פלוני נ. בית משפט המחוזי - מרכז

פסק-דין בתיק בג"ץ 8942/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8942/14 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי – מרכז (לוד) 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד עמיהוד בורוכוב פסק-דין השופט י' עמית: עתירה למתן צו על תנאי, בה מבקש העותר כי נורה למשיב 1 לנמק מדוע לא יבוטל פסק דינו בו הורה לדחות על הסף את תביעת העותר להחזרת ארבעת ילדיו הקטינים לארצות הברית על פי הוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: אמנת האג). 1. עניינה של העתירה דנן בסכסוך המתנהל בשנה האחרונה בין העותר למשיבה 2, גרושתו של העותר (להלן: המשיבה), הנסב על החזרת ארבעת ילדיהם בגלאי 13, 12, 11 ו-8 (העותרים 5-2. להלן: הקטינים) מישראל לארצות הברית. העותר והמשיבה נישאו בקנדה בשנת 2000 והיגרו לארצות הברית בשנת 2012. באפריל 2013, העותר עזב את ביתו בארצות הברית עקב סכסוך בינו לבין המשיבה, ובאוקטובר 2013 התגרשו השנים בהליך אזרחי. ביום 25.10.2013 הגיעה המשיבה עם הקטינים לישראל. ביום 17.12.2013 הגיש העותר תביעה לבית משפט לענייני משפחה להחזרת קטינים חטופים מישראל לארצות הברית על פי אמנת האג. בית המשפט לענייני משפחה קבע את תנאי חזרת הקטינים לקליפורניה, ארצות הברית, וזאת לאחר שהעותר והמשיבה הגיעו להסכמה על חזרתם, ומבלי שיקבע אם מדובר בחטיפה (תמ"ש (משפחה פ"ת) 33941-12-13 מ.ו. נ' מ.ת. (30.1.2014)). כנגד פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש (מחוזי מר') 16362-02-14 מ.ת נ' מ.ו. (24.2.2014)). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה באופן חלקי וקבע, בין השאר, כי לשם הבטחת מזונות ומדור לקטינים לתקופת הביניים ועד להכרעתו של בית המשפט בארצות הברית בנושא, נדרש העותר להפקיד 75,000 דולר כתנאי לחזרתם לארצות הברית. על פסק דין זה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה לאחר שהתקיים דיון בפני מותב תלתא (רע"א 2001/14 פלוני נגד פלונית (25.5.2014)). התנאים שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא קוימו, ובפרט לא שולם הסך של 75,000 דולר. ביני לביני, במסגרת תביעת גירושין אזרחיים שהגיש העותר בארצות הברית עוד טרם הגעתה של המשיבה עם הקטינים ארצה, ניתן פסק דין ביום 2.10.2014 בו נקבע, בין היתר, כי על המשיבה להחזיר את הקטינים לארצות הברית וכי משמורתם של הקטינים תהא נתונה לעותר. בעקבות פסק הדין האמריקאי, הגיש העותר תביעה נוספת להשבת הקטינים לארצות הברית מכוח אמנת האג. המשיבה טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף מן הטעם כי העניין כבר נידון והוכרע בעמ"ש 16362-02-14. בהחלטתו מיום 9.11.2014, ולאחר דיון שנערך בפניו, דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה וקבע כי משניתן פסק דין על ידי בית המשפט המוסמך בארצות הברית, הרי שאי השבת הקטינים לארצות הברית מהווה לכאורה משום חטיפתם, ויש מקום לברר התביעה לגופה (תמ"ש (משפחה פ"ת) 37885-10-14 מ.ו. נ' מ.ת. (9.11.2014)). על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש (מחוזי מר') 20178-11-14 מ.ת.ו. נ' מ.ו. (20.11.2014)). בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את הערעור והורה על דחיית התביעה על הסף, מן הטעם שתנאי החזרת הקטינים לארצות הברית נקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאושר על ידי בית המשפט העליון, ובכך מיצה העותר את זכותו לתבוע את החזרת הקטינים על פי אמנת האג. אשר על כן, נקבע כי התביעה החדשה מהווה ניסיון חסר תום לב לערער בעקיפין על הוראותיו של פסק דין חלוט. 2. העתירה דנן אינה אלא ערעור על פסקי הדין וההחלטות שניתנו בעניינו של העותר בשני ההליכים שנסקרו לעיל. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות (ראו, לדוגמה, בג"ץ 5121/13 פלוני נ' שרת המשפטים (11.8.2013); בג"ץ 8258/11 יפרח נ' סגנית נשיא בית המשפט המחוזי באר-שבע (28.8.2012); בג"ץ 9442/12 פלוני נ' בית המשפט העליון (2.1.2013)). ככל שהעותר רצה לתקוף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היה עליו להגיש בקשה לרשות ערעור, כפי שגם נעשה בהליך הקודם (רע"א 2001/14). משלא פעל כך, דין העתירה להידחות על הסף ומשלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. מובהר אין בפסק דין זה כדי להביע עמדה כלשהי לגופו של עניין בשאלה אם פסק דינו של בית המשפט בארה"ב מאיין או מייתר את הצורך בהפקדת הסך של 75,000$. ניתן היום, ז' בטבת התשע"ה (29.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14089420_E01.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il