פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 5205/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בתמ"ש 31846-06-16 ובתלה"מ 47588-10-17 מיום 15.7.2020 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט י' אליהו בשם המערערת: עו"ד רוברט ליכט-פטרן בשם המשיב: עו"ד קטי ברדה פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) מיום 15.7.2020 בתמ"ש 31846-06-16 ובתלה"מ 47588-10-17, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים הליכים משפטיים בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו החל משנת 2016. שני ההליכים שבמוקד הערעור דנן נפתחו בשנים 2016 ו-2017 בהתאמה. האחד – תביעה שהגישה המערערת לקבלת משמורת בלעדית על בנם הקטין (להלן: הקטין), לפי הנטען, בשל התמכרויות, התנהגות אלימה ונטיות פדופיליות של המשיב (תמ"ש 31846-06-16). השני – תביעה מטעם המערערת למזונותיה ולמזונות הקטין (תלה"מ 47588-10-17). בשני ההליכים, אשר נדונו במאוחד, ניתנו עד כה מאות החלטות שיפוטיות והם מצויים כעת לקראת סיומו של שלב ההוכחות. 2. נוכח טענות הדדיות על שימוש בסמים ובשים לב להמלצות גורמי הרווחה, הפנה בית המשפט את הצדדים לבדיקה ביחידה לטיפול בהתמכרויות. בנוסף, על יסוד המלצות גורמי הרווחה ובשל טענות המערערת למסוכנות מינית של המשיב ולכך שפגע בבתה הקטינה מנישואיה הקודמים (להלן: הקטינה), הורה בית המשפט על מינוי מומחה שיבצע אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לכל אחד מן הצדדים. בהמשך, ביום 10.9.2017 קיבל בית המשפט את בקשת המשיב להרחבת הסדרי הראייה עם הקטין. בית המשפט דחה על אתר את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההחלטה בציינו כי "מהיחידה להתמכרות לסמים נתקבלה חוות דעת, לפיה לא נמצאה כל אינדיקציה או עדות לשימוש האב בסמים". המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רמ"ש 35289-09-17) ולצדה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטה. ביום 1.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ש' שוחט) את הבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת לאחר שבחן שורה של ראיות שהוגשו על ידי המערערת ובהן ממצאיו של מומחה שבדק את הטלפון הנייד של המשיב. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי "התרשמותי כי טענות [המערערת] רחוקות מלהיות מדויקות. אין שום ראייה שהצביעה באופן מפורש כי המשיב הוא פדופיל [...]". למען שלמות התמונה יצוין כי בהמשך נדחתה בקשת רשות הערעור עצמה בשל אי-הפקדת עירבון. 3. ביום 4.12.2017 הורה בית המשפט על הרחבה נוספת של הסדרי הראייה ועל העברתם, באופן הדרגתי, אל מחוץ למרכז הקשר שבו התקיימו עד אז חלק מהפגישות בין המשיב והקטין. במסגרת החלטה זו הוסיף בית המשפט ודחה את בקשת המערערת להחלפת המומחה שמונה לבדיקת הצדדים מן הטעם שאותו מומחה, לטענת המערערת, אינו מתמחה בנושא מסוכנות מינית. בהקשר זה נקבע כי "בית המשפט מינה מספר מומחים נוכח טענות [המערערת] למסוכנות מינית, אלא שעד היום, ובחלוף למעלה משנה וחצי מאז פרוץ ההליכים, טרם הוגשה חוות דעת, כשכל מומחה שמונה עד כה על ידי בית המשפט, שלישי במספר, נשלל על ידי [המערערת] [...] ביום 01/10/17 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה ארוכה ומפורטת [...] החלטת בית המשפט המחוזי, אשר בחן את הראיות עליהן נסמכת [המערערת], מדברת בעד עצמה [...] מינוי מומחה מצריך ראשית ראייה, ולטעמי, נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כל ראשית ראייה למינוי מומחה שהתמחותו מסוכנות מינית [...] בנוסף, טענתה העיקרית של האם כי הנתבע מכור לסמים קשים נשללה לאחר תקופה ארוכה, תקופה העולה אף על התקופה אותה קבע בית המשפט לבדיקות סמים". בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחתה אף היא (רמ"ש 8210-01-18). 