מיכאל ליגאי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5705/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5705/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: מיכאל ליגאי נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. רשות האוכלוסין וההגירה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד רחלי אייבס-אלמודאי בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על אי-הענקת מעמד בישראל לעותר, כמפורט להלן. עוד ייאמר, כבר בפתח הדברים, כי בחינת ה"היסטוריה" הדיונית של הטיפול בעניינו של העותר ואופיין של טענותיו מובילה למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. רקע והליכים קודמים 2. העותר הוא אזרח קזחסטן, יליד שנת 1983, שנכנס לישראל ביום 26.6.2015. זמן קצר לאחר כניסתו לארץ הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). בקשה זו נדחתה, ובעקבותיה נדחתה גם בקשה שהגיש העותר לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים. העותר הגיש ערר פנימי על ההחלטה לדחות את בקשתו מטעמים הומניטאריים, ואף זה נדחה. 3. העותר הגיש עתירה מינהלית בעניינה של ההחלטה שלא להעניק לו מעמד מטעמים הומניטריים לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, וביום 3.4.2016 זו נמחקה בפסק דין (עת"ם 58679-03-16, סגן הנשיא ר' שפירא). הטעם למחיקת העתירה היה שהעותר לא הגיש ערר לבית הדין לעררים בירושלים (להלן: בית הדין לעררים) בהתאם להוראות סעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ועל כן לא מיצה הליכים כנדרש בדין. 4. בהמשך לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר ערר לבית הדין לעררים. ביום 15.5.2017, במהלך הדיון בערר, הסכים העותר לחזור בו מהערר. בהמשך לכך דחה בית הדין לעררים את הערר בהחלטה במעמד הצדדים, תוך שניתנה אפשרות לעותר להישאר בישראל פרק זמן נוסף של 40 יום לצורך התארגנות (ערר 1689/16, הדיין א' אזר). 5. ביום 2.7.2017, בתום תקופת ההתארגנות שניתנה לו, הגיש העותר לבית הדין לעררים בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה ב-30 ימים נוספים, וזו נדחתה בהחלטה של בית הדין לעררים מיום 12.7.2017 (הדיין אזר). 6. ביום 13.7.2017 נעצר העותר, ולאחר שנמצא כי הוא שוהה בישראל שלא כדין, נערך לו שימוע טרם הוצאת צו משמורת והרחקה. בתום השימוע הוחלט על הרחקתו של העותר מישראל והשמתו במשמורת עד להרחקה, ובהתאם הוצאו בעניינו צווי הרחקה ומשמורת. העתירה והתפתחויות נוספות 7. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 16.7.2017 ונטען בה כי היא נסבה על ההחלטה לדחות את בקשתו של העותר למעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. העתירה כללה גם בקשה לצו ביניים למניעת הרחקתו של העותר מהארץ עד להכרעה בה. עוד נטען כי העותר הוא נין של יהודי וכי כל בני משפחתו שוהים בישראל כדין מכוח חוק השבות. כמו כן, נטען כי נשקפת לעותר סכנה בארץ מוצאו, שם הוא סבל מגילויי אנטישמיות ומאיומים. העותר מוסיף כי בתקופה שבה שהה בישראל הוא השתלב בחיי הקהילה, החל ללמוד עברית והכיר בת זוג ישראלית. במועד הגשתה העתירה לא פירטה את כל ההליכים הקודמים בעניינו של העותר כמפורט לעיל. 8. בהחלטה מיום 16.7.2017, שבו הוגשה העתירה, התבקש העותר להבהיר האם לא עומד לו סעד חלופי והאם מיצה את ההליכים העומדים לו בדין לתקיפת ההחלטה שלא ליתן לו מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. באותה החלטה ניתן צו זמני האוסר על הרחקתו של העותר מישראל. 9. ביום 17.7.2017 הודיעה באת-כוח העותר כי העתירה דנן הוגשה לבית משפט זה מאחר שחלף המועד להגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטתו של בית הדין לעררים מיום 15.5.2017. באת-כוח העותר הוסיפה כי מחדל זה נבע מהחילופים התכופים בין עורכי הדין שייצגו את העותר, וציינה כי היא עצמה קיבלה את הטיפול בעניינו של העותר פחות מ-12 שעות לפני מועד העתירה. באת-כוחו של העותר ציינה כי בנסיבות אלה לא נותר לעותר אלא לפנות לבית משפט זה כדי למנוע את הרחקתו של העותר משיקולי צדק. 10. בו ביום הוגשה גם בקשה מטעם המדינה לדחיית העתירה על הסף. המדינה טענה כי החלטתו של בית הדין לעררים הפכה לחלוטה, וכי הדרך להשיג עליה הייתה להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. המדינה הוסיפה כי חלף נקיטה בהליכים הקבועים לכך בדין בחר העותר לעשות דין לעצמו ולהישאר בישראל, וזאת לאחר שחזר בו מהערר שהגיש לבית הדין לעררים. המדינה מוסיפה כי העתירה לוקה גם באי-ניקיון כפיים ובשיהוי המתבטאים בעשיית הדין העצמית של העותר ובכך שלא הוצגה בעתירה התשתית העובדתית המלאה. דיון והכרעה 11. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. ככל שהעותר לא השלים עם החלטתו של בית הדין לעררים (שניתנה כאמור לאחר שחזר בו מהערר שהגיש) היה עליו להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. העותר לא עשה כן, ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ככלל, כאשר קיימת ערכאה שיפוטית אשר מוסמכת לדון בטענותיו של העותר וליתן לו את הסעד המבוקש, לא יידרש לכך בית משפט זה בשבתו כבג"ץ (ראו למשל: בג"ץ 4814/15 מחאמיד נ' משרד הפנים, פסקה 4 (7.10.2015)). אין מקום לחרוג מכלל זה בנסיבות העניין. אכן, בשלב זה חלף המועד להגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, אולם עתירה לבג"ץ אינה המזור להארכת מועד במקום שבו זו נדרשת. 12. לא ניתן לחתום את פסק הדין מבלי להתייחס להתנהלותו הבעייתית של העותר, שבחר לעשות דין לעצמו כשלא יצא את הארץ בתום 40 ימי ההתארגנות שניתנו לו, לבקשתו, בהחלטתו של בית הדין לעררים. כמו כן, קשה להשלים עם כך שבעתירה לא פורטו חלק מהעובדות הרלוונטיות לעניינו של העותר, אשר הובאו באופן מלא רק בבקשה שהגישה המדינה. 13. לפנים משורת הדין, ובהתחשב בטענות הנוגעות להחלפת באי-כוחו של העותר, אני מורה כי הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 16.7.2017 יבוטל רק ביום 24.7.2017, באופן שייתן לעותר שהות להגיש בקשת ארכה להגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים אם יחפוץ בכך. מובן שאין בכך כדי לנקוט עמדה ביחס להליך עתידי כזה או אחר. 14. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 שקל. ניתן היום, ‏כ"ה בתמוז התשע"ז (‏19.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17057050_A03.doc גט מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il