יבגני שיפון נ. שר הפנים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9786/17 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. יבגני שיפון 2. סלבה שיפון נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו התשע"ט (6.12.2018) בשם העותרים: עו"ד ראובן ליפקין בשם המשיב: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. עניינה של העתירה היה בכך שיוענק לעותר מעמד בישראל לפי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות). בקשתו של העותר לקבל מעמד כאמור נדחתה בהתחשב בעברו הפלילי במדינת מוצאו בהתאם לסעיף 2(ב)(3) לחוק זה. 2. ביום 6.12.2018 התקיים בפנינו דיון בעתירה. בעקבות שיג ושיח בין הצדדים ובהתחשב בהמלצתו של בית המשפט, הודיע בא-כוח המשיב כי העותר יוכל לפנות בבקשה נוספת למתן מעמד מכוח חוק השבות בחלוף שלוש שנים ממתן החלטתו של שר הפנים בעניינו, קרי מיום 6.12.2017 – בתוך פחות משנתיים מהיום. 3. נותרה אפוא שאלת מעמדו של העותר בישראל בשנתיים שנותרו עד שיוכל להגיש את בקשתו הנוספת. מבלי לפרט, יצוין כי בעת הזו העותר שוהה בישראל למעלה מארבע שנים. מרבית קרובי משפחתו שוהים בישראל, למעט אמו, והוא נמצא עמם בקשר ואף נעזר בהם לצורך מגורים. בנסיבות אלה, התבקשה המדינה לבחון את האפשרות להתיר את המשך שהייתו של העותר בישראל עד למועד שבו יוכל לשוב ולפנות בבקשה חדשה. 4. ביום 15.2.2019 הוגשה הודעה משלימה מטעם המשיב לפיה לא תינתן לעותר אשרת שהייה בישראל לפרק הזמן האמור. בהודעה צוין כי ביום 17.1.2019 נערך לעותר ראיון בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בבאר שבע, וכי במסגרתו לא הועלו טעמים מיוחדים המצדיקים את המשך שהייתו בישראל. בהמשך לכך, ביום 10.2.2019 נשלח מכתב בעניין מאת שר הפנים. בתמצית, המשיב עומד על כך שעברו הפלילי של העותר הכולל גם עבירות אלימות ורכוש, כמו גם העובדה שניסה תחילה להסתירו מהרשויות, מביאים לכך ש"ראוי יהיה לבחון את הסברה כי העותר אינו מהווה עוד סכנה לציבור במדינת נתינותו ולא דווקא בישראל". בנוסף, מציין המשיב כי העותר, שהגיע לישראל בהיותו בן 37, לא הצביע על נסיבות אישיות המצדיקות את הישארותו בישראל בתקופת ההמתנה. 5. בעת הזו, לאחר שהמשיב התיר לעותר להגיש בקשה נוספת למעמד בישראל בחלוף שלוש שנים מדחיית בקשתו הקודמת, נראה כי הדיון בעתירה מיצה עצמו. ניתן להצטער על כך שלא נמצאה הדרך להגיע להסכמה בעניין מעמדו הזמני של העותר בישראל בפרק הזמן האמור. זאת, בשים לב לכך שקריאת הריאיון שנערך עמו דווקא מלמדת כי רוב בני משפחתו מתגוררים בישראל, וכמו גם בהתחשב בעובדה שבארבע שנות שהותו בישראל לא נכשל בביצוע עבירות. אולם, במישור הפורמאלי, העתירה שהוגשה לא נסבה על החלטה זו שלא לאפשר את שהייתו בישראל בעת הזו שלא מכוח חוק השבות. על כן, אין מוצא מלקבוע כי הדיון בעתירה הגיע אל סיומו. יחד עם זאת, זכויותיו של העותר שמורות לו לנקוט בהליכים מתאימים בכל הנוגע לדחיית בקשתו להוסיף ולשהות בישראל. על מנת לאפשר לו לעשות כן, הצו הארעי שהוצא בתיק זה ייוותר בתוקף עד ליום 21.4.2019. 6. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז באדר א התשע"ט (‏21.2.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 17097860_A12.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1