פסקי דין בית המשפט העליון

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (התשי"ג-1953)

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953

חוק זה הוא מעמודי התווך של דיני המשפחה בישראל. החוק קובע כי ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל – שהם אזרחי המדינה או תושביה – יהיו תחת סמכות השיפוט הבלעדית של בתי הדין הרבניים. בנוסף, החוק קובע כי נישואיהם וגירושיהם של יהודים אלה ייערכו בישראל על פי דין תורה.

במהלך השנים, פסיקת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים פירשה והגדירה את גבולות החוק. שלושה היבטים מרכזיים נדונים בהרחבה בפסיקה זו:

1. סוגיית ה"כריכה" ו"מרוץ הסמכויות": החוק מאפשר לכרוך לתביעת הגירושין נושאים נלווים, כגון חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת ילדים. הפסיקה פיתחה מבחנים קפדניים (כמו "מבחן הכנות") כדי לקבוע אם נושאים אלו נכרכו כדין ובסמכות בית הדין הרבני, או שמא הסמכות לדון בהם נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

2. החלת הדין האזרחי בבתי הדין: פסיקת בית המשפט העליון (למשל, ב"הלכת בבלי") קבעה כי בעניינים רכושיים שאינם מעצם הגירושין, על בתי הדין הרבניים להחיל את עקרונות המשפט האזרחי והשוויוני (כמו חוק יחסי ממון), ולא לפסוק לפי הדין הדתי בלבד.

3. סמכות בין-לאומית ומניעת עגינות: פסיקות רבות עוסקות בגבולות הסמכות של בתי הדין כלפי בני זוג שאינם חיים בישראל. תיקוני חקיקה ופסיקה הרחיבו סמכות זו במטרה לאפשר לבתי הדין לסייע לנשים עגונות ולקדם מתן גט, גם כאשר הזיקה של בני הזוג לישראל חלשה יחסית.

המידע המוצג הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו.

פסקי דין שאזכרו את החוק (129)

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

העותרת ביקשה לקבוע כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בענייני הרכוש והמזונות שלה, שכן הסכם הגירושין עליו התבססה הסמכות נחתם תחת כפייה והתעללות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב

העותר ביקש לקבוע כי בית הדין הרבני איבד את סמכותו לדון ברכוש בני הזוג לאחר שהחליט להפסיק את הדיון בו, וכי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?