פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 9796/09

אהרון מושין נ. נציבות שירות בתי הסוהר

העותר ביקש לשנות את עילת פרישתו משירות בתי הסוהר משחיקה לסיבות רפואיות, עשור לאחר פרישתו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 09/05/2010 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 9796/09 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פרישה לגמלאות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לשנות את עילת פרישתו משירות בתי הסוהר משחיקה לסיבות רפואיות, עשור לאחר פרישתו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 9796/09

אהרון מושין נ. נציבות שירות בתי הסוהר

העותר ביקש לשנות את עילת פרישתו משירות בתי הסוהר משחיקה לסיבות רפואיות, עשור לאחר פרישתו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, שפרש משירות בתי הסוהר בשנת 1999, עתר לבית המשפט העליון בשנת 2009 בבקשה לשנות את עילת פרישתו מ'שחיקה' ל'סיבות רפואיות'. העותר טען כי אולץ לחתום על מכתב הוויתור על פרישה רפואית. המשיבים טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי קיצוני וכי העותר בחר במסלול הפרישה מטעמי שחיקה באופן מושכל, שכן הוא הניב לו הטבות כספיות גבוהות יותר מאשר פרישה רפואית. בית המשפט דחה את העתירה על הסף בשל השיהוי הרב (עשר שנים), וציין כי העותר לא סיפק הסבר משכנע לשיהוי, במיוחד לאור העובדה שניהל הליכים משפטיים אחרים באותה תקופה. בנוסף, נקבע כי לגופו של עניין טענות העותר אינן משכנעות.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' גרוניס, מ' נאור, א' חיות
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אהרון מושין

נתבעים

  • נציבות שירות בתי הסוהר
  • ועדה רפואית - שב"ס

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת שב"ס להוציאו לגמלאות בגין שחיקה אינה סבירה לאור החלטת הוועדה הרפואית מיום 1.4.98.
  • העותר אולץ לחתום על מכתב הוויתור ולא הבין את משמעותו.
טיעוני ההגנה
  • העתירה הוגשה בשיהוי ניכר (עשור לאחר האירועים).
  • העותר בחר במודע ובאופן מושכל לפרוש מטעמי שחיקה לאחר שהוצגו בפניו המשמעויות הכספיות.
  • העותר קיבל הטבות כספיות משמעותיות ששיעורן עולה על מה שהיה מקבל בפרישה רפואית.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר אולץ לחתום על מכתב הוויתור או שחתם עליו מרצונו החופשי.
  • האם מצבו הבריאותי והנפשי הצדיק את השיהוי בהגשת העתירה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • מכתב הוויתור מיום 16.6.98 בו ביקש העותר לפרוש מטעמי שחיקה למרות החלטת הוועדה הרפואית.
  • נתוני שב"ס על שיעור הקצבה המוגדל שקיבל העותר.

הפניות לתיקים אחרים

הפניות לפסקי דין אחרים
  • חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959

