 6833/18 פלוני נ' בית משפט לענייני משפחה ראשל"צ (4.10.2018); בג"ץ 5705/17 ליגאי נ' שר הפנים (19.7.2017)). ויצוין כי בד בבד עם העתירה אמנם הגיש העותר גם בקשה כאמור (רע"פ 4576/19), ואין בדברים שנאמרו כאן כדי להביע עמדה כלשהי לגבי סיכויי ההליך שם. התוצאה היא שהעתירה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בתמוז התשע"ט (‏4.7.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19045770_G01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il