עופרה ענקרי נ. גיא מרוז

בבית המשפט העליון ע"א 998/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: עופרה ענקרי נ ג ד המשיבים: 1. גיא מרוז 2. אורלי וילנאי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 7.2.2021 בת.א. 18439-03-19 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת דורית קוברסקי בשם המערערת: עו"ד יוסי נקר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ד' קוברסקי) מיום 7.2.2021 בת"א 18439-03-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. עניינו של ההליך נושא הערעור דנן בתביעת פיצויים בגין לשון הרע שהגישו המשיבים נגד המערערת בעקבות שלושה פרסומים שנטען כי פרסמה בעמוד ה"פייסבוק" שלה, אשר נסובים סביב קטין שהמשיבים משמשים כמשפחת אומנה שלו. בהליך התקיימו עד כה שתי ישיבות קדם משפט, דיון פישור ודיון הוכחות. בפתח דיון ההוכחות, אשר התקיים ביום 7.2.2021, ביקש בא-כוח המערערת בעל פה כי בית המשפט יפסול את עצמו נוכח מספר התבטאויות שנאמרו על ידו. לטענת בא-כוח המערערת, בית המשפט "אמר בתחילת מועד ההוכחות [שלמערערת] אין שום טענת הגנה לגיטימית וזאת בטרם נפתח הליך ההוכחות [...]"; הביע עמדתו לפיה הפרסום הראשון שצוין בכתב התביעה מהווה לשון הרע, הפרסום השני אינו מהווה לשון הרע, ולגבי הפרסום השלישי "כדברי בית המשפט אפשר לחיות איתו"; ציין כי "הוא לא מתכוון להיכנס לסוגיה כיצד קיבלו [המשיבים] את ילד האומנה"; וכן "התחיל את הדיון כשהוא מבקש לדעת למה הליך הגישור לא הסתיים". עוד ציין בא-כוח המערערת כי בית המשפט עשה שימוש במונח מסוים ("לא לתת שקל") שבו השתמשה המערערת עצמה במהלך הליך הגישור, ומכך למד בא-כוחה כי "הליך הגישור הובא לידיעת בית המשפט בדרך לא דרך". נוכח כל זאת טען בא-כוח המערערת כי על בית המשפט לפסול את עצמו, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. יצוין כבר עתה כי התבטאויות אלו המיוחסות למותב לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות על אתר בהחלטה תמציתית, בציינו כי "לא מצאתי לנכון להתייחס לאי הדיוקים בדברי ב"כ [המערערת]". בית המשפט הוסיף כי העובדה שניסה להביא את הצדדים לפשרה טרם תחילת שלב ההוכחות אינה מעידה כשלעצמה על "נעילת" דעתו, וציין כי דעתו "איננה נעולה בהליך זה ובכלל" וכי הוא לא קיבל כל מידע אודות הליך הפישור. לאחר שבית המשפט קמא נתן את החלטתו זו, ביקש בא-כוח המערערת שלא לקיים את דיון ההוכחות נוכח כוונתו להגיש ערעור על דחיית בקשת הפסלות. בתגובה ציינה באת-כוח המשיבים: "אני לא שמעתי את בית המשפט אומר שמדובר בטענת הגנה לא לגיטימית. אני שמעתי שבית המשפט כמו גם בפעמים קודמות כמו גם בקדם הדיון, אומר שיש פה לשון הרע [...] באותה מידה בית המשפט גם התייחס לפרסום השני שזה לא לשון הרע וגם אני יכולתי לבקש לפסול את בית המשפט בשל אמירה זו". בעקבות זאת נתן בית המשפט החלטה נוספת בה ציין "מעבר למה שנרשם, יודגש, לא נאמר ובטח לא ניתנה הזדמנות לפרט שאין טענת הגנה לגיטימית, אין לי אלא לחזור על מה שנאמר בפתיח". מכאן הערעור שלפניי, בו עומדת המערערת על טענתה כי דעתו של בית המשפט קמא "ננעלה" במובן זה שהוא הביע עמדה "מה מהווה בעיניו לשון הרע" ואף "גילה דעתו על טענות ההגנה של [המערערת]" בטרם התקיים דיון הוכחות בהליך. עוד לטענת המערערת, במהלך דיון ההוכחות ביום 7.2.2021 ניסה בית המשפט למנוע מבא-כוחה "לומר את טענותיו על דברי בית המשפט". המערערת מפרטת על אודות התבטאויותיו הנטענות של בית המשפט קמא במהלך הדיון, ומוסיפה