פסקי דין בית המשפט העליון

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב-1962)

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, מסדיר את זכויותיו וחובותיו המשפטיות של כל אדם בישראל מרגע לידתו ועד מותו. החוק קובע ככלל כי כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, אלא אם כשרות זו הוגבלה בחוק או בפסק דין. החוק חל על כלל הציבור, ובפרט על קטינים (מתחת לגיל 18) ועל בגירים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם, זמנית או קבועה, מפאת מגבלה פיזית או נפשית. החוק מגדיר את ההורים כאפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, ומסדיר את סמכות בית המשפט למנות אפוטרופוס חיצוני או לאשר חלופות תומכות.

בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, נדונים מספר היבטים מרכזיים הנוגעים לחוק זה:

1. עקרון טובת הילד: פסיקות רבות עוסקות בפרשנות המושג "טובת הילד" במצבי מחלוקת בין הורים בנושאי חינוך, בריאות, מקום מגורים או הגירה לחו"ל. בית המשפט נדרש לאזן בין זכות ההורים לקבל החלטות עבור ילדיהם לבין הגנה על שלומו ורצונו של הקטין.

2. צמצום הפגיעה באוטונומיה של הפרט (בעקבות תיקון 18 לחוק): הפסיקה המודרנית מדגישה את המעבר ממינוי אפוטרופוס גורף לשימוש בחלופות המכבדות את רצון האדם, כגון ייפוי כוח מתמשך וקבלת החלטות נתמכת. בתי המשפט בוחנים בקפדנות האם מינוי אפוטרופוס הוא אכן הצעד ההכרחי והמצמצם ביותר.

3. הכרעה במחלוקות רפואיות: פסיקות רבות עוסקות במצבים בהם נדרש טיפול רפואי דחוף או מורכב לקטין או לאדם שמונה לו אפוטרופוס, כאשר ישנה מחלוקת בין האפוטרופוסים לבין עצמם, או בינם לבין הצוות הרפואי.

התוכן המוצג במסמך זה מיועד להעשרה כללית בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות.

פסקי דין שאזכרו את החוק (192)

פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דין שביטל את זכותה של קטינה לתביעת מזונות עצמאית בשל הסכם קודם שנחתם בשמה.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?