מדינת ישראל נ. יאיר גבריאל בינדר

פסק-דין בתיק ע"פ 9446/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9446/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יאיר גבריאל בינדר ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 14.11.06, בתיק פ.ח. 1051/06, שניתן על ידי כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא, ש' ברוש תאריך הישיבה: כ"ב באדר התשס"ז (12.03.07) בשם המערערת: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב: בשם שרות המבחן: עו"ד הרצל יוספי עו"ד יוסי ציטיאט גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות של ניסיון אינוס, איומים, התפרצות למקום מגורים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 345(א)(1), 192, 406(ב) ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. האירועים נושא ערעור זה התרחשו ביום 20.4.06, בשעת צהרים, כאשר המשיב עזב את חוף פרישמן בתל-אביב, והבחין באישה (להלן: א.א.) אחריה עקב עד שעלתה לדירתה. המשיב עלה בעקבותיה, פרץ לדירה מבעד לדלת הכניסה, ונכנס לחדר השינה של א.א. מתוך כוונה לבעול אותה שלא בהסכמתה. בשלב כלשהו נכנסה לחדר ב.ב., אחותה של א.א., והמשיב אחז בה, הטיל אותה על הרצפה, כפף את ראשה כלפי מטה וחסם את פיה בידו. משהחלה ב.ב. לזעוק איים עליה המשיב באומרו כי ירצח אותה. בהמשך, החדיר המשיב את ידו למכנסיה של קורבנו מתוך כוונה להפשיל אותם, אולם בשלב זה נכנס לחדר אחיה של ב.ב. ובינו למשיב התפתח מאבק אלים, שבסופו הצליח המשיב להימלט מהדירה מבלי שהספיק לבצע את זממו. 2. בגין עובדות אלו, שכאמור הודה בהן המשיב בהיפתח משפטו, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-6 חודשי מאסר בהם ישאו בדרך של עבודות שירות ו-18 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, נקבע כי המשיב יהיה נתון בפיקוח שרות המבחן במשך שנתיים, והוא חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. המדינה משיגה בפנינו על קולת העונש, ולאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוני הצדדים על-פה, שוכנענו כי ערעור זה בדין יסודו. 3. מעשיו של המשיב הוגדרו על ידי בית המשפט המחוזי כחמורים, וככאלה שכרוכה בהם טראומה וזעזוע לקורבנות. מאידך, נקבע כי "התחשבות בנאשם שהינו בר-טיפול, במיוחד לאחר שנטל אחריות מלאה למעשיו, הינו שיקול לגיטימי ובעל משקל בגזירת הדין" (עמ' 24 לגזר הדין). מכאן עבר בית המשפט למנות את שיקולי הקולא: "גילו הצעיר של ה[משיב], הסתבכותו הראשונה בפלילים, קיימת אינדיקציה לשינוי ממשי", וכן נקבע כי "מעשיו המיניים של הנאשם עליהם נשפט מצויים במדרג הנמוך של עבירות המין" (עמ' 25), הואיל ומעשיו של המשיב הסתכמו בניסיון להפשיל את מכנסיה של קורבנו בלבד. עוד נקבע, כי ראוי לתת משקל להודאת המשיב ושיתוף הפעולה שלו עם גורמי החקירה והטיפול. בית המשפט המחוזי מצא את המשיב כמי "שמשווע לטיפול שימנע הצפתו בדחפים תוקפניים" (עמ' 26), ונקבע כי טיפול כזה אינו עניינו של המשיב בלבד, אלא גם של הציבור. בית המשפט הוסיף וציין, כי המשיב היה עצור במשך 7 חודשים, ועל כן "ניתן עתה להעביר את נקודת הכובד אל הפן הטיפולי" (עמ' 27). 4. איננו יכולים להסכים לאחדות מההנחות עליהן השתית בית משפט המחוזי את גזר-דינו. המעשים בהם חטא המשיב קשים הם ביותר וחומרתם מופלגת. הוא בחר בקורבן אקראי ותמים, עקב אחריה לדירתה, פרץ פנימה, ותקף את אחותה מתוך כוונה לבעול אותה. זוהי תמציתן של עובדות כתב האישום, שגם אם המשיב הודה בהן, ספק בלבנו אם הוא הפנים עד תום את חומרתן. אותו ספק מקורו בכך שבמהלך שיחותיו עם שרות המבחן, עובר להכנת התסקיר שהוגש לבית משפט קמא, תלה המשיב את קולר האשם בקשייו לשלוט על דחפיו האלימים, תוך הכחשה כי התכוון לאנוס את קורבנו. והרי נוכח הודאתו בעובדות, שוב אין ספק כי הוא היה משלים את עבירת האינוס, לולא הופרעה מלאכתו על ידי אחיה של ב.