חוק שירות ביטחון [נוסח משולב] (התשמ"ו-1986)

חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 הוא החוק המרכזי המסדיר את חובת הגיוס והשירות בצבא הגנה לישראל. החוק קובע את התנאים והכללים לקריאה לשירות סדיר ולשירות מילואים, את הליכי המיון והבדיקות הרפואיות, ואת הסמכויות למתן פטור משירות או לדחיית מועד הגיוס.

על מי החוק חל?

החוק חל על כל אזרח ישראלי ועל כל תושב קבוע של מדינת ישראל שהגיעו לגיל הגיוס (ככלל, החל מגיל 18), הן גברים והן נשים. החוק מגדיר את משך השירות הנדרש ואת חובותיהם של המיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים) ושל המשרתים בפועל.

היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:

במהלך השנים, הוראות החוק עמדו בליבן של עתירות חוקתיות וציבוריות רבות בבית המשפט העליון. שלושה היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה הם:

1. השוויון בנטל וגיוס בני ישיבות: פסיקות רבות ומשמעותיות לאורך השנים עסקו בחוקתיות של מתן פטור או דחיית שירות גורפת לתלמידי ישיבות חרדיות. בית המשפט נדרש שוב ושוב לאזן בין ערך השוויון לבין הסדרים פוליטיים וחברתיים.

2. שילוב נשים בתפקידי לחימה: החל מבג"ץ אליס מילר ועד לעתירות מודרניות, הפסיקה פירשה את הוראות החוק באופן המקדם שוויון מגדרי, וקבעה כי יש לאפשר לנשים להתמיין לתפקידים קרביים שונים בהתאם ליכולותיהן המקצועיות והפיזיות.

3. סרבנות מצפון: בתי המשפט נדרשו להגדיר את הגבולות שבין פציפיזם כללי וכן (העשוי להוות עילה לפטור בהתאם להחלטת ועדת מצפון), לבין "סרבנות סלקטיבית" המונעת מטעמים פוליטיים או אידיאולוגיים ספציפיים, אשר אינה מוכרת כעילה חוקית לפטור.

תוכן זה מוגש כמידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.