פרידה ורקשטל נ. ניצב יוחנן דנינו - ראש אגף חקירות ומודיעין

פסק-דין בתיק בג"ץ 1762/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1762/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. פרידה ורקשטל 2. גדי ורקשטל נ ג ד המשיבים: 1. ניצב יוחנן דנינו - ראש אגף חקירות ומודיעין משטרת 2. סנ"צ אריה אידלמן - ראש מפלג הונאה - משטרת מחוז תל א 3. פרקליט המדינה - עו"ד משה לדור 4. פרקליטת מחוז תל אביב - עו"ד רות דוד 5. היועץ המשפטי לממשלה 6. בנק לאומי - שמואל ניסים 7. בנק לאומי סניף לב דיזינגוף - אור שחר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד פנחס פישלר בשם המשיבים 5-1: בשם המשיבים 6 ו-7: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר עו"ד ג' אדרת עו"ד א' אדרת פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה שעניינה גניזת תיק החקירה נגד המשיבים הפורמאליים 6 ו-7 (להלן - הנילונים). העותרים הינם המתלוננים נגד הנילונים. העותרים מבקשים שתחודש החקירה נגד הנילונים וכי יוגש נגדם כתב אישום. פרקליטות מחוז תל אביב החליטה לגנוז את התלונה בעילה של "חוסר אשמה פלילית". העררים הרבים של העותרים וכן הפניות הרבות למשטרת ישראל, לפרקליטות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה לא נשאו פרי. מכאן עתירתם. 2. מן העתירה ותשובות המשיבים עולות העובדות הבאות: העותרים הינם אם ובנה, אשר ניהלו את חשבונותיהם בסניף לב דיזנגוף של בנק לאומי לישראל בתל אביב (להלן - הסניף והבנק, בהתאמה). הבנק העמיד מסגרת אשראי לעותר 2 (להלן - העותר). בחודש ספטמבר 2000 ביקש העותר להאריך את מסגרת האשראי. המשיב 6, הוא סגן מנהל הסניף, הסכים לבקשתו של העותר, בכפוף לביטחונות שתעמיד לבנק העותרת 1 (להלן - העותרת). המשיבה 7 הינה עובדת הסניף. בין העותרים לנילונים נוצרה מחלוקת סביב הביטחונות. אין מחלוקת שהמסמך עליו בסופו של דבר חתמה העותרת הינו כתב ערבות. עם זאת, לטענת העותרים, שהיוותה בסיס לתלונתם במשטרה, מדובר במרמה מצד עובדי הבנק, הואיל והוסכם בעל פה כי העותרת תחתום על שטר משכון תיק ניירות הערך שלה, שהתנהל בסניף, ולא על כתב ערבות. המשיבה 7 הגיעה לביתה של העותרת והחתימה אותה שם על כתב ערבות. זאת ועוד, לטענת העותרים, בנוסח הערבות לא צוין סכום הערבות, שהוסף לאחר מכן על ידי הנילונים, מבלי שחתימתה של העותרת נמצאת לצד התיקון. לדידם של העותרים, הוספת הסכום מהווה זיוף. זאת ועוד, מלינים העותרים על טעות שנפלה בציון שמו של החייב בכתב הערבות: במקום המיועד לכך נרשם בטעות "בנק לאומי לב דיזנגוף" ולא שמו של העותר. 3. בעקבות האירועים שתוארו לעיל, ועל רקע סכסוך כספי בין העותרים לבנק, לגביו מתנהל הליך אזרחי, הגישו העותרים ביום 31.12.01 תלונה נגד הנילונים למשטרת ישראל. התלונה התמקדה בחשד כי הנילונים גרמו במרמה לחתימתה של העותרת על כתב הערבות. כעבור כשנה, ביום 6.11.02, הודיעה המשטרה כי בפרקליטות התקבלה החלטה שלא להוסיף לחקור בתלונה, וזאת מן הסיבה כי "אין אשמה פלילית". להלן השתלשלות העניינים לאחר שהעותרים קיבלו את הודעת המשטרה על גניזת התיק: א. ביום 24.12.02 הגישו העותרים, באמצעות בא כוחם דאז, ערר לפי הוראות סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משלוב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק) על החלטתה של הפרקליטות שלא להוסיף לחקור את התלונה. ביום 8.7.03 הודיעה הפרקליטות כי המשנה לפרקליטת המדינה דאז, נאוה בן אור, בחנה את הערר, עיינה בחומר המצוי בתיק ובהמלצת המשטרה ופרקליטות המחוז ולא מצאה לנכון לשנות את ההחלטה על סגירת התיק. החלטתה זו של המשנה לפרקליטת המדינה נומקה לגופו של עניין. ב. לאחר שנה, ביום 8.7.04, הגישו העותרים, באמצעות בא כוחם דאז, בקשה לעיון מחדש בהחלטת הפרקליטות מיום 8.7.03. ביום 14.9.04 הודיעה הפרקליטות כי פרקליט המדינה, ערן שנדר, בחן את פנייתם של העותרים, את החלטת המשנה לפרקליטת המדינה מיום 8.7.03, את החומר המצוי בתיק ואת המלצות הפרקליטות והמשטרה ולא מצא לנכון להורות על שינוי ההחלטה שדוחה את הערר. כמו כן, התייחסה התשובה לטענות העותרים לגופן. ג. ביום 12.10.04 הגישו העותרים, באמצעות בא כוחם דאז, בקשה נוספת לפרקליטות המדינה לעיין מחדש בהחלטה מיום 14.9.04. ביום 2.1.05 השיבה הפרקליטות כי על אף שעל פי חוק אין למתלוננים זכות להגיש ערר על ערר, ועל אף שמדובר בפנייתם השנייה לאחר דחיית הערר, הוחלט לבחון את פנייתם לגופה. המשנה לפרקליט המדינה, יהושע למברגר, בחן את הפנייה, את ההחלטות הקודמות מיום 8.7.03 ומיום 14.9.04 ואת המלצות המשטרה והפרקליטות ולא מצא לנכון לשנות את ההחלטה הדוחה את הערר. ד. ביום 23.3.05 הגישו העותרים, באמצעות בא כוחם דאז, ערר על החלטת הפרקליטות מיום 2.1.05. היינו, מדובר היה בפנייה שלישית לאחר דחיית הערר. ביום 19.4.05 נדחה הערר, תוך שהפרקליטות מסתמכת על הנאמר בהחלטות קודמות, מן הימים 8.3.03, 14.9.03 ו-2.1.05. ה. ביום 10.5.05 הגישו העותרים, באמצעות בא כוחם דאז, ערר ליועץ המשפטי לממשלה על החלטת פרקליטות המדינה מיום 2.1.05. לשכת היועץ המשפטי לממשלה הודיעה ביום 30.5.05 כי היועץ המשפטי לממשלה אינו מוצא לנכון להידרש לנושא, הואיל ועררם של העותרים נדחה, והעניין אף נבחן שוב, לגופו, פעמיים, למרות שלא הייתה לעותרים זכות לכך על פי הוראות החוק. ו. ביום 1.8.06 פנה העותר, באמצעות בא כוח חדש, המייצג את העותרים אף בעתירה, לראש מפלג ההונאה במשטרת מחוז תל אביב, הוא המשיב 2 (להלן - אידלמן), בבקשה להזמין את התיק לצורך צילום. בבקשתו ציין בא כוחו של העותר כי מרשו מתכוון לעתור לבית המשפט העליון. ביום 2.11.06 פנה העותר, באמצעות בא כוחו, לראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, הוא המשיב 1, בבקשה לקבל לעיון את המלצת המשטרה בתיק. ז. בעקבות פניית העותר למטה הארצי של המשטרה, נפגש הוא ביום 16.11.06 עם תנ"צ דוד מנצור, ראש חטיבת המודיעין באגף חקירות ומודיעין במטה הארצי של משטרת ישראל. בעקבות פגישה זו, הציע תנ"צ מנצור כי ייקבע חוקר שילמד את חומר החקירה וייפגש עם העותר לאחר מכן. ח. ביום 29.11.06 נפגש העותר עם רפ"ק יוני פולינגר, ששימש באותה עת כמחליפו של ראש מדור סיוע חקירתי. על פי הדיווח של רפ"ק פולינגר לממונים עליו, באותה פגישה גולל העותר את פרטי האירועים ואת טענותיו והציג חומר. במכתב פנימי מיום 4.12.06 המליץ רפ"ק פולינגר לפתוח את החקירה מחדש. יוער, כי אין זה ברור כיצד מכתב פנימי זה הגיע לידי העותרים. ט. בעקבות המלצתו של רפ"ק פולינגר, נפגש