ד"ר יעקב קרפ נ. אפריקה ישראל מגורים בע"מ

בבית המשפט העליון ע"א 989/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: ד"ר יעקב קרפ נ ג ד המשיבים: 1. אפריקה ישראל מגורים בע"מ 2. שרה קרפ 3. הילה קרפ 4. אוטיליה קרפ 5. עמוס לוזון ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 26.1.2020 בת"א 35591-02-18 שניתנה על ידי כב' השופט ט' חבקין בשם המערער: עו"ד ארנון גרפי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ט' חבקין) מיום 26.1.2020 בת"א 35591-02-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שונים הנוגעים לעסקת קומבינציה בה התקשרו ועניינם, בין היתר, שיעור הבעלות שלהם בשתי דירות שהמשיבה 1 הייתה אחראית לבנייתן במסגרת העסקה. לאחר השלמת הבנייה, הגישה המשיבה 1 – אשר החזיקה בדירות תוך נשיאה בעלויות נלוות – את ההליך נושא הערעור דנן שבו עתרה לפירוק השיתוף באחת מן הדירות (להלן: דירה מס' 7) ולמתן צו שיורה למערער ולצדדים נוספים בעסקה ליטול חזקה בדירה השנייה (להלן: דירה מס' 21). בהליך ניתנו החלטות רבות – 110 במספר – אשר רובן המוחלט היו החלטות דיוניות שונות הנוגעות לאופן ניהול ההליך וקידומו. 2. לאחר שניסיון להביא את הצדדים לידי סיום ההליך בפשרה לא צלח, הכריע בית המשפט ביום 18.6.2019 בבקשות שונות שהגישו הצדדים ביחס לדירה מס' 7 והורה על פירוק השיתוף בדירה ומכירתה תוך חלוקת התמורה שתתקבל לפי מפתח זכויות המעוגן באחד ההסכמים שנכרתו בין הצדדים. זאת, תוך שהודגש כי חלוקת התמורה בדירה לא תגרע מזכותם של הצדדים לתבוע השבה של סכומים המגיעים להם, בנתון לקביעה שיפוטית עתידית בדבר שיעור הבעלויות היחסי של הצדדים בדירה. בעקבות החלטה זו מונה כונס נכסים לפירוק השיתוף בדירה מס' 7 (להלן: הכונס). לימים, נעתר בית המשפט לבקשת המערער להעביר את הכונס מתפקידו, לאחר שהכונס עצמו סירב בתוקף להמשיך בתפקידו נוכח טענות שונות שהטיח בו המערער. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי אין הצדקה מהותית לפסילת כונס הנכסים ולפיכך הורה כי המערער יישא לבדו במלוא תשלום שכר הטרחה של הכונס שהועבר מתפקידו. 3. באשר לדירה מס' 21 נתן בית המשפט ביום 21.11.2019 תוקף להסכמת הצדדים לפיה החזקה בדירה הנ"ל תימסר לבעל תפקיד מטעם בית המשפט, אשר ישכיר אותה לצד שלישי, והתמורה תוחזק בנאמנות עד להכרעה בשיעור הזכויות היחסי בדירה. החלטה זו סגרה את הדיון בסעד העיקרי שהתבקש באשר לדירה מס' 21 ולכן היא מהווה פסק דין חלקי (להלן: פסק הדין החלקי). ימים מספר לאחר מכן הגיש המערער בקשה לתיקון פסק הדין החלקי, והיא נדחתה בהחלטה מיום 11.12.2019 בעיקר מן הטעם שפסק הדין החלקי הוכתב בנוכחות הצדדים, אך המערער ובא כוחו לא העלו כל טענה בזמן אמת. 4. על רקע זה הגיש המערער בסוף חודש דצמבר 2019 בקשה לפסילת המותב. בבקשה יצא המערער נגד שורה ארוכה של החלטות שניתנו במהלך ההליך – חלקן עוד מחודש אפריל 2019 – ושמהן עולה, כך נטען, כי המותב "עוין" אותו. נטען כי החלטות אלה "מוטות ובלתי מאוזנות בעליל [...] שרירותיות, חד צדדיות, [...] תוך פגיעה בזכויות הדיוניות" של המערער. 5. ביום 26.1.2020 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה. בפתח הדברים עמד בית המשפט על כך שהמערער מבקש למעשה להשיג על החלטות שיפוטיות שניתנו לאורך ההליך ושבגדרן נדחתה עמדתו. עוד צויין כי אין בטענות מסוג זה כדי לעמוד באמת המידה לפסילת שופט. בית המשפט סקר בהרחבה את ההחלטות הדיוניות השונות שאליהן הפנה המערער בבקשת הפסלות ודחה את הטענות הפרטניות שהועלו לענין קיומו של חשש ממשי למשוא פנים ככל שהדבר נוגע להחלטות אלה בקובעו כי טענותיו של המערער הן כולן "ערעוריות" באופיין, ואינן מצביעות על "דעה נעולה" או על יחס שלילי כלפי המערער. בית המשפט הוסיף והדגיש כי הטענות המועלות כלפי חלק הארי של ההחלטות הועלו בשיהוי, וכי המערער לא ביקש להשיג על ההחלטות הנ"ל בזמן אמת במסלולי ההשגה הקבועים לכך בדין. כמו כן קבע בית המשפט כי במועד שבו הוגשה בקשת הפסלות ההתדיינות המהותית בין הצדדים למעשה הסתיימה וניתן מענה לסעדים המרכזיים שהתבקשו בתובענה. זאת, שכן מונה כונס נכסים לפירוק השיתוף בדירה מס' 7, והחזקה בדירה מס' 21 נמסרה לבעל התפקיד. על כן, נקבע כי בשלב זה כל שנותר הוא לפקח על פעילותם של בעלי התפקיד שמונו על ידי בית המשפט, ולא נותרו סוגיות שצריכות להוסיף ולהתברר בין הצדדים במסגרת ההליך נושא הערעור דנן. בית המשפט הוסיף והטעים כי הוא לא הביע דעה במחלוקת המהותית בין הצדדים בדבר שיעור הזכויות בדירות ולא גיבש כל דעה בנושא וממילא אין לכך כל חשיבות שכן הוא הבהיר במספר הזדמנויות כי מחלוקת זו תוכרע בהליך נפרד. אשר על כן, הבקשה נדחתה והמערער חויב בשכר טרחת המשיבה 1 בסכום של 3,500 ש"ח ו-2,000 ש"ח לקופת אוצר המדינה. 