מדינת ישראל נ. נידאל בן עבד אל פתח עבודי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9645/01 ע"פ 653/02 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיבים: 1. נידאל בן עבד אל פתח עבודי 2. אכרם בן מוחמד מרזוק ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 1041/01 שניתן ביום 24.10.01 על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים ח' גלפז ונ' ממן תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ב (22.04.02) בשם המערערת: עו"ד יהושע למברגר בשם המשיב 1: עו"ד מחמוד חסאן בשם המשיב 2: עו"ד בדר אלדין אגבאריה בשם שירות המבחן למבוגרים: ברכה וייס בשם המשיבים: עו"ד עטייה אסקנדר נאילה עו"ד אגברייה בדר אלדין פסק-דין שני המשיבים הורשעו על פי הודאתם בעבירת חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, והנאשם הראשון הורשע גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-. בגין עבירות אלה נדון המשיב הראשון (להלן: נידאל) לשלושים חודשי מאסר בפועל, בצירוף שנה מאסר בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי. המשיב השני (להלן: אכרם) נדון לעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, וכן למאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, החליט בית המשפט על חילוט רכבו של אכרם. בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על שני המשיבים וערעור של אכרם על חומרת העונש. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נידאל הינו קצין באגף המבצעים של הביטחון המסכל ברשות הפלשתינאית, ואכרם הינו אזרח ישראל אשר לו קרוב משפחה שאף הוא קצין בביטחון המסכל של הרשות הפלשתינאית. קרוב משפחה זה ביקש את עזרתו של אכרם בחטיפת המתלונן. המתלונן היה מבוקש על ידי הרשות הפלשתינאית עקב החשד שהוא משתף פעולה עם גורמי ביטחון בישראל. שני המשיבים חטפו יחדיו את המתלונן, לאחר שפיתוהו באמצעות תרמית. בהמשך נעצרו המשיבים במחסום משטרתי, וכך ניצל המתלונן. החטיפה, על פי נסיבותיה, מלמדת על הכוונה שהמתלונן יועבר לרשות הפלשתינאית. לדעתנו, יש לדחות את ערעורו של אכרם ולקבל את ערעור המדינה. מדובר במעשה מתוכנן של חטיפה של איש שנחשד על ידי המשיבים ששיתף פעולה עם ישראל. המעשה בוצע בתיחכום רב, תוך הטעיית המתלונן ותוך הפעלתם של אחרים. המדובר בפעילות לטובת רשות זרה, הכורכת בחובה הן פגיעה בריבונות המדינה והן פגיעה בביטחונה. בפני מעשים כאלה יש להרתיע. יש אף לקחת בחשבון את הסיכון בו היו המשיבים מעמידים במעשיהם את המתלונן. נזכיר, שהמעשים נעשו בתקופה בהם התקיימו מעשי איבה של גורמים ברשות הפלשתינאית כלפי מדינת ישראל, וכי הבאת המתלונן לתחומי הרשות הפלשתינאית עשוי היה לפגוע במאמצי ופעולות המדינה כלפי מעשים אלה. אכן, אופי המעשים, הסיכון שבהם, התקופה בה נעשו והתיחכום הרב בביצועם, מצדיקים עונש חמור בצורה משמעותית מזה שהוטל על המשיבים. בהתחשב בכל הנסיבות, אנו דוחים את ערעורו של אכרם ומקבלים את ערעור המדינה, ומטילים על נידאל עונש מאסר לתקופה של חמש שנים בפועל במקום שלושים חודשים. יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם; ועל אכרם - עונש של ארבע שנות מאסר בפועל במקום עשרים וארבעה חודשי מאסר. יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם. ניתן היום, י' באייר התשס"ב (22.4.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01096450.E04 /עכב נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il