פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8922/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8922/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד אריאלה פלד פסק-דין השופטת א' חיות: 1. העותרת והמשיב 2 נישאו בשנת 1995 בנישואים שניים ונולדו להם שני ילדים. ביום 15.7.2005 נפרדו בני הזוג ובעקבות כך עברו העותרת והילדים להתגורר בדירה שכורה. כשבועיים לאחר מכן, ביום 4.8.2005, ערכו בני הזוג הסכם למכירת הדירה שבה התגוררו ולחלוקת התמורה בחלקים שווים ביניהם. ביום 7.9.2005 הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בחיפה תביעה לגירושין ולתשלום כתובתה וכן בקשה לעיקול חלקו של המשיב 2 בכספים שיתקבלו ממכירת הדירה לצורך הבטחת תשלום הכתובה. המשיב 2, מצידו, הגיש לבית הדין הרבני האזורי בחיפה תביעה לשלום בית וכן בקשה לעיקול חלקה של העותרת בכספים שיתקבלו ממכירת הדירה. במקביל מנהלים בני הזוג הליכים בעניינם בבית המשפט לענייני משפחה בקריות. 2. ביום 11.3.2007 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתביעות שהגישו העותרת והמשיב 2, בו חויב המשיב 2 ליתן לעותרת גט לאלתר. אשר לדרישת העותרת לחיוב המשיב 2 בכתובתה קבע בית הדין כי לשם כך "יש צורך בראיות על בגידת הבעל לפני שהאישה [העותרת] עזבה את הדירה". בהסתמך על ראיות שהובאו בפניו המשיך בית הדין וקבע כי קשרי הידידות בין המשיב 2 לידידתו אכן החלו טרם שהמערערת עזבה את הדירה ומשכך חייב את המשיב 2 בתשלום הכתובה בסך של 360,000 ש"ח. המשיב 2 לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ביום 15.7.2007 ניתן פסק דינו הראשון של בית הדין הגדול, על יסוד הסכמת הצדדים, ובו נקבע כי בני הזוג יתגרשו זה מזו. עוד קבע בית הדין הרבני הגדול כי לאחר סידור הגט יגישו הצדדים ניירות עמדה בהם יפרטו את עמדותיהם ביחס לכתובה על מנת שיכריע בסכום שיינתן עבור הכתובה, מתוך כספיו של המשיב 2 שעוקלו, "החל משלילה מוחלטת של הכתובה, עד למתן מלוא סכום הכתובה (360,000 ש"ח)". ביום 2.9.2007 התגרשו בני הזוג וביום 16.10.2007 ניתן פסק דינו הסופי של בית הדין הגדול אשר קבע כי העותרת זכאית באופן עקרוני לכתובתה, אך הוסיף וקבע כי סכום הכתובה יעמוד על 120,000 ש"ח בלבד. קביעה זו ביסס בית הדין הרבני הגדול על כך שהעותרת "עזבה את הבית עם הילדים והתכולה, ויזמה את מכירת הוילה ועיקול חלקו של הבעל מיד לאחר המכירה" וכן על עמדת המשיב 2, אותה אימץ בית הדין, ולפיה "לולא עזיבת הבית ומכירתו כרצון האישה [העותרת], היה סיכוי לשלו"ב [שלום בית]". בית הדין אף הביא בחשבון בהחלטתו את חלקה של העותרת ברכוש המשותף של בני הזוג. 3. בעתירה שלפנינו טוענת העותרת כי החלטת בית הדין הרבני הגדול להפחית את סכום הכתובה מהווה התערבות בלתי מוצדקת ובלתי סבירה בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין הרבני האזורי. העותרת מלינה על כך שבניגוד לפסק דינו של בית הדין האזורי, פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ניתן מבלי שנשמעו ראיות, בלא בסיס עובדתי ראוי ובלא כל הנמקה. העותרת מוסיפה וטוענת כי המשיב 2 לא העלה טענות כנגד סכום הכתובה וכי הנימוק בדבר חלקה ברכוש המשותף כלל לא הועלה על ידו בטיעוניו ולא בכדי, שכן על פי חוות דעת אקטוארית היא זו החייבת בתשלומי איזון למשיב 2. לבסוף טוענת העותרת כי בית הדין הרבני הגדול כלל לא המציא לידיה את העתק נייר העמדה שהגיש המשיב 2 ביחס לכתובה וכן לא התייחס בפסק דינו לטענותיה, וזאת בניגוד לחובותיו על פי תקנות ס"ז ו-קט"ו לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. לטענת העותרת פגמים אלה כולם מהווים הפרה של כללי הצדק הטבעי ומכאן ההצדקה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. העותרת מוסיפה ומבקשת כי יוצא צו ביניים המורה כי עד למתן הכרעה בעתירה יעוכב ביטול העיקול שהוטל על כספי המשיב 2. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני וכי התערבותו בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין הדתי או מקום שבו נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה 10 (טרם פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 6299/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (טרם פורסם, 8.8.2007)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות שכן הטענות שמעלה העותרת בעתירתה הן טענות ערעוריות באופיין. יתרה מכך, פסק הדין ניתן לאחר שבית הדין הרבני הגדול קיים דיון במעמד הצדדים, בחן את הטענות שהועלו וכן לאחר שהצדדים הסכימו כי לבית הדין שיקול דעת מלא להכריע בשאלת הסכום שיינתן עבור הכתובה החל משלילה מוחלטת שלה עד למלוא סכום הכתובה. אשר על כן, העתירה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. ניתן היום, כ"ג בחשוון, תשס"ח (4.11.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07089220_V01.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il