פסקי דין בית המשפט העליון

חוק איסור לשון הרע (התשכ"ה-1965)

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965

חוק איסור לשון הרע מסדיר את האיזון העדין שבין הזכות החוקתית לשם טוב לבין חופש הביטוי. החוק מגדיר "לשון הרע" כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם, לבזות אותו, או לפגוע במשרתו, בעסקו או במשלח ידו. החוק חל על כל אדם, תאגיד או גוף המפרסם מידע פוגעני, וכן על מי שהמידע פורסם עליו. פגיעה בחוק זה יכולה להוות עילה לתביעה אזרחית לפיצויים, ובמקרים מסוימים שבהם הוכחה כוונה לפגוע, היא אף עשויה להיחשב כעבירה פלילית.

בפסיקת בתי המשפט לאורך השנים, נדונים בהרחבה מספר היבטים מרכזיים הנוגעים ליישום החוק:

1. מבחן האדם הסביר: בתי המשפט קבעו כי השאלה האם ביטוי מסוים מהווה לשון הרע נבחנת באופן אובייקטיבי. המשמעות היא שהמדד אינו תחושתו הסובייקטיבית של הנפגע, אלא האופן שבו האדם הממוצע והסביר מבין את הדברים בנסיבות העניין.

2. הגנות החוק (אמת בפרסום ותום לב): הפסיקה עוסקת רבות בתנאים לקבלת ההגנות שהחוק מעניק למפרסמים. שתי ההגנות המרכזיות הן הגנת "אמת בפרסום" (הדורשת שהדברים יהיו אמת ושיש בהם עניין ציבורי) והגנת "תום הלב" (החלה, למשל, במקרים של הבעת דעה כנה או הגנה על עניין אישי כשר).

3. לשון הרע בעידן הדיגיטלי: בשנים האחרונות מתמודדת הפסיקה עם פרסומים ברשתות חברתיות ובאינטרנט. בתי המשפט נדרשים להכריע בשאלות מורכבות, כגון האם שיתוף (Share) או סימון "לייק" של פוסט פוגעני נחשבים כפרסום לשון הרע בפני עצמם, ומהי אחריותם של מנהלי קבוצות ברשת.

תוכן זה מוגש כמידע כללי ואינפורמטיבי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו.

פסקי דין שאזכרו את החוק (201)

ומדינה - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואח' נ' שרת המשפטים ואח'

העותרים ביקשו לחייב את המשיבים להעמיד לדין משמעתי את רב העיר צפת, הרב שמואל אליהו, בגין עשרות התבטאויות פומביות פוגעניות ופוליטיות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?