6. מכאן הערעור דנן. המערער שב ומעלה בערעור טענות באשר לשורה ארוכה של החלטות אשר מהן ניתן ללמוד, לשיטתו, כי המותב עוין אותו וניהל את ההליך באופן שפגע בזכויותיו. כך, בין היתר, טוען המערער כי המותב קצב מועדים להגשת כתבי בי דין מטעמו בסד זמנים דוחק, לא נענה לבקשותיו לקבלת ארכות ואף קבע דיון בבקשות מהותיות בהליך בהתראה קצרה וכל זאת באופן שהביא לכך שנמנע מן המערער להציג את עמדתו באופן המיטבי. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט אף ציין שטיוטת ההחלטה בדבר פירוק השיתוף בדירה מס' 7 נכתבה בטרם התקיים הדיון בבקשות שהוגשו בעניין זה ומשכך קם בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים. המערער חולק על הקביעה לפיה בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי והוא מפנה בהקשר זה, בין היתר, להחלטות מהחודשים נובמבר ודצמבר 2019 המעידות, לשיטתו, כי המותב פוסק לרעתו באופן עקבי ונמשך. 7. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. המערער מנסה להוכיח "עוינות" כלשהי של המותב כלפיו, ואולם, העובדה כי במסגרת החלטות שונות שניתנו לאורך ניהול ההליך עמדתו נדחתה אין די בה כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, לא כל שכן על "עוינות" של המותב. למעשה, עיון בטענות שהעלה המערער מלמד כי הן כולן טענות "ערעוריות" מובהקות המופנות כנגד שורה של החלטות דיוניות שחלקן ניתנו לפני חודשים ארוכים, וכן כנגד האופן שבו ניהל המותב את ההליך. כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, החלטות מסוג זה אינן מקימות עילת פסלות וככל שביקש המערער להשיג עליהן היה עליו לעשות כן במסלולי הערעור הקבועים לכך בדין (ע"א 3041/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (18.6.2019)). השיהוי בהגשת בקשת הפסלות ביחס לחלק מהטענות שהעלה המערער תומך אף הוא בדחיית הערעור (ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 (1.3.2020)). זאת בפרט בשים לב לכך שהדיון בסעדים העיקריים שהתבקשו בתובענה הסתיים ובשלב זה מלאכתו של בית המשפט מסתכמת אך בפיקוח על פעילותם של גורמי המקצוע שמונו על ידו במסגרת ההליך. אשר לטענת המערער כי ההחלטה בדבר פירוק השיתוף בדירה מס' 7 נכתבה לפני שהתקיים הדיון בין הצדדים. בית המשפט ציין באופן מפורש בהחלטה הנ"ל כי הוא החליט לקיים דיון טרם ההכרעה בבקשות שהגישו הצדדים בסוגיה זו, על מנת להציע למערער לשקול בשנית את עמדתו וכן על מנת לאפשר לו לשטוח את טענותיו, הגם שלא היה מחויב לעשות כן בהתאם לסדרי הדין הרלוונטיים (ראו ההחלטה מיום 18.6.2019). בנסיבות אלו, איני סבורה כי הדבר מלמד על "נעילת" דעתו של המותב ומשכך דין הטענה להידחות. בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי עיון ביתר ההחלטות שעליהן מלין המערער מלמד כי אף הן אינן מקימות חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב. בית המשפט עמד בהרחבה על הנסיבות שהובילו למתן ההחלטות הנ"ל והבהיר כי מרביתן התקבלו על רקע התנהלותו הדיונית של המערער ולאחר שבית המשפט נהג בו בסבלנות רבה על מנת לאפשר לו להציג את טענותיו. עוד הדגיש בית המשפט כי בשום שלב לאורך ההתדיינות הוא לא הביע כל עמדה ביחס למחלוקת המהותית בין הצדדים הנוגעת לשיעור הזכויות המוקנה לכל אחד מהם בדירות, והוא אף דאג לחזור ולציין כי מקומה של מחלוקת זו להתברר בהליך משפטי נפרד. הסברים אלו מקובלים עליי ובנסיבות אלה לא מצאתי כי קמה עילה המצדיקה את פסילת המותב בהתאם לאמות המידה שנקבעו בדין. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באדר התש"ף (‏19.3.2020). ה נ ש י א ה _________________________ 20009890_V01.docx עס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il