תגיות נושא

  • שירות בתי הסוהר
  • פרישה מוקדמת
  • שיהוי
  • גמלאות

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 9796/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9796/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: אהרון מושין נ ג ד המשיבים: 1. נציבות שירות בתי הסוהר 2. ועדה הרפואית - שב"ס עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד רמי שלמון בשם המשיבים: עו"ד איתמר הר-אבן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עתירה שעניינה בקשת העותר לשנות את עילת פרישתו המוקדמת לגמלאות, כך שייקבע שפרישתו משירות אצל המשיבה 1 (להלן – שב"ס) נעשתה מטעמים רפואיים ולא מטעמי שחיקה. 2. העותר, יליד 1945, התגייס לשב"ס בשנת 1980 ושירת בתפקידים שונים. בתחילת שנת 1998 הציע שב"ס לסוהרים שגילם למעלה מ-50 שנים לצאת לגמלאות בפרישה מוקדמת. ההצעה כללה הטבות כספיות שונות, לרבות תוספת של 5% לקצבה, במטרה לעודד פרישה מוקדמת. ביום 8.2.98 נערך לעותר ראיון פרישה עם קצין הרווחה הגושי (להלן – קצין הרווחה). בראיון נמסרו לעותר אפשרויות הפרישה שעמדו בפניו. בעקבות פגישתו עם קצין הרווחה, החליט העותר לקבל את ההצעה לפרישה מוקדמת מטעמי שחיקה. העותר חתם על המסמכים המתאימים ותאריך יציאתו לגמלאות נקבע ליום 1.1.99. זמן קצר לאחר שהשיב בחיוב להצעה, ביקש העותר להופיע בפני ועדה רפואית. בבדיקת הוועדה הרפואית שנערכה ביום 1.4.98 נמצא העותר בלתי כשיר להמשיך לשרת בשב"ס בשל מצבו הבריאותי. בעקבות פנייתו של העותר לוועדה הרפואית ולאור החלטת הוועדה, קיים קצין הרווחה פגישה נוספת עם העותר במטרה לברר מהו מסלול הפרישה המועדף עליו. ביום 16.6.98 שלח העותר לקצין הרווחה מכתב שכותרתו "יציאה לגמלאות". במכתב ציין העותר, כי למרות פסילתו על ידי הוועדה הרפואית הוא מבקש לפרוש לגמלאות מטעמי שחיקה (להלן – מכתב הוויתור). ביום 23.7.98 אושפז העותר בבית חולים בשל אירוע מוחי בו לקה. לאחר אישפוזו לא שב העותר לשירות בפועל עד יציאתו לגמלאות ביום 1.1.99. 3. ביום 6.7.08 פנה העותר לראש יחידת רווחה וגמלאות בשב"ס בבקשה שייקבעו לו אחוזי נכות עקב הידרדרות מצבו הבריאותי. ביום 3.8.08 נדחתה בקשת העותר, בנימוק שפרישתו לא נעשתה מטעמים רפואיים. ניסיונות הידברות בין הצדדים העלו חרס. מכאן העתירה דנא, שהוגשה לאחר שעתירה דומה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נדחתה מחוסר סמכות. 4. לטענת העותר, ההחלטה להוציאו לגמלאות בגין שחיקה אינה סבירה לאור החלטת הוועדה הרפואית מיום 1.4.98, ויש לראותו כמי שפרש מטעמים רפואיים. העותר טוען, כי הוא אולץ לחתום על מכתב הוויתור, ואילו היה מבין את משמעות מכתב הוויתור היה נמנע מלחתום עליו. בתגובתו לעתירה טוען שב"ס, כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, ולוּ מטעם זה יש לדחותה. בנוסף טוען שב"ס, כי העותר בחר במודע ובאופן מושכל לפרוש מטעמי שחיקה, לאחר שהוצגו בפניו המשמעויות הכספיות של אפשרויות הפרישה השונות. שב"ס אף מציין, כי לצד ההטבות להן זכו כלל הפורשים מטעמי שחיקה, קיבל העותר הטבות נוספות בשל מצבו האישי. בין היתר, קיבלה ועדת ההגדלות של שב"ס בקשה שהגיש העותר להגדלת קצבה, עקב מחלת אשתו. לטענת שב"ס, שיעור הקצבה שמקבל העותר עומד לאחר התוספות השונות על 51.82%, שיעור המגלם תוספת של כ-40% ביחס לקצבה לה זכאי אדם ששירת תקופה זהה לתקופת שירותו של העותר. לטענת שב"ס, שיעור הקצבה אותה מקבל העותר אף עולה על שיעור הקצבה המקסימאלי שיכול היה העותר לקבל אילו היה פורש מטעמים רפואיים, ומכאן ברי שאין לקבל את טענת העותר, כי נפל פגם בכל הנוגע להסדר יציאתו לגמלאות. 5. דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי. כאמור, האירועים נשואי העתירה התרחשו בשנת 1998. רק בחלוף עשר שנים פנה העותר בבקשה לשנות את עילת פרישתו, והעתירה דנא הוגשה בחלוף פרק זמן נוסף. לדברי העותר, מצבו הבריאותי הרעוע ומצבו הנפשי הירוד הם הגורמים בעטיים נמנע הוא מלטפל בעניין נשוא העתירה במשך תקופה ממושכת. טענה זו אינה משכנעת כשהיא נטענת ללא פירוט מספיק ובמיוחד כשמדובר בתקופה כה ארוכה. מה עוד, שמצבו של העותר לא מנע ממנו לנהל במהלך תקופה זו הליכים משפטיים ממושכים נגד משרד הביטחון בעתירתו להיות מוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. יתרה מכך, חלוף הזמן מצדיק את דחיית העתירה מן הטעם שלא ניתן, ולמצער קיים קושי רב, "לשחזר" את מצבו הרפואי של העותר עובר לפרישתו, לצורך קביעת דרגת נכותו (השוו, בג"ץ 2622/08 עובדיה נ' משרד הביטחון (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.10)). יוער, כי גם לגוף העניין טענות העותר אינן משכנעות. זאת נוכח מכתב הוויתור ששלח העותר והיעדר הסבר של ממש לטענה, כי העותר "אולץ" לחתום על המכתב. בנוסף, התמונה המצטיירת מתגובת שב"ס לעתירה הינה, כי העותר זכה בהטבות כספיות משמעותיות, עד כדי שקיים ספק האם קבלת העתירה תיטיב עם העותר, לפחות ככל שמדובר בשיעור הקצבה לה הוא זכאי. 6. העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה באייר התש"ע (9.5.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09097960_S06.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il