פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 6299/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6299/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יעקב גנים היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ש' יעקבי בשם המשיב 3: עו"ד ש' גלאס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינה של העתירה בסכסוך המתנהל בין העותרת 1(להלן – העותרת) למשיב 3 מאז גירושיהם בשנת 2002, ועיקרו שאלת המשמורת על בנם המשותף, קטין כבן שבע (להלן:"הקטין"). ואלו הן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: העותרת והמשיב 3 נישאו זה לזו בשנת 1989. לבני הזוג ארבעה ילדים משותפים, וביניהם הקטין. ביום 1.8.02 התגרשו הצדדים ובהסכם הגירושין נקבע כי שאלת המשמורת על ילדיהם המשותפים תיקבע בידי בית-הדין הרבני. שניים מן הילדים מצויים במשמורת המשיב 3, ילדה נוספת מצויה במשמורת העותרת, והעתירה אינה כוללת כל טענה בעניין זה, אלא מתמקדת במחלוקת סביב המשמורת על הקטין. לשם הכרעה בשאלה זו הוגשו לבית-הדין האזורי בירושלים שדן בעניינם של הצדדים שורה של חוות-דעת מטעמם של גורמים טיפוליים שונים, שבחלקן הומלץ כי המשמורת על הקטין תועבר לידי העותרת. בית-הדין סבר כי חוות-הדעת שהמליצו על העברת הקטין למשמורתה של העותרת התעלמו מגורמים משמעותיים, וביניהם, העובדה שהעותרת היתה מכורה בעבר לטיפה המרה, מצבה הנפשי, התייחסותה הבעייתית לילדיה , והעובדה שמחלק מחוות-הדעת עלה כי המשיב 3 הוא בעל יכולת טובה יותר לדאוג לילדים ולגדלם במסגרת משפחתית מתאימה. בסיכומו של דבר, הגיע בית-הדין האזורי למסקנה, כי לעת הזו, המשמורת על הקטין צריכה להימסר למשיב 3, זאת, עד שתתקבל חוות-דעת מקצועית מטעם ד"ר פרישטיק, פסיכולוג אליו הפנה בית-הדין את הצדדים: "כאשר ביה"ד משקלל את המעלות והחסרונות שיש בכל מקום ביה"ד מגיע למסקנה אשר נראית נכונה והגיונית כי עדיף לילד להימצא במשפחה מושלמת שיש שם שני הורים המעניקים לילדיהם את המירב, בית מסודר ומאורגן עם חינוך יהודי מקורי כאשר כל השנים הילדים התחנכו ברוח זו ובפרט הילדים הבוגרים שבין הקטינים מתחנכים כיום בישיבות תורניות וכמו כן [הקטין] אוהב את הבית בו הוא חי וגדל ומתחנך, לא נראה לביה"ד סבירות הגיונית להעבירו מבית זה, לאם עם רקע של עבר קשה גם בראיה לטווח ארוך לא נראה כי זה יהיה לטובתו של [הקטין] לעבור לבית שאין בו את רוב רובם של הנתונים הנ"ל ואשר עלול לפגוע בטובתו, אשר לכן קובע בית-הדין כי יש להשאירו בחזקתו של האב יחד עם אשתו... ועם שני אחיו אשר הוא קשור עמם בקשרי אהבה וכן עם החברים שכבר הורגל אליהם בגן וחברים בתלמוד תורה שהוא קשור עימם, מה עוד שלגבי האם יש גם כיום חוסר יציבות ודרוש מעקב צמוד בקשר לרקע העבר הקשה שגרם לסיכון של הילדים וכפי שכתבו פקידי הסעד בעבר... לסיכום מצווה ביה"ד כי משמורת [הקטין] יהיה בחזקתו של האב... וביה"ד מוצא לנכון כי הפסיכולוג ד"ר פרישטיק יבדוק את הנושא ואת טובת הילד ויכתוב לביה"ד חוו"ד מעודכנת ולאחר מכן ביה"ד יחליט סופית בנדון" (עמ' 5-4 להחלטת בית-הדין הרבני האזורי מיום 10.7.06). 2. לאחר מתן החלטתו זו של בית-הדין האזורי הגישה העותרת לבית-משפט זה שתי עתירות. בראשונה, עתרה נגד החלטות הביניים בעניין המשמורת הזמנית עד לקבלת חוות-הדעת של ד"ר פרישטיק. עתירה זו נדחתה על הסף, משום שבאותו שלב טרם הסתיימו ההליכים בבית-הדין הרבני האזורי (בג"צ 4360/06, פסק דין מיום 12.7.06). עתירה נוספת הוגשה לבית-משפט זה עוד בטרם הוגש ערעור לבית-הדין הרבני הגדול, והיא נדחתה בנימוק של אי-מיצוי הליכים. על פי המלצת בית-המשפט הגיעו הצדדים להסכמה בעניין הסדרי הראייה בין הקטין לעותרת (בג"צ 7161/06, פסק-דין מיום 29.11.06). 