פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 8945/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8945/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט נ' הנדל
המערערים:
1. סופיה לוין
2. ולאד לרנר
3. בוריס לוין
נ ג ד
המשיבים:
1. דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ ו-10
אח'
2. ויקטור לוין ו-7 אח'
3. stryker corporation
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.9.09 בת"א 1677/08 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן
תאריך הישיבה:
ו' באדר א' התשע"א
(10.2.11)
בשם המערערים:
עו"ד נחום גבריאלי
בשם המשיבים:
עו"ד דורון שטרן; עו"ד אסף בנמלך
בשם המשיבה 3:
עו"ד אסא קלינג; עו"ד דוד גילת
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בת"א 1677/08 מיום 30.9.2009, לפיו נדחתה על הסף תביעתם של המערערים נגד המשיבים 11-1.
העובדות הצריכות לעניין
2. על פי טענתם של המערערים, שאינה מושא הדיון בערעור זה, הם מחזיקים בבעלות ובזכויות שימוש בשיטה של החדרת אמצעי לבדיקה רפואית של המעי הגס ודרך הובלתו. לדבריהם, אמצאה זו הוצגה למשיבה הפורמלית 18 (להלן: סטרייקר) תחת הסכמי סודיות. הסכמים אלה, לדבריהם, הופרו, וסטרייקר גזלה את הסודות המסחריים. בעלי המניות של סטרייקר מכרו את מניותיהם למשיבה 19 (להלן: סטרייקר ארה"ב), ובכך העבירו לה את השליטה בידע.
המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד סטרייקר, בעלי מניותיה וסטרייקר ארה"ב. העילה המופנית נגד בעלי המניות היא עשיית עושר ולא במשפט, בשל הרווחים הניכרים שהרוויחו מעליית הערך של מניותיהם עקב גזילת הסודות המסחריים. בהמשך, הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה, עקב מידע נוסף שהגיע לידם, ולפיו בעלי המניות ידעו בשעת מכירתן על הפרת זכויותיהם של המערערים. נוכח מידע זה, סבורים המערערים – והוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם – כי מתחזקת תביעתם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ואף מצטרפת עילה נזיקית, בעוולה של גרם הפרת חוזה, לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). משיבים 1-11, מצידם, ביקשו לדחות את התביעה על הסף, באשר היא איננה מגלה עילה כנגדם.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבים 1-11, ודחה את התביעה על הסף, וכנגזר מכך את הבקשה לתיקון כתב התביעה. צוינה בפסק הדין ההלכה שנקבעה ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (להלן: עניין א.ש.י.ר.). על פי הלכה זו, חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 עשוי להקים עילת תביעה בהקשרים של פגיעה בזכויות קניין רוחני, על אף שאינן מוכרות על ידי דיני הקניין הרוחני. זאת בזהירות ובצמצום, ורק כאשר הפגיעה בקניין הרוחני מלווה ביסוד נוסף, שהוא, למצער, קיומה של "תחרות בלתי-הוגנת" (עמדתו של הנשיא ברק, שם בעמ' 482). בית המשפט המחוזי קבע שהמקרה שלפנינו "אינו מתקרב אפילו לסוג המקרים שלמענם פתח בית המשפט פתח בפסק דין א.ש.י.ר.". גם אם נניח שהמשיבים היו מודעים לכך שיש מחלוקת לגבי הזכויות בטכנולוגיה של חברת סטרייקר, הם לקחו סיכון עסקי לגיטימי, שערך מניותיהם יירד. אין כל טענה שהמשיבים עצמם היו מעורבים בגזל הסוד המסחרי. בית המשפט המחוזי אף התריע, שאם יותר למערערים לנהל תביעה נגד המשיבים בנושא זה, יורם הסכר בפני נהר של תביעות כנגד בעלי מניות בעילה של עשיית עושר, שדווקא הן עלולות להיות ניסיונות להתעשרות בלתי-צודקת קלה.
טענות הצדדים בערעור
3. המערערים מבקשים מבית משפט זה לבטל את פסק הדין, לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה ולהורות לבית המשפט המחוזי להמשיך בבירור התביעה כפי שתוקנה. המערערים טוענים כי החלטתו של בית המשפט התעלמה מהוספת העילה הנזיקית, שבירורה מצריך שמיעת ראיות. כמו כן, לדבריהם, טעה בית המשפט בקביעתו הנחרצת שאין כל מקום לניהול תביעה בעילה של עשיית עושר. ניהולה של תביעה אינו פותח סכר בפני נהר של תביעות, אלא קביעתה של הלכה, אם זו תיקבע.