העותר ביום 14.12.06 עם אידלמן ועם רס"ב יהודה רווה, ממפלג ההונאה במשטרת מחוז תל אביב. במהלך הפגישה שטח העותר את טענותיו בפניהם וכן מסר חומר. ביום 17.12.06 נפגש העותר שוב עם רס"ב רווה ומסר לו חומר. החומר הנוסף הוצג על ידי אידלמן לחנה גלבוע, מנהלת מחלקה בפרקליטות מחוז תל אביב. לאחר שבחנה את כל החומר, החליטה גלבוע כי אין בו כדי להצדיק את פתיחת התיק. ביום 21.12.06 הודיע אידלמן בכתב לעותר על החלטתה זו של גלבוע. י. ביום 31.12.06 פנה בא כוחו של העותר לגלבוע, בבקשה לערוך פגישה בינה לבין העותר, שמטרתה לאפשר לעותר לשכנעה לפתוח את התיק מחדש. מבלי להמתין לתשובה, שוב פנה בא כוח העותר לגלבוע ביום 5.1.07, בבקשה דומה. ביום 8.1.07 ענתה גלבוע כי אין טעם בפגישתה עם העותר הואיל ואין בחומר החדש שהוצג לה כדי להצדיק שינוי החלטתה. יא. על ההחלטה של גלבוע מיום 8.1.07 הגיש העותר, באמצעות בא כוחו, ביום 4.2.07 ערר ליועץ המשפטי לממשלה. למחרת, ביום 5.2.07, הודיעה מנהלת לשכת היועץ המשפטי לממשלה כי הערר הועבר למחלקת עררים בפרקליטות המדינה. יב. במקביל, ביום 4.2.07 פנה העותר לאידלמן ולגלבוע. במכתבו לאידלמן העלה בא כוחו של העותר חשד כי בהצגתו לגלבוע את חומר החקירה לא הציג אידלמן את מכתבו של רפ"ק פולינגר, הממליץ לפתוח את החקירה מחדש. לפיכך, ביקש העותר להחזיר את התיק לעיונה של גלבוע. במכתבו לגלבוע מעלה בא כוחו של העותר אפשרות שמא החלטתה מיום 8.1.07 ניתנה בלא שהיה ידוע לה על מכתבו של רפ"ק פולינגר. לפיכך, ביקש העותר לפתוח את החקירה מחדש. יג. ביום 23.2.07 פנה בא כוחו של העותר למחלקת עררים בפרקליטות המדינה כדי "להשלים את הערר" מיום 4.2.07, שהוגש ליועץ המשפטי לממשלה והועבר למחלקת עררים. גם בפנייה זו ציין העותר את האפשרות כי החלטתה של גלבוע מיום 8.1.07 נתקבלה ללא שהיה ידוע לה על מכתבו של רפ"ק פולינגר. ביום 6.3.07 השיבה הפרקליטות תשובה פורמלית, לפיה על פי הוראות סעיף 65 לחוק תועבר הפנייה מיום 23.2.07 לגוף שהחליט על סגירת התיק. יד. ביום 5.11.07 פנה בא כוחו של העותר בתזכורת למחלקת עררים בפרקליטות המדינה. ביום 29.11.07 הודיעה הפרקליטות לבא כוחו של העותר כי לאחר שהמשנה לפרקליט המדינה, יהושע למברגר, בחן את פנייתו מיום 23.2.07, את התשתית הראייתית הקיימת בתיק, לרבות זו שנאספה במסגרת החקירה המחודשת, את חוות הדעת שנכתבה בפרקליטות, את השתלשלות העניינים, כולל החלטות קודמות של הפרקליטות, לא מצא הוא לנכון לשנות את החלטת הפרקליטות לסגור את התיק. טו. ביום 17.1.08 פנה בא כוחו של העותר בפנייה נוספת למחלקת עררים בפרקליטות המדינה. בפנייה זו ביקש העותר להפנות את תשומת לבו של המשנה לפרקליט המדינה למכתבו של רפ"ק פולינגר. ביום 28.1.08 השיבה מחלקת העררים כי מכתבו של רפ"ק פולינגר נבחן ונשקל במסגרת ההחלטה על דחיית הערר, ולפיכך אין מקום לשינוי ההחלטה. בעקבות זאת, הוגשה העתירה שלפנינו ביום 24.2.08. 