פסקי דין בית המשפט העליון

חוק ניירות ערך (התשכ"ח-1968)

חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, הוא הנדבך המרכזי בהסדרת פעילותו של שוק ההון בישראל. מטרתו העיקרית של החוק היא הגנה על ציבור המשקיעים באמצעות הבטחת שקיפות, הגינות ויעילות במסחר. החוק מסדיר את תהליך ההנפקה של ניירות ערך (כגון מניות ואיגרות חוב) לציבור, את חובות הדיווח של החברות הנסחרות, ואת פעילותם של הגופים הפועלים בשוק. מכוח חוק זה פועלת רשות ניירות ערך, הגוף המפקח על אכיפת הוראותיו.

החוק חל על מגוון רחב של גורמים, ובהם חברות ציבוריות המציעות ניירות ערך לציבור או נסחרות בבורסה, בעלי שליטה ונושאי משרה בחברות אלה, הבורסה לניירות ערך בתל אביב, וכן גורמי תיווך פיננסיים כגון חתמים, מפיצים ומנהלי קרנות.

בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, נדונים בהרחבה מספר היבטים מרכזיים הנוגעים לחוק:

1. חובת הגילוי ואיסור פרט מטעה: הפסיקה מדגישה את חשיבותו של גילוי מלא ונאות של כל מידע מהותי למשקיע, הן בתשקיף ההנפקה והן בדיווחים השוטפים. בתי המשפט דנים רבות באחריות האזרחית והפלילית של חברות ומנהליהן בגין הכללת פרטים מטעים או השמטת פרטים מהותיים בדיווחים אלה.

2. איסור שימוש במידע פנים: היבט זה עוסק במניעת ניצול של מידע פנימי ומהותי, שטרם פורסם לציבור, לצורך ביצוע עסקאות בניירות ערך. הפסיקה מתווה את הגבולות שבין שימוש לגיטימי במידע לבין עבירה פלילית הפוגעת בשוויון בין המשקיעים ובאמון הציבור בשוק ההון.

3. תרמית בניירות ערך (הרצת מניות): פסיקה ענפה עוסקת באיסור על מניפולציה בשער המניה, קרי השפעה בדרכי תרמית על תנודות השערים או על נפח המסחר, כדי ליצור מצג שווא המטעה את ציבור המשקיעים.

התוכן המוצג במסמך זה הינו לידיעה כללית בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ משפטי מקצועי.

פסקי דין שאזכרו את החוק (189)

צדוק עזריאל נ. ועדת-המשנה של מועצת מקרקעי ישראל

העותרים ביקשו לבטל את החלטת היועץ המשפטי של מינהל מקרקעי ישראל האוסרת עליהם להשתתף בדיוני ועדת המשנה בנושא שינוי ייעוד קרקע חקלאית בשל ניגוד עניינים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?