חברת סטרייקר ארה"ב טוענת שדחייתה על הסף של התביעה כנגד משיבים
1-11 הפרדה מלאכותית בין הרוכש האחרון של המניות לבין המוכרים ועלולה לגרום לה לעיוות דין, ועל כן מבקשת אף היא להחזיר את הדיון אל בית המשפט המחוזי.
המשיבים 1-11 טוענים שהחלטתו של בית המשפט המחוזי משקפת נכונה את הדין הנוהג ואת הדין הרצוי, ושהמערערים כשלו בניסיונם לבסס עילת תביעה כלשהי נגדם, בין בנזיקין ובין בעשיית עושר ולא במשפט.
דיון
4. תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 101) מאפשרת לבית המשפט לדחות תביעה ממספר נימוקים אפשריים, ובהם: "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". תקנה זו מיועדת, כדברי הנשיא זוסמן: "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק, או אפילו טענה עובדתית קצרה, ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 316/56 חיים קרמש ואגד (אש"ד) בע"מ נ. סול ומזל דבי, פ"ד י"א 1336, 1341).
זכות הגישה לערכאות היא מזכויותיו היסודיות של האדם בחברה דמוקרטית. תקנה 101 מאפשרת הגבלה מסוימת של זכות זו, במובן של ניהול משפט לגופו, על מנת למנוע מקרים מובהקים של התדיינות סרק, שאינה אלא פוגעת בצדדים המתדיינים ובמערכת השיפוטית. אך מובן הוא, שהגבלה זו צריכה להתפרש על דרך הצמצום ובזהירות המרבית. דבר זה הודגש בפסיקות רבות של בית משפט זה. כך, למשל, קבע כבוד השופט ד' לוין בנוגע לסעד המתון יותר, של מחיקת תביעה על הסף לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, שבית משפט יעשה שימוש בסעד זה "רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724). דברים אלו כוחם יפה, בקל וחומר, לעניין דחייה על הסף, אשר יוצרת מעשה בית דין; ראו ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, מיום 4.6.2007.
במקרה דנא, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה על הסף, ולהימנע מדיון בה לגופה, לנוכח הנפסק בעניין א.ש.י.ר.. על מנת לבחון תוצאה זו מבחינה דיונית, די לציין כי הסוגיה בעניין א.ש.י.ר. אינה קשורה במישרין לסלע המחלוקת בין הצדדים בתיק המונח לפתחנו.
עניין א.ש.י.ר. עסק בזכויות שאינן מוכרות על ידי דיני הקניין הרוחני, ובאפשרות לחייב את הפוגעים בהן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הדיון התמקד ביכולתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט ליצור זכויות בענף זה של המשפט חרף מצב של "אין זכויות" מוכרות בענף אחר של המשפט, הוא הקניין הרוחני. כאן, לעומת זאת, זכויות קניין רוחני מוכרות הינן בנמצא. השאלה המתעוררת נוגעת ליכולת להטיל חבות על גורם שאינו זה שפגע בזכויות אלו. קרי, האם יש להטיל חבות על בעלי מניות באופן אישי בשל התנהגות החברה שאחראית לפגיעה והרוויחה ממנה.
שאלה משפטית מעניינת זו לא הוכרעה בעניין א.ש.י.ר., ופסיקתה תלויה גם בתשתית העובדתית אשר תוצג על ידי הצדדים. אין זה המקרה, אפוא, לדחות את התביעה על הסף. הכרעה בשאלה העומדת לדיון בתיק זה בנוגע לעשיית עושר ולא במשפט, כמו גם בנוגע לעילה הנזיקית, מצריכה דיון משפטי ושמיעת ראיות, ואין הצדקה לדחות את הדיון בשלב המקדמי, טרם הבירור העובדתי והמשפטי.
5. על כן, הייתי מציע לחבריי לקבל את הערעור, לאפשר תיקון כתב התביעה תוך 21 יום לנוכח השלב בו מצוי ההליך ולהחזיר את התביעה לבית משפט קמא להמשך דיון ושמיעת ראיות. כמו כן, הייתי מציע שהמשיבים 1-11 יישאו בהוצאות המערערים יחדיו בסך 15,000 ₪.
ש ו פ ט
המשנה-לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.
המשנה-לנשיאה
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.
ניתן היום, א' באייר תשע"א (5.5.11).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09089450_Z06.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il