כי בית המשפט אף ביקש ממנה "לצאת החוצה ולחשוב על פיצוי כספי". לטענתה, העובדה שהתבטאויות אלו של בית המשפט לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון מקימה כשלעצמה עילת פסלות. עוד עומדת המערערת על טענתה כי בית המשפט קמא ידע על ההתרחשויות בדיון הגישור שהתנהל בין הצדדים, ומוסיפה כי יש טעם לפגם בעובדה שבית המשפט לא הכחיש את האמירות שיוחסו לו והסתפק בקביעה כי טענות בא-כוח המערערת אינן מדויקות. בהקשר זה טוענת המערערת כי באת-כוח המשיבים אף אישרה במהלך הדיון כי בית המשפט גיבש עמדה בנוגע להליך, בעת שציינה "אני שמעתי שבית המשפט כמו גם בפעמים קודמות כמו גם בקדם הדיון, אומר שיש פה לשון הרע". נוסף על כך טוענת המערערת כי בית המשפט קמא הביע את עמדתו בנוגע לתוצאת ההליך עוד בקדם משפט שהתקיים ביום 16.7.2019. המערערת מפנה לפרוטוקול קדם המשפט, שם מצוין כי לאחר שהתנהל דיון מחוץ לפרוטוקול טען בא-כוחה שבית המשפט "גילה כבר את דעתו ביחס לעובדה כי לדעתו מדובר בלשון הרע". לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. תחילה יש להדגיש כי טענותיה של המערערת בנוגע להתרחשויות בקדם המשפט ביום 16.7.2019 לוקות בשיהוי מובהק וממילא לא הועלו בבקשת הפסלות. על כן אין מקום להידרש לטענות אלו לראשונה במסגרת הערעור דנן. לצד זאת, בהינתן העובדה שכבר במהלך קדם המשפט טענה המערערת כי בית המשפט קמא גילה את דעתו בנוגע לשאלה אם הפרסומים נושא התביעה מהווים לשון הרע, דומה כי טענותיה של המערערת בנוגע להבעת עמדה זו במהלך הדיון ביום 7.2.2021 לוקות אף הן בשיהוי, וספק רב אם טענתה זו הועלתה "מיד לאחר שנודע [לה] על עילת הפסלות" (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; והשוו: ע"א 8916/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (21.2.2021) (להלן: עניין פלוני)). בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי המערערת הציגה את ההתבטאויות שייחסה לו באופן שאיננו מדויק. אכן, מוטב היה אילו בית המשפט היה מפרט את ההקשר שבו נאמרו הדברים, ואף נמנע מלכתחילה מאמירות שעשויות להתפרש באופן בעייתי (ראו והשוו: ע"א 1453/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (11.3.2021)), אך בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי האמירות שמייחסת המערערת לבית המשפט מקימות עילה לפסילתו. כפי שנפסק לא אחת, ניהול יעיל של ההליך עשוי להביא את המותב להביע דעה לגבי השאלות שבמחלוקת, בין בשלב קדם המשפט ובין בשלב ההוכחות (עניין פלוני, פסקה 8; ע"א 5205/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (13.9.2020)). בהינתן הבהרותיו של המותב כי ההקשר שבו הוצגו דבריו אינו מדויק, וכי דעתו אינה "נעולה" בנוגע לתוצאות ההליך; וכן בהינתן העובדה שההתבטאויות שלהן טענה המערערת אינן מצויות בפרוטוקול הדיון והמערערת לא הגישה בקשה לתיקונו – אינני סבורה כי עלה בידי המערערת לעמוד בנטל הכבד שנדרש לשם פסילת מותב בשל התבטאויות המיוחסות לו. בשולי הדברים יצוין כי המערערת לא צירפה תימוכין כלשהם לטענתה כי המותב נחשף להתרחשויות מהליך הפישור, פרט לעובדה שהמותב השתמש בדבריו בביטוי "לא לתת שקל" שבו השתמשה גם המערערת באותו הליך. טענה בלתי מבוססת זו של המערערת הינה מרחיקת לכת ומוטב היה לה אלמלא נטענה. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בניסן התשפ"א (‏22.3.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21009980_V04.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il