4. העותרים טוענים כי על המשיבים להורות על פתיחת חקירת תלונתם מחדש, על מנת שיוגש כתב אישום נגד הנילונים. העותרים מכירים בהלכה לפיה רק במקרים חריגים מתערב בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושא חקירות פליליות והעמדה לדין. לטענתם, מקרה זה הינו חריג: תוכן מכתבו הפנימי של רפ"ק פולינגר מדבר בעדו, ומעיד על "עיוות מהותי" או "חוסר סבירות קיצוני" בהחלטת הרשויות, המצדיקים את ההתערבות. בנוסף, טוענים העותרים כי המשיבים 2-1, קציני משטרת ישראל, רשאים לפתוח מחדש את תיק החקירה ולבצע את החקירה כפי שהומלץ על ידי רפ"ק פולינגר, גם ללא הוראה לכך מצד הפרקליטות. כמו כן, מדגישים העותרים כי לא חלה על העבירות נשוא החקירה התיישנות, הואיל ומדובר בעבירות מסוג "פשע", בהן אורכה של תקופת ההתיישנות עומד על עשר שנים. 5. מנגד, טוענים המשיבים 5-1 כי יש לדחות העתירה על הסף, בהיעדר עילת התערבות. לדידם, השתלשלות העניינים וההתכתבויות הרבות מציגות תמונה ברורה, לפיה עניינם של העותרים נבדק, נבחן ונחקר אינספור פעמים על ידי גורמים רבים במשטרת ישראל ובפרקליטות. עמדתם המקצועית של גורמים אלה הינה כי אין בחומר החקירה כדי לבסס יסודות לביצוע עבירה פלילית ולפיכך אין הצדקה להעמדה לדין פלילי. עמדה זו הובאה לידיעת העותרים לא אחת. העותרים קיבלו תשובות מפורטות ומעמיקות לכל טענותיהם, אך הואיל ולא הצליחו לקבל את אשר חפצו בו – כתב אישום נגד הנילונים – המשיכו לפנות באותו עניין שוב ושוב. המשיבים 5-1 מזכירים כי ההלכה הפסוקה הינה שמידת ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין הינה מצומצמת ביותר; בית המשפט יתערב בהחלטות אלה רק במקרים נדירים ביותר, בהם לוקה ההחלטה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני". המשיבים 5-1 סבורים כי לא עלה בידי העותרים להראות כי המקרה דנא נופל לגדר אותם מקרים נדירים. כמו כן, דוחים המשיבים 5-1 את ניסיונם של העותרים להיתלות בהתכתבות פנימית במשטרת ישראל. המשיבים 5-1 מציינים שבעקבות מכתבו של רפ"ק פולינגר חודשה החקירה ונאסף חומר חדש שהובא, יחד עם החומר שהיה בתיק, לבחינה מחודשת בפרקליטות, שם הוחלט כי אין מקום לפתוח את התיק. מכל מקום, גם אם היה גורם במשטרה שסבר כי יש לפתוח את התיק, אין בכך כדי לגרוע מסמכותה של הפרקליטות להחליט שלא לעשות כן. 6. הנילונים, הם המשיבים 7-6, צויינו בעתירה כמשיבים פורמליים, אף שיש לראותם כמשיבים לכל דבר, שהרי עלולים הם להיפגע מקבלתה של העתירה. הנילונים טוענים כי על העבירות המיוחסות להם חלה התיישנות: העבירה שיוחסה להם היא עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שהעונש הקבוע לצידה הינו שלוש שנות מאסר. לפיכך מדובר בעבירה מסוג עוון, שאורך תקופת ההתיישנות לגביה הינו חמש שנים. מאז הפסקת החקירה על ידי המשטרה עברה תקופה ארוכה יותר, ואין לראות באירועים שהתרחשו לאחר מכן כמנתקים את מרוץ ההתיישנות. עוד טוענים הנילונים כי כמי שנחקרו כחשודים ותיקם נגנז, קמה להם זכות הסתמכות על הוראות הדין ועל רציונאל של סופיות הדיון. לפיכך, משנדחה עררם של העותרים, אין לשוב ולהידרש לעניין פתיחת החקירה מחדש. בנוגע להמלצתו של רפ"ק פולינגר, טוענים הנילונים כי משהחליטה הפרקליטות כי אין מקום לחדש החקירה בעקבות בחינת מחודשת של החומר, אין בהמלצתו של רפ"ק פולינגר כדי לשנות דבר. עוד מציינים הנילונים כי בכך שהעותרים לא הסבירו כיצד הגיע לידם מכתבו של רפ"ק פולינגר יש משום חוסר ניקיון כפיים. הנילונים טוענים כי משטרת ישראל לא יכולה הייתה לפתוח מחדש את החקירה בעקבות החומר החדש שמנסר לה על ידי העותר. משהגיע לידיה