מוטלק אבו רמילה נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9960/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9960/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: מוטלק אבו רמילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבה: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. ברקע העתירה שלפנינו ניצב סכסוך כספי שנתגלע בין העותר לבנק המסחרי הפלסטיני "א-ראם" (להלן:"הבנק"), ביחס לשטר עליו חתם העותר בשנת 1996, ובו לא צוין סכומו המדויק של החוב. בתלונה שהגיש למשטרת ישראל טען העותר, כי בשנת 1999 ופעם נוספת בשנת 2005 הגיש הבנק את השטר לביצוע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, לאחר שהוסיף בו סכום מסוים, אף שהוא, העותר, אינו חייב לו דבר. עוד באותו יום נגבתה מהעותר הודעה בתחנת המשטרה (מש/1), אולם לאחר בחינת העניין הוחלט בחודש אוקטובר 2005 לסגור את התיק, בנימוק כי נסיבות העניין אינן מצדיקות להמשיך בחקירה. ביום 29.4.2008 הגיש העותר, באמצעות בא-כוחו, ערר על החלטה זו ליועץ המשפטי לממשלה, והערר נדחה בזו הלשון: "...מהחומר עולה, כי טענת מרשך בעניין זיוף הועלתה במסגרת הדיון בבש"א 7952/05, 7926/05 בבית משפט השלום בירושלים בו נדונה תובענה של הבנק, והתנגדות מרשך, לביצוע השטר הנדון. ואולם, טענה זו מעולם לא לובנה על ידי בית המשפט, מאחר והתובענה נמחקה ותיק ההוצל"פ נסגר לאור חוסר מעש מטעם הבנק, וזאת על-פי החלטת בית המשפט שניתנה לבקשת מרשך. במכלול נסיבות העניין, כולל בין היתר אי-ליבון טענת הזיוף בבית המשפט שדן בתובענה הרלוונטית; העובדה שהתובענה הנדונה נמחקה בשל חוסר מעש, ועל כן השטר הנדון לא בוצע; והקשיים הכרוכים בניהול חקירה כנגד בנק הנמצא בשטחי הרשות הפלסטינית, החליטה המשטרה, כי אין מקום למיצוי ההליך הפלילי בעניין זה. במכלול נסיבות אלו, לא מצאתי פגם בהחלטה על סגירת התיק". 2. בעתירה שלפנינו משיג העותר על אותה החלטה. להשקפתו, טענת הזיוף לא לובנה בידי בית המשפט עקב התנהלות הבנק, והעובדה שהוא עצמו ביקש את מחיקת התובענה בשל חוסר מעש, אינה יכולה לשמש עילה לסגירת תיק החקירה. עוד נטען, כי התנהלות הבנק עולה לכדי פלילים, והעובדה כי הוא פועל בתחומה של הרשות הפלסטינית, אין בה כדי להצדיק את אי-מיצוי החקירה. מנגד, סבורה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף, הן לאור השיהוי שנפל בהתנהלות העותר, והן מן הטעם שבנסיבות העניין אין עילה להתערב בשיקול דעתן של רשויות החקירה. 3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת, כי מידת ההתערבות בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בשאלות של ניהול חקירה והעמדה לדין, היא מצומצמת ביותר. התערבות מעין זו תעשה במקרים חריגים בהם ניכר כי ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"צ 638/08 תנועת נאמני הר הבית בארץ ישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 24.1.2008) פסקה 4 לפסק דינה של השופטת ארבל; בג"צ 5566/07 שמעוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 9.9.2007), פסקה ז לפסק דינו של השופט רובינשטיין; בג"צ 1762/08 ורקשטל נ' דנינו (לא פורסם, 4.6.2008), פסקה 8 לפסק דינו של השופט גרוניס). לא זה המקרה שלפנינו, שהכלים הפליליים אינם מתאימים לטפל בו. יתר על כן, תלונתו של העותר נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, והוחלט שלא להמשיך בה נוכח העובדה כי התובענה שהוגשה נמחקה מבלי שבית המשפט האזרחי נדרש להכריע בשאלת הזיוף של השטר, ולא למותר להדגיש כי שטר זה מעולם לא בוצע. הנה כי כן, לא מצאנו כי החלטת המשיבה לוקה באי-סבירות קיצונית או בעיוות מהותי, ועל כן החלטנו שלא לשנות ממנה. העתירה נדחית אפוא על הסף. ניתן היום, כ"ט בשבט התשס"ט (23.02.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08099600_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il