חוק המידע הפלילי ותקנת השבים (התשע"ט-2019)

חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 (שנכנס לתוקף בשנת 2022 והחליף את חוק המרשם הפלילי הישן) מסדיר את ניהולו של מרשם המידע הפלילי בישראל. החוק קובע אילו גופים מוסמכים לקבל מידע על עברו הפלילי של אדם, באילו תנאים, ומתי מידע זה מתיישן או נמחק. מטרת החוק היא לאזן בין הגנה על שלום הציבור לבין זכותו של אדם שעבר עבירה להשתקם ולהשתלב מחדש בחברה ללא אות קלון נצחי. החוק חל על כל אדם שיש לו רישום פלילי או משטרתי (כגון תיקים סגורים או חקירות תלויות ועומדות), ועל גופים ציבוריים ופרטיים המבקשים לעשות שימוש במידע זה.

בפסיקת בתי המשפט נדונים בהרחבה מספר היבטים מרכזיים הנוגעים ליישום החוק:

1. איסור דרישת מידע שלא כדין: הפסיקה מדגישה את האיסור הפלילי והאזרחי המוטל על מעסיקים וגופים שונים לדרוש מאדם להציג בפניהם את גיליון הרישום הפלילי שלו (מה שכונה בעבר "תעודת יושר"), אלא אם הם הוסמכו לכך במפורש בחוק. בתי הדין לעבודה רואים בדרישה כזו פגיעה קשה בפרטיות ובשוויון הזדמנויות בתעסוקה.

2. איזון אינטרסים בהחלטות מנהליות: פסקי דין רבים עוסקים בשיקול הדעת של רשויות מנהליות (כמו ועדות רישוי מקצועיות או גופי ביטחון) בבואן לשקול עבר פלילי של מועמד. הפסיקה מתווה את הדרך לאיזון בין חומרת העבירה והזמן שחלף מאז ביצועה, לבין זכות השיקום של הפרט.

3. מעמדו של מידע "מחוק": בתי המשפט מבהירים כי גם כאשר מידע פלילי נחשב כ"מחוק" לפי החוק, הוא אינו נמחק פיזית אלא הופך לחסוי לחלוטין בפני רוב הגופים. הפסיקה דנה בגבולות הצרים שבהם מותר לגופי ביטחון ומשפט מסוימים לעשות שימוש במידע זה.

התוכן המוצג במסמך זה הינו למידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו ככזה.