פסקי דין בית המשפט העליון

חוק פסיקת ריבית והצמדה (התשכ"א-1961)

חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961: סיכום

חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מסדיר את מנגנון הפיצוי הכספי בגין עיכוב בתשלום חובות שנפסקו בערכאות שיפוטיות. מטרתו המרכזית של החוק היא לשמור על ערכו הריאלי של הכסף מיום היווצרות החוב ועד לתשלומו בפועל, ולמנוע מצב שבו החייב מפיק תועלת כלכלית מעיכוב התשלום (על חשבון הזוכה).

על מי החוק חל?

החוק מעניק סמכות לבתי משפט, בתי דין, בוררים ורשמי הוצאה לפועל לפסוק ריבית והפרשי הצמדה על סכום כסף שנפסק לטובת בעל דין. החוק חל על כלל הציבור – יחידים, חברות וגופים ציבוריים – המעורבים בהליכים אזרחיים שבהם נפסק סכום כספי, אלא אם כן נקבע אחרת בחוזה בין הצדדים או בחוק ספציפי אחר.

היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:

בתי המשפט נדרשים לעיתים תכופות לפרש את הוראות החוק, כאשר שלושה היבטים מרכזיים עולים לדיון בפסיקה:

1. שיקול הדעת השיפוטי בהפחתת הריבית: אף שהחוק קובע שיעורי ריבית והצמדה כברירת מחדל, לערכאה השיפוטית יש סמכות לשנותם. הפסיקה דנה באילו נסיבות מוצדק להפחית את הריבית או לבטלה, למשל במקרים של שיהוי בלתי מוצדק בהגשת התביעה מצד הנושה, או התנהלות בחוסר תום לב.

2. קביעת מועד תחילת החיוב: הפסיקה עוסקת רבות בשאלה מאיזה מועד יש להתחיל לחשב את הריבית וההצמדה – האם מיום היווצרות עילת התביעה (למשל, יום הנזק או הפרת החוזה), מיום הגשת התביעה, או רק מיום מתן פסק הדין.

3. היחס בין החוק להסכמות חוזיות: במקרים שבהם קיים חוזה המגדיר ריבית פיגורים שונה מזו שבחוק, הפסיקה מתווה את הגבולות שבין כיבוד ההסכמה החוזית לבין סמכות בית המשפט להתערב בריבית שנחשבת למקפחת או מופרזת.

פסקי דין שאזכרו את החוק (361)

ע"א 1807/21

מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ. באמצעות היורשת רתיבה מוסט עזבון המנוח עבדאללה מחמוד חוסיין, שנשא בחייו

ערעור המדינה על פסק דין שקבע את גובה הפיצויים בגין הפקעת מקרקעין, תוך מחלוקת על שיעור דמי החכירה האבודים וחובת השבת כספים ששולמו ביתר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
1 2 3 19 הבא «