3. בהמשך, הגישה העותרת ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לבית-הדין הרבני הגדול. בפתח החלטתו ציין בית-הדין הרבני הגדול כי למעשה, הוא פטור מליתן סעד לעותרת משום שטרם ניתנה החלטה סופית בעניין המשמורת. בנוסף צוין, כי העותרת מיאנה להתייצב לבדיקה אצל ד"ר פרישטיק חרף הוראתו המפורשת של בית-הדין האזורי בעניין זה, ובא-כוחה אף הגדיל לעשות והודיע לבית-הדין הרבני הגדול כי העותרת לא התייצבה אצל ד"ר פרישטיק "וגם לא תופיע משום שהוא לא מכיר כלל בתוקף החלטותיו של ביה"ד הרבני האזורי ולא בדעותיו, בגישתו ובפסיקתו". למרות כל אלה, החליט בית-הדין הרבני הגדול להידרש לגוף הערעור, משום שסבר כי בשל סירובה של העותרת לשתף פעולה עם ד"ר פרישטיק, לא יוכל בית-הדין האזורי להשלים את מלאכתו. בית-הדין הרבני הגדול מצא כי בפני בית-הדין האזורי הונחו לא פחות מחמש חוות-דעת מקצועיות, המעידות על בעיית השתייה של העותרת, על התפרצויות זעם שלה כלפי ילדיה ועל כך שהיא לא עמדה בהסדרי הראייה עם הקטין. עוד נקבע, כי אף בחוות-הדעת בהן הומלץ על העברת הקטין לחזקתה של העותרת, צוין כי למשיב 3 מסוגלות הורית גבוהה משל העותרת. טענת העותרת, לפיה הטעם האמיתי להחלטתו של בית-הדין האזורי בעניין המשמורת נעוץ ברצונו של בית-הדין שהקטין יתחנך במוסדות חינוך חרדיים – נדחתה. נקבע כי הן חוות-הדעת, הן החלטותיו של בית-הדין התבססו על ההנחה כי העותרת מקיימת אף היא אורח חיים חרדי וכי ההחלטות בעניין המשמורת מבוססות על שאלת המסוגלות ההורית ועליה בלבד. בסופו של יום, הערעור נדחה. 4. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה שבה וטוענת העותרת כי הטעם העיקרי שעמד לנגד עיניהם של בתי-הדין הרבניים היה חינוכו של הקטין במוסדות חרדיים, וכי בית-הדין הרבני האזורי התעלם כליל מהמלצות המומחים שמונו על ידו ואשר המליצו על העברת הקטין למשמורתה של העותרת. להשקפתה, נימוקיו של בית-הדין באשר לסטייה מחוות-דעת אלה אינם יכולים לעמוד. עוד היא טוענת, כי הקביעות של בתי-הדין הרבניים לעניין התמכרותה ומצבה הנפשי – אינן מדויקות, וכי בתי-הדין ניתחו את חוות-הדעת לעניין המסוגלות ההורית באופן מוטה. המשיב 3 סבור כי יש לדחות את העתירה מטעמיו של בית-הדין הרבני הגדול. 5. לאחר עיון בעתירה על צרופותיה ובתגובות לה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית-משפט זה, ביושבו כבית-משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי-דין דתיים ואינו רואה להתערב בהחלטותיהם, אלא מקום בו חרגו אלה מסמכותם או פגעו בעיקרי הצדק הטבעי או מקום בו נדרש מתן סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו, למשל: בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 6.4.06) פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה; בג"צ 10114/06 פלוני נ' בית-הדין הרבני האזורי ירושלים (לא פורסם, 1.7.07); בג"צ 3037/07 פלוני נ' בית-הדין הרבני האזורי בנתניה (לא פורסם, 7.6.07); בג"צ 8338/06 פלוני נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים (לא פורסם, 26.4.07). בחינת החלטותיהם של בתי-הדין הרבניים בנושא המשמורת אינה מעלה קיומו של פגם המצדיק התערבות על פי אמות המידה האמורות. ההחלטות בנושא המשמורת על הקטין מפורטות ומנומקות, ועיון בטעמיהן מעלה כי שאלת חינוכו של הקטין היתה, אם בכלל, פריפריאלית להכרעה, שהתבססה על ידי השקפתו של בית-הדין בדבר טובתו של הקטין. בניגוד לטענת העותרת, החלטה זו נתקבלה לאחר שקילתן של חוות דעת מקצועיות שהוגשו לבית הדין ושל הנסיבות המשפחתיות שעמדו ברקע סכסוך המשמורת. לכך יש להוסיף את התנהלותה של העותרת אשר נמנעה מלהתייצב לאבחון אצל ד"