חוק הירושה (התשכ"ה-1965)
חוק הירושה, התשכ"ה-1965
חוק הירושה הוא דבר החקיקה המרכזי בישראל המסדיר את העברת רכושו, זכויותיו וחובותיו של אדם לאחר מותו (עיזבונו). החוק קובע שתי דרכים מרכזיות לחלוקת העיזבון: ירושה על פי דין (חלוקה ברירת-מחדל לקרובי המשפחה לפי סדר קדימות שקובע החוק), או ירושה על פי צוואה, המאפשרת לאדם להחליט בעודו בחיים למי יוענק רכושו. החוק חל על כל אדם שהיה תושב ישראל ביום מותו, או שהותיר אחריו נכסים בארץ.
בתי המשפט נדרשים לעיתים תכופות לפרש את הוראות החוק ולפסוק בסכסוכים משפחתיים מורכבים. שלושה היבטים מרכזיים הנדונים בהרחבה בפסיקה הם:
1. השפעה בלתי הוגנת וכשרות לצוות: פסיקה ענפה עוסקת בשאלה האם המצווה היה כשיר מבחינה קוגניטיבית ורפואית לנסח את צוואתו, והאם הופעל עליו לחץ נפשי או פיזי פסול מצד הנהנים מהצוואה. בתי המשפט בוחנים את מידת התלות של המנוח בנהנה כדי להכריע אם הצוואה משקפת את רצונו החופשי.
2. פרשנות הצוואה ותיקון פגמים: מקרים רבים עוסקים בפרשנות כוונת המנוח כאשר לשון הצוואה אינה חד-משמעית. כמו כן, הפסיקה דנה בגבולות הסמכות של בית המשפט להכשיר צוואה שנפלו בה פגמים צורניים (כגון חוסר בחתימה או בתאריך) כדי לקיים את רצון המת.
3. זכויות ידועים בציבור: החוק משווה בתנאים מסוימים את זכות הירושה של בני זוג ידועים בציבור לזו של נשואים. בפסיקה נדונות תביעות רבות המבקשות להגדיר את טיב מערכת היחסים של בני הזוג לצורך קבלת חלק מהעיזבון.
התוכן המוצג הוא לידיעה כללית בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לו.
פסקי דין שאזכרו את החוק (287)
פלוני נ. פלוני
האם אלמנה זכאית לגבות את כתובתה בנוסף לזכויותיה על פי הסכם ממון וצוואה.
אברהם אדמסקי נ. יהושע אדמסקי
ערעור על דחיית התנגדות לקיום צוואת אם, בטענה להשפעה בלתי הוגנת, איומים וטעות.
גל גורן הולצברג נ. אביבה מירז
המערערים תבעו השבת כספים מקופת גמל שהועברו על ידי המנוחה (חסויה) לטובת האפוטרופוסית שלה (המשיבה 1), בטענה להשפעה בלתי הוגנת וניגוד עניינים.
עמיחי ניסנוב נ. שר המשפטים , משרד המשפטים
העותרים ביקשו לבטל הודעת עיקול בטענה שהונפקה ללא צו שיפוטי כדין.
עיסא חאמד נ. בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית אורתודוקסית
העותר ביקש לבטל החלטות של בתי דין כנסייתיים שמינו מנהלי עיזבון למנוחה, בטענה לחוסר סמכות ופגמים בהליך.
דינה זכריה נ. שאול ששון
ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שנסתיים בהסכמת הצדדים.
אליקום זמיר נ. רות גמליאל
המבקשים עתרו לביטול צוואתו השנייה של אביהם המנוח ולקיום צוואתו הראשונה (ההדדית), בטענה כי המנוח לא היה רשאי לשנותה לאחר פטירת אמם.
לשכת עורכי הדין בישראל נ. הארגון הבינלאומי של עורכי -דין ומש
האם חברות בלשכת עורכי הדין מקנה חברות אוטומטית בארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים ללא אקט הצטרפות אישי.
רוז עזאם נ. רשם לענייני ירושות - נצרת
העותרת ביקשה לתקן צו ירושה לאחר שחלפו שנים ממתנו, ועתרה לבג"ץ לאחר שנדחתה על ידי הרשמת לענייני ירושה.
אדית קרביס נ. יהודית קרביס
ערעור על הכרה במסמך בכתב יד כצוואה, כאשר המערערת טוענת כי המסמך אינו צוואה ואינו כולל הוראת הנחלה.
פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול ירושלים
העותרת ביקשה לקבוע כי נושה של יורש נחשב כ'צד הנוגע בדבר' לעניין סעיף 155 לחוק הירושה, ולכן נדרשת הסכמתה כדי להקנות סמכות לבית הדין הרבני לדון בצוואה.
פלוני נ. בית הדין הרבני לערעורים
העותרת מבקשת לבטל את החלטות בתי הדין הרבניים ששללו ממנה חלק מזכויות הפנסיה והפרישה שצבר בעלה לשעבר לפני הנישואין ובחלק משנות הנישואין.
פלוני נ. פלוני
האם אישה נוצריה שנישאה בנישואין אזרחיים בחו"ל ליהודי ישראלי זכאית לרשת אותו כ"בת זוג" לפי חוק הירושה.
פנחס נרקיס נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעה ועונש בגין גניבת כספי עזבון על ידי מנהל עזבון שהיה עורך דין.
יוסי בן-ארי נ. מנהל מינהל האוכלוסין
האם על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין נישואין של בני זוג מאותו מין שנערכו מחוץ לישראל.
שושנה ארז נ. מדינת ישראל
ערעור על הרשעת המערערת בעבירות רצח, ניסיון לשידול לרצח וקשירת קשר לביצוע פשע.
יוסף פרדו נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ
ערעורים על גובה הפיצויים שנפסקו לנפגע תאונת דרכים, ובפרט בשאלה האם יש לפסוק פיצוי עבור שירותי ליווי כנזק ממוני.
בורהאן סובחי יעקוב ברגות נ. זוהיר ברגות-נצרת
ערעור על החלטות בתי משפט מחוזיים בנוגע לתוקף צוואה בעל-פה של מנוחה וצו ירושה של מנוח, תוך דיון בברירת הדין החל (דין ארגנטינה מול דין ישראל).
יורשי המנוחה אנט רבינוביץ ז"ל נ. האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבו
המבקשים טענו כי במקרה של יורש אחר יורש, אם היורש השני נפטר לפני היורש הראשון, מנתו צריכה לעבור ליורשי היורש השני ולא ליורשי היורש הראשון.
ישראל חרמץ נ. זלמן מרגוליס
המערער תבע את הנתבעים בטענה כי בנם, ששימש כשלוחם, התחייב בשמם להחזיר כספים לחברה שבה היה המערער בעל מניות, התחייבות שהופרה לטענתו.