פסקי דין בית המשפט העליון

חוק המכר (דירות) (התשל"ג-1973)

חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 הוא אחד החוקים הצרכניים המרכזיים בתחום הנדל"ן בישראל. מטרתו היא להגן על רוכשי דירות חדשות ולצמצם את פערי הכוחות המובנים בינם לבין קבלנים ויזמים.

על מי החוק חל ומה הוא מסדיר?

החוק חל על עסקאות לרכישת דירה חדשה (לרבות עסקאות בהן הדירה נבנית עבור הרוכש), והוא מגדיר כ"מוכר" קבלנים, יזמים או כל מי שמוכר דירה שבנה בעצמו או באמצעות אחרים במטרה למכור אותה.

החוק מסדיר את חובת המוכר למסור לקונה מפרט טכני מפורט של הדירה, ומגדיר את אחריותו של המוכר לתיקון ליקויי בנייה ואי-התאמות בדירה לאורך תקופות זמן מוגדרות ("תקופת הבדק" ו"תקופת האחריות").

היבטים מרכזיים הנדונים בפסיקה:

בתי המשפט נדרשים לעיתים תכופות לפרש את הוראות החוק, כאשר שלושה נושאים בולטים במיוחד בפסיקה:

1. זכות התיקון של הקבלן: החוק מעניק לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים בעצמו. הפסיקה קבעה כי אם הקבלן מתחמק, מתרשל, או מנסה לתקן שוב ושוב ללא הצלחה, הוא מאבד זכות זו, ובית המשפט יפסוק לרוכשים פיצוי כספי בשווי עלות התיקונים.

2. פיצויים בגין איחור במסירה: החוק קובע פיצוי כספי ללא הוכחת נזק במקרה של עיכוב במסירת הדירה. הפסיקה נוטה לפרש בצמצום רב את הנסיבות הפוטרות קבלנים מתשלום זה (כמו טענות לעיכובים מצד הרשויות או "כוח עליון"), כדי למנוע פגיעה ברוכשים.

3. נטל ההוכחה בתקופת הבדק והאחריות: פסיקת בתי המשפט מבהירה את ההבדל בין התקופות. בתקופת הבדק (הנמשכת מספר שנים בהתאם לסוג הליקוי), על הרוכש להוכיח רק את קיום הליקוי. בתקופת האחריות (שלוש שנים לאחר מכן), על הרוכש להוכיח גם שהליקוי נובע מתכנון, עבודה או חומרים לקויים של הקבלן.

התוכן המוצג במסמך זה מוגש כמידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

פסקי דין שאזכרו את החוק (112)

ע"א 1939/14

נציגות הבית המשותף שברחוב מאיר יערי 17 תל אביב נ. שלמה בוכרי

המערערים ביקשו לקבוע כי זכויות בניה נוספות שנוצרו עקב שינוי תקנות והמחסנים בבניין שייכים לכלל הדיירים, בעוד המשיבים טענו כי זכויות אלו שייכות להם מכוח הסכמי המכר והתקנון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?