חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל נ. לשכת עורכי הדין בישראל- ה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9580/10 בבית המשפט העליון בג"ץ 9580/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל 2. אברהם עזריאלנט נ ג ד המשיבים: 1. לשכת עורכי הדין בישראל- הוועד המרכזי 2. לשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז 3. לשכת עורכי הדין בישראל - ועדת האתיקה במחוז תל אביב 4. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אברהם עזריאלנט פסק-דין 1. עניינה העיקרי של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי הרכב בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (המשיב 4, להלן – בית הדין המשמעתי, או - בית הדין) יפסול עצמו מלדון בקובלנה משמעתית שהוגשה נגד העותר 2, עו"ד אברהם עזריאלנט (להלן – העותר). 2. העותר הוא חבר בחברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל (העותרת 1, להלן – החברה). בחודש נובמבר 2009 הוגשה לבית הדין המשמעתי קובלנה משמעתית מתוקנת נגד העותר (להלן – הקובלנה). הקובלנה הוגשה על-ידי הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (המשיב 2, להלן – הוועד המחוזי). בקובלנה נאמר, כי העותר פרסם בשם החברה מודעות שונות המהוות הפרה של כללי אתיקה, שנקבעו בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עורכי הדין) ובכללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס"א-2001 (להלן – כללי הפרסומת). תחילה עתר העותר לזיכויו בטענה של "אין להשיב לאשמה". טענתו הייתה, כי הפרסומות נשוא הקובלנה פורסמו על-ידי החברה ומשכך לא ניתן היה להעמידו, באופן אישי, לדין משמעתי. ביום 13.4.2010 דחה בית הדין המשמעתי את טענת העותר. כמו כן, דחה בית הדין ביום 16.8.2010 את בקשת העותר לדון בקובלנה בדלתיים סגורות (להלן ביחד – החלטות הביניים). ביום 17.11.2010 התקיים בפני בית הדין המשמעתי דיון בקובלנה. במהלך הדיון ביקש העותר כי בית הדין המשמעתי יפסול עצמו מלדון בקובלנה. העותר טען, בין היתר, כי החלטות הביניים כמו גם נסיבות נוספות עליהן עמד, מלמדות שחברי הרכב בית הדין נגועים בניגוד אינטרסים. בית הדין המשמעתי דחה במהלך הדיון את בקשת הפסלות (להלן – החלטת הפסלות). כמו כן קבע בית הדין, כי אין להפסיק את הדיון בקובלנה על-מנת לאפשר לעותר לתקוף את החלטת הפסלות בפני "ערכאות גבוהות יותר". העתירה דנא מופנית, כאמור, נגד החלטה זו ונתבקש בה סעד המורה לבית הדין המשמעתי לפסול עצמו מלדון בקובלנה. בנוסף מבקשים העותרים, כי לשכת עורכי הדין תקבע כללי אתיקה שיחולו באופן ספציפי על פרסומות של חברות עורכי-דין, במובחן מכללי הפרסום הקיימים אשר חלים לשיטת העותרים רק על עורכי-דין בשר ודם. לבסוף מבקשים העותרים, כי הוועד המחוזי "יפעל לאיתורו והמצאתו של נוהל הטיפול בתלונות המוגשות כנגד חברות עורכי דין ושותפויות עורכי דין". 3. דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, טענתם העיקרית של העותרים היא כי יש להתערב בהחלטתו של בית הדין המשמעתי שלא לפסול עצמו מלדון בקובלנה שהוגשה נגד העותר. ניתן להניח, כי העותרים בחרו להגיש את ההליך דנא משום שאין העותר יכול להגיש לבית המשפט העליון ערעור על החלטת הפסלות, כפי שניתן לעשות בדין הפלילי ובדין האזרחי (ראו, בג"ץ 7925/07 עו"ד ארבל נ' עו"ד אנגלסמן, פיסקה 3 (טרם פורסם, 19.9.2007); בש"פ 8183/98 עו"ד ברוך נ' עו"ד וינברג (טרם פורסם, 27.12.1998)). בנוסף, נראה כי העותר אף אינו רשאי להגיש לבית הדין המשמעתי הארצי ערעור על החלטת הפסלות, כל עוד לא הסתיים ההליך המשמעתי בפני בית הדין המשמעתי המחוזי. זאת, בהיעדר הוראת דין המאפשרת הגשת ערעור כאמור ונוכח סעיף 70 לחוק לשכת עורכי הדין הקובע כי נאשם רשאי לערער לפני בית הדין המשמעתי הארצי על "פסק-דין" בלבד (ראו והשוו, על"ע (מחוזי י-ם) 7024/09 עבדאללה נ' יו"ר בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (לא פורסם, 12.10.2009)). מובן, עם זאת, כי החלטת הפסלות תוכל לעמוד לביקורת בפני בית הדין המשמעתי הארצי משיינתן פסק דין בערכאה הראשונה והיה ויוגש ערעור על פסק הדין. נשאלת השאלה האם קיימת הצדקה, בנסיבות אלה, לכך שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בהחלטת הפסלות. לדעתנו, התשובה על כך היא בשלילה. המקרה שבפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין (ראו, בג"ץ 7464/97 עו"ד נעים נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (לא פורסם, 19.12.1997); בג"ץ 5780/02 עו"ד סגל נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (לא פורסם, 9.7.2002)). יוער, כי בכללים שצוינו בכל הנוגע לאי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים משמעתיים לפי חוק לשכת עורכי הדין לא חל כל שינוי עם קבלתו של תיקון 32 של החוק משנת 2008. משהעתירה דנא הוגשה על רקע התנהלותו של ההליך המשמעתי נגד העותר, ומשבאנו למסקנה כי אין יסוד להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהליך, אין אנו רואים לנכון להתייחס לטענות הכלליות שהעלו העותרים בדבר הצורך בהתקנת כללי פרסומת לחברות עורכי דין ובדבר אי המצאת נהלים שונים לידי העותר. יודגש, כי אף איננו רואים לנכון להביע עמדה בשאלה מהי הערכאה המוסמכת לדון בטענות אלה. 4. העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים שהוגשה עמה. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז בטבת התשע"א (3.1.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10095800_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il