בגץ-AI
פסקי דין בית המשפט העליון

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (התשנ"ב-1992)

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בשנת 1992, הוא אחד מחוקי היסוד המרכזיים בישראל. החוק מעגן את זכויות האדם הבסיסיות במעמד חוקתי על-חוקי, ומטרתו להגן עליהן כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מה החוק מסדיר?

החוק מגן על שורה של זכויות יסוד של כל אדם בישראל, ובהן: הזכות לחיים, לשלמות הגוף, לשמירה על הכבוד, לפרטיות, לחירות אישית, לקניין, ולחופש תנועה (כניסה ויציאה מהארץ).

על מי הוא חל?

החוק מטיל חובה ישירה על כל רשויות השלטון בישראל – הכנסת (כרשות מחוקקת), הממשלה (כרשות מבצעת) ובתי המשפט (כרשות שופטת) – לכבד את הזכויות המוגנות בו.

היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:

בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, ובפרט בבית המשפט העליון, נדונו מספר סוגיות ליבה הנוגעות לחוק זה:

1. ביקורת שיפוטית ו"פסקת ההגבלה": החוק קובע כי ניתן לפגוע בזכויות המוגנות בו רק בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. בפסק הדין ההיסטורי בעניין בנק המזרחי, קבע בית המשפט כי מכוח חוק זה יש לו סמכות לבטל חוקים של הכנסת שפוגעים בזכויות אדם באופן שאינו עומד בתנאים אלה.

2. היקף הזכות לכבוד: מאחר שהמונח "כבוד" אינו מוגדר בחוק, הפסיקה פירשה אותו בהרחבה. נקבע כי הזכות לכבוד כוללת לא רק הגנה מפני השפלה, אלא גם זכויות נגזרות שלא נכתבו במפורש בחוק, כגון הזכות לשוויון, חופש הביטוי, והזכות לקיום חומרי בכבוד (תנאי מחיה מינימליים).

המידע המוצג הוא סיכום כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

נוסח חוק היסוד המלא
קריאת חוק היסוד בוויקיטקסט

פסקי דין שאזכרו את חוק היסוד (1371)

» הקודם 1 … 47 48 49 50 51 … 69 הבא «