חומר חדש בתיק שנגנז על פי החלטת הפרקליטות, היה עליה, כפי שאכן נעשה, להעביר את כל החומר לפרקליטות על מנת שזו תחליט האם יש בחומר החדש כדי לשנות את ההחלטה על גניזת התיק. לאור האמור טוענים הנילונים כי יש לדחות את העתירה על הסף. 7. דין העתירה להידחות על הסף עקב שיהוי בהגשתה ומכיוון שהעתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. העותרים השתהו בהגשת העתירה. עוד ביום 1.8.06, בפנייתו של העותר לאידלמן, ציין בא כוחו של העותר כי זה "מתכוון לעתור לבית המשפט העליון". אף על פי כן, העתירה שלפנינו הוגשה ביום 24.2.08, כשנה וחצי לאחר ציון כוונתו זו של העותר. העתירה הוגשה למעלה משנה לאחר שהעותרים מיצו ביֶתֶר את אפשרויות ההשגה על החלטת הפרקליטות לאחר בחינת חומר החקירה. זאת ועוד, אנו מצויים היום למעלה מחמש שנים מאז נתקבלה החלטתה של הפרקליטות לגנוז את התיק. במהלך שנים אלה השיגו העותרים על ההחלטה פעמים רבות ובפני גורמים רבים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתיאור העובדות לעיל. העותרים בחרו שלא לעתור לבית משפט זה מיד כשמיצו את כל אפשרויות ההשגה על פי חוק. בשלב מסוים, החליפו העותרים את בא כוחם. אין בעובדה זו כדי להצדיק את השתהותם. במצב דברים זה אין מנוס אלא לקבוע כי העותרים השתהו בהגשת העתירה ולפיכך דינה להידחות על הסף. 8. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי מידת ההתערבות של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בשאלות ניהול החקירה והעמדה לדין הינה מצומצמת (ראו, למשל, בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 425, 429 (1996); בג"ץ 7364/06 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 25.12.06)). התערבות זו תיעשה במקרים חריגים בלבד. לא עלה בידי העותרים להראות כי נפל פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתן של הפרקליטות ושל משטרת ישראל. כפי שתואר בהרחבה לעיל, עניינם של העותרים נבחן ונבדק פעמים רבות, הן על ידי משטרת ישראל והן על ידי פרקליטות המחוז והמדינה. בין היתר, בחנו את התיק לאורך השנים פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה והמשנה דאז לפרקליטת המדינה. רשויות החקירה והתביעה השקיעו משאבים רבים מאוד בטיפול בעניינם של העותרים. העותרים זכו למענה הולם וענייני לכל פניותיהם, אף שפניותיהם חרגו לעיתים מדרך ההשגה על החלטה שלא להעמיד לדין. אשר למכתבו הפנימי של רפ"ק פולינגר: ראשית, יש להעיר כי טוב היו עושים העותרים אילו היו מפרטים באילו נסיבות הגיע המכתב לידיהם. שנית, בהמלצתו זו של רפ"ק פולינגר אין כדי לפגום בהחלטת הפרקליטות שלא לפתוח מחדש את החקירה. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מחודשת של כלל החומר הקיים בתיק וכן המלצות קודמות של המשטרה והפרקליטות. על כן, לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק. 9. לפיכך, העתירה נדחית על הסף. העותרים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ש"ח לטובת פרקליטות המדינה ובאותו סכום לזכות המשיבים 6 ו-7. ניתנה היום, א' בסיון התשס"ח (4.6.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08017620_S03.docגק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il