ב., ללמדך שלא נוחם וחרטה מנעו מהמשיב להשלים את זממו, אלא העובדה שבדרך נס חולץ טרפו מבין שיניו. נוכח עובדות אלו, ובעיקר התעוזה שהיתה כרוכה במעשיו של המשיב והאלימות הרבה שהפגין – תהינו מה גרם לבית המשפט המחוזי ללכת לקראתו דרך כה ארוכה, עד כדי ראיית מעשיו ככאלה המצויים ב"מדרג הנמוך של עבירות המין". והרי גלוי לעיני כל כי מדובר במעשים הניצבים בשלב גבוה ביותר של מדרג החומרה, שאך כפסע היה בינם לבין אונס של אישה, מעשה שבין אם צלח ובין אם לאו חורט הוא בנפשו של הקורבן צלקות עמוקות אשר ספק אם יגלידו אי-פעם. אמרנו בעבר ונחזור ונדגיש ביתר שאת, כי ניסיונו של אדם לכפות את עצמו על אישה שלא בהסכמתה החופשית, כרוכים בו פגיעה קשה וממשית בכבודה כאדם ובאוטונומיה שלה על גופה. זכותה של אישה לקבוע אם היא רוצה לקיים יחסי מין או לסרב להם, וזכותה הבלתי מעורערת היא גם לבחור את בן זוגה. מכאן, שאונס אישה כמוהו כרמיסה ברגל גסה של זכויות יסוד, הכרוכים בה לא רק כאב פיסי אלא גם השפלה, עלבון וביזוי (ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (3) 289, 332). ואף זאת יש לזכור, כי במקרה הנוכחי אין מדובר בבני זוג ביניהם קיימת הכרות מוקדמת, אלא בבחירה בקורבן תמים שעד לאירוע זה לא פגשה את המשיב, ואשר הותקפה בביתה-מבצרה תוך שימוש באלימות רבה, רק משום שלגרסת המשיב הוא התקשה לרסן את דחפיו ואלימותו. העקרונות והעובדות אותם מנינו לעיל, הם שהיו צריכים להנחות את בית המשפט המחוזי בבואו לגזור את עונשו של המשיב. התרשמותנו שלנו היא שלא כך נהג, הואיל ובמרכז הדיון הוא הציב את עניינו של המשיב והצורך לשקמו, תוך שהוא זונח כמעט לחלוטין את החובה לעשות צדק גם עם הקורבן. אכן, לציבור עניין מובהק לשקם את העבריין ולסייע לו להיטיב את דרכיו, במיוחד באותם מקרים שבהם מסתמן סיכוי ממשי להצלחתו של ההליך הטיפולי. ברם, זהו אחד משיקולים אחדים עליהם מצווה בית המשפט לתת את דעתו, ולצדם ניצבות מטרות-ענישה שחשיבותן אינה פחותה – גמול לעבריין על חומרת חריגתו מנורמות התנהגות מקובלות, והרתעת הרבים. לא נעלמו מעינינו ההמלצות הרבות שהובאו בפני בית משפט קמא ושדברו בשבחו של המשיב, כפי שהיינו ערים לסיכוי כי המשיב עשוי להפיק לקחים וללמוד לרסן את דחפיו. אולם, מכאן ועד לעונש המופרז בקולתו שנגזר בערכאה הראשונה, המרחק הוא רב. 5. נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור, ואם לא נמצה את הדין עם המשיב כפי שהיינו עושים לו ישבנו לדין כערכאה דיונית, יהיה זה מחמת ההלכה הנוהגת לפיה אין זה מדרכה של ערכאת ערעור לעשות זאת. אנו מעמידים אפוא את תקופת המאסר בה ישא המשיב על שלוש וחצי שנים. המאסר על-תנאי כמו גם הפיצוי שנגזרו בבית משפט קמא – יעמדו בעינם. מאידך, ונוכח תקופת המאסר הלא קצרה בה יהיה על המשיב לשאת, לא ראינו מקום להורות על פיקוח של שרות המבחן. עם זאת, נראה כי ייטיבו שלטונות הכלא לעשות אם ישלבו את המשיב בתהליכים טיפוליים לעברייני מין המתקיימים במקום כליאתו. המשיב יתייצב לשאת במאסר שהושת עליו, ממנו ינוכו ימי מעצרו, בתאריך א' באייר התשס"ז (19.4.07), בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עד לשעה 11:00. כדי להבטיח את התייצבותו, יפקיד המשיב ערבות עצמית וצד ג' בסכום של 30,000 ש"ח, ויפקיד בקופת בית המשפט המחוזי, תוך 72 שעות, סכום נוסף של 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. כמו כן, יוצא צו לעיכוב יציאת המשיב מהארץ, ואת דרכונו הוא יפקיד לאלתר בקופת בית המשפט. ניתן היום, כ"ב באדר התשס"ז (12.03.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06094460_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il