ראיסה דמישב נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9775/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9775/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר העותרות: 1. ראיסה דמישב 2. אנה רומנצ'ב נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופטת ד' ברלינר: עניינה של עתירה זו בסירוב משרד הפנים להאריך את תוקף אשרת שהייתה הזמנית של העותרת 1 (להלן: העותרת) בישראל, מן הטעם שלא הוכיחה זכאותה למתן מעמד עולה מכח חוק השבות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק השבות). לטענת העותרת, אזרחית קזחסטן, ההחלטה לעלות לישראל ולהשתקע בה גמלה בליבה כשבקרה את נכדתה (העותרת 2), אשר נמצאת בישראל, בחודש ינואר 2005. על כן פנתה העותרת בחודש אוגוסט 2005, טרם פקיעת אשרת התיירת שבידה, למשרד הפנים (להלן: המשיב) והגישה בקשה למתן מעמד של עולה מכח חוק השבות וכן בקשה לרישיון שהייה זמנית עד יוכרע בבקשתה זו. לטענתה, בקשתה נתמכה במלוא המסמכים הנדרשים, לרבות תעודת לידה המוכיחה את דבר יהדותה. למרות זאת, נדחתה בקשתה לחידוש אשרתה הזמנית. מלשון התשובה שקבלה עולה לפי הבנתה כי אין מדובר בהחלטה סופית, לא לעניין הבקשה העיקרית למתן מעמד של עולה מכח חוק השבות, ולא לעניין הבקשה למתן אשרה זמנית, ולפיכך מלינה העותרת גם על אי-מתן תשובה סופית בעניינה במשך פרק זמן בלתי סביר (למעלה מ-11 חודשים). הקורא את העתירה מתרשם, כי הבקשה שהוגשה בחודש אוגוסט 2005 היתה בקשתה הראשונה של העותרת למתן מעמד של עולה מכח חוק השבות, וכי מאז ועד היום לא קבלה תשובה סופית בעניינה. אלא, שמתגובתו של המשיב אנו למדים כי לפנייתה זו של העותרת קדמו מספר פניות לנציגויות ישראל בחו"ל, בהן בקשה העותרת לקבל אשרת עלייה מכוח חוק השבות. פניות אלו סורבו מן הטעם שהמסמכים אשר הוצגו על ידה נחזו להיות מסמכים מזויפים ועוד: בשאלון שמלאה העותרת בפנייתה ללשכת הקשר בנובוסיבירסק מציינת העותרת כי נכדתה נמצאת בישראל משום שאימה (בתה של העותרת) נשואה ליהודי. זאת, בהבדל מן הרושם שנוצר מקריאת העתירה, ולפיו בתה ונכדתה של העותרת נמצאות בישראל מכח יהדותן. פניות אלו מן העבר אינן מוזכרות כלל בעתירתה של העותרת, לא כל שכן ההחלטות שנתקבלו בהן. לא זו אף זו, גם המסמכים אשר צרפה העותרת לפנייתה נשוא עתירה זו ואשר היו רלבנטיים להוכחת זכאותה, הועברו בהסכמת העותרת לבדיקת המעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל ונמצאו מזויפים. לפיכך, סורבה בקשתה של העותרת למתן מעמד והודעה בעניין נשלחה אליה על ידי המשיב ביום 27.7.06. החלטה זו הינה החלטה סופית, ואין מדובר בהחלטה זמנית כפי שעשוי להשתמע מן הטענות המועלות בעתירה. דינה של העתירה להידחות על הסף בשל אי גילוי פרטים מהותיים. כפי שצוין, הקורא את העתירה מקבל את הרושם שהבקשה למתן מעמד של עולה מכח חוק השבות הוגשה לראשונה ב- 2005. העלמתן של הפניות הקודמות והתשובות בעניינן, מובילה לדחייה על הסף של העתירה: "מן המפורסמות הוא, לפחות לכל עורך דין, שעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק צריכה לתת תמונה מלאה ואמינה של העובדות הנוגעות לעניין. עתירה שאינה מגלה את כל העובדות השייכות לעניין עשוייה, בשל כך בלבד, להידחות על הסף" (בג"צ 3731/95 שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם). אי גילוי נאות של העובדות החשובות לענין בגוף העתירה מהווה אי נקיון כפיים המצדיק לכשלעצמו דחיית עתירה ללא התייחסות לגופא, שכן היא אינה ממלאת כראוי אחר החובה להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה ואמינה על בסיסה עליו להכריע (ראה בג"צ 1156/03 נאדיה אלסעדי ואח' נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"צ 1228/93 הר שמש נ' ועדת הערער שהוקמה על פי חוק מקרקעי ישראל התש"ך-1960 (לא פורסם); בג"צ 421/86 יוסף אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409). אי לכך העתירה נדחית על הסף. העותרות ישאו בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט בטבת התשס"ז (9.1.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06097750_Z02.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il