4. הסדרי הראייה של המשיב עם הקטין הורחבו פעם נוספת בהחלטת בית המשפט מיום 28.10.2018. בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כדלהלן: "קשת הטענות הרחבה של [המערערת] הולכת ומתפוגגת, כך למשל טענה עיקרית של [המערערת] בדבר התמכרות [המשיב] לסמים קשים נשללה לאחר תקופה ארוכה בה העמיד [המשיב] עצמו לבדיקות סמים. טענת [המערערת] לפדופיליה ולמסוכנות מינית של [המשיב], אשר הלכה והתפתחה עם התקדמות ההליכים, אף נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי. [...] חרף שלל הטענות הקשות, לא הוצגו בפניי כל ראיות או ראשית ראייה שיהיה בהם כדי להצביע על פגיעה של [המשיב] בבתה הקטינה של [המערערת] [...] נראה לאחר כשנתיים וחצי של הליכים כי טענות [המערערת] הולכות וקורסות כמגדל קלפים, כאשר [המערערת] מוסיפה וממחזרת טענות אשר נטענו ונדונו [...]. כאמור, בית המשפט נהג במשנה זהירות על מנת להבטיח את שלומו של הקטין ולברר את טענות [המערערת], אך בדיקות אלה, כאמור, לא העלו כל מסוכנות של [המשיב] כלפי הקטין. [...] בנסיבות אלה, היה מקום ליתן פסק דין הקובע את המשמורת וקובע הסדרי שהייה סופיים בין [המשיב] והקטין. עם זאת וחרף מחדלי [המערערת], לא אתן פסק דין. אולם, ארחיב את הסדרי השהייה [...]". ביום 8.9.2019 דחה בית המשפט את בקשת המערערת לשינוי הסדרי הראיה שנקבעו ולהשבתם למרכז הקשר, וציין כי "תיק זה מתאפיין מראשיתו בטענות קשות וקיצוניות של המבקשת, אשר חלקן נדחו על ידי בית המשפט, לרבות החלטות בית המשפט המחוזי". אולם, בהינתן "אופיו של תיק זה", קיבל בית המשפט את בקשת המערערת למינוי מומחה לבדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים. ביום 4.3.2020 דחה בית המשפט את בקשת המערערת להעביר למומחה מסמכים, "לרבות חוו"ד מטפלים ושאר הראיות המצויות בתוך תיק ביהמ"ש", בקבעו כי המסמכים עלולים "לזהם" את חוות הדעת וכי ניתן יהיה לעמת את המומחה עם המסמכים בעת חקירתו. חוות הדעת הוגשה לבית המשפט ביום 4.6.2020, ומצוין בה כי "לא נמצא כל מידע אשר יכול היה לתמוך בטענותיה של האם כנגד האב". 5. ביום 15.7.2020 התקיים דיון הוכחות שבמסגרתו חקר בא-כוח המערערת את המשיב בחקירה נגדית. במהלך החקירה ביקש בא-כוח המערערת להציג ראיות הנוגעות להיסטוריית הגלישה של המערער באינטרנט, וכן צילומים מביתם של הצדדים. באת-כוח המשיב התנגדה להצגת הראיות וטענה כי יש לפסלן נוכח הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הורה בית המשפט על פסילת ראיות מסוימות שהגשתן התבקשה, ואשר "נועדו לבסס את טענת [המערערת] בדבר היות המשיב פדופיל בעל דחפים מיניים בלתי נשלטים ושאר טענות". עוד צוין כי בית המשפט המחוזי נדרש בהחלטתו מיום 1.10.2017 לאותן ראיות וחיווה דעתו באשר למשקלן. בהמשך ציין בית המשפט כי "כל טענות האם אחת אחרי השנייה קורסות כמגדל קלפים. כך, למשל, הטענות בדבר פגיעה מינית בקטינה אשר חרף אין ספור פניות של [המערערת] לפרקליטות הודתה היום בחקירתה כי זו נסגרה וכך גם כל האמור בחוות הדעת". על רקע זה, נקבע כי אין מקום לאפשר שימוש בראיות המהוות פגיעה בפרטיות (להלן: ההחלטה בדבר פסילת הראיות). בשלב זה עתר בא-כוחה של המערערת, בעל פה, לפסילת המותב. בא-כוח המערערת הפנה לאמירה על אודות קריסת טענותיה של המערערת וסבר כי יש באמירה זו כדי ללמד על כך שדעתו של המותב מגובשת. 6. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות על אתר לאחר שמיעת תגובת המשיב שהתנגד לה, וקבע כלהלן: "בית המשפט לא גיבש דעתו, אלא [...] הפנה לטענות [המערערת] אשר קרסו ולא לגבי ההליך כולו. כך, למשל, הביא בית המשפט בסעיף 18 את הדוגמה בדבר טענות [המערערת] לפגיעה מינית בקטינה, דוגמאות נוספות אותן ניתן להביא את טענות [המערערת] לשימוש של הנתבע בסמים. יודגש, כי אף טענה זו נבדקה על ידי בית המשפט באופן יסודי. בית המשפט הפנה את הצדדים ליחידה לטיפול בהתמכרויות, בעוד [המשיב] העמיד עצמו לבדיקה ארוכה אף מעבר לקבוע בהחלטת בית המשפט, ולפי הדיווח לא נמצאה כל אינדיקציה או עדות לשימוש הנתבע בסמים [...]". בית המשפט הטעים כי החלטתו התייחסה לנושא קבילותן של הראיות שביקשה המערערת להגיש "ולא לגבי התיק העיקרי", והוסיף כי "בשלב המתקדם של ההליך, לאור קיומה של חוות הדעת, שלל התסקירים – אין כל פסול בכך כי בית המשפט יציף את הקשיים העומדים בפניה של [המערערת] כפי שעשה בפתח הדיון, לא זו בלבד שאין בכך כל פסול על פי הפסיקה, אלא שזוהי מחובתו של בית המשפט". 7. מכאן הערעור דנן, בו שבה המערערת על טענתה כי האמירה ביחס לקריסת טענותיה, אשר נכללה בהחלטה בדבר פסילת הראיות, מהווה הבעת עמדה בטענה לפיה המשיב פגע בקטינה – וזאת בשלב בו חקירת המשיב טרם הסתיימה. לשיטת המערערת, במסגרת ההחלטה בבקשת הפסלות גילה בית המשפט עמדה מגובשת גם בנוגע לשימושו של המשיב בסמים. המערערת מלינה על החלטת המותב מיום 4.3.2020 בה אסר עליה להעביר לעיון המומחה את הראיות שברשותה. המערערת מדגישה כי המקום לערעור על ההחלטה בדבר פסילת הראיות הוא בפני בית המשפט המחוזי, אך "הבעייתיות" טמונה באמירה בנוגע לקריסת טענותיה. יצוין להשלמת התמונה כי המערערת אכן הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רמ"ש 32663-08-20), וביום 7.9.2020 הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להתייחס לאפשרות שלפיה הבקשה תתקבל ביחס לראיות מסוימות בלבד. עוד טוענת המערערת כי בית המשפט גילה כלפיה "גישה עוינת", בפרט לאור דחיית בקשתה להעביר חומרים לעיון המומחה ולאור העובדה שבדיון מיום 15.7.2020 "טורפדה חקירתו של המשיב בעודה באיבה", ומוסיפה כי "הדעה הקדומה" נגדה החלה להתגבש עוד כשביקשה את החלפת המומחה שמונה לבדיקת הצדדים. כל הנסיבות הללו, כך טוענת המערערת, מובילות למסקנה כי "אין כנראה כל טעם בהמשך דיון ההוכחות" משום שדעתו של המותב גובשה. המערערת מוסיפה כי "למשיב לא ייגרם כל נזק" מפסילת המותב מכיוון שהסדרי השהייה של הקטין עם המשיב מתקיימים כעת ללא פיקוח. 8. המשיב מצידו סומך ידיו על החלטת בית המשפט, וטוען כי המערערת "הסתירה בכוונת מכוון" את העובדה שהגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר פסילת הראיות. לשיטתו, הגשת הערעור דנן נובעת מכך שהמערערת אינה שבעת רצון מהחלטות המותב. בנסיבות אלה, ובפרט על רקע השלב הדיוני המתקדם בו מצויים ההליכים, נטען כי אין מקום להורות על פסילת המותב. עוד משיג המשיב על טענת המערערת כי לא ייגרם לו נזק מפסילת המותב. 9. לאחר שעיינתי בערעור ובתשובה לו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. ניהול יעיל של הליך משפטי עשוי להביא את השופט היושב בדין, ולעתים אף לחייבו, להביע דעה לגבי השאלות שבמחלוקת ולהצביע על חולשות בעמדתו של בעל דין מסוים (ע"א 1726/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (28.3.2018)); זאת בפרט בהינתן השלב המתקדם בו מצויים ההליכים נושא הערעור דנן (השוו עע"מ 5381/20 לוין נ' הוועדה הבוחנת למקצוע עריכת דין בישראל, פסקה 6 (2.9.2020)). למקרא פרוטוקול הדיון מיום 15.7.2020 וההחלטה בדבר פסילת הראיות עולה כי אמירתו של המותב בדבר "קריסת" טענות המערערת הובאה כנימוק לפסילת הראיות שהגישה. בית המשפט הדגיש זאת בהחלטתו בבקשת הפסלות, והבהיר כי דעתו בנוגע לתיק העיקרי לא גובשה. לא למותר לציין כי אמירות דומות לגבי טענות המערערת בדבר פגיעת המשיב בקטינה ושימושו בסמים נכללו לא אחת בהחלטות קודמות של המותב, כפי שפורט לעיל – וזאת לרבות אמירה בהחלטה מיום 28.10.2018, הזהה כמעט לחלוטין לאמירה שבבסיס בקשת הפסילה, ולפיה טענות המערערת "הולכות וקורסות כמגדל קלפים". על כן, טענת המערערת בנוגע לאמירה זו של המותב לוקה בשיהוי וגם מטעם זה ניתן לדחותה. בנוסף, טענת המערערת בדבר "גישה עוינת" של בית המשפט כלפיה עקב קביעותיו בהחלטות קודמות, לא הועלתה בבקשת הפסילה ולכן אין מקום להידרש לה כעת. 10. התוצאה היא כי הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ד באלול התש"ף (‏13.9.2020). ה נ ש י א ה _________________________ 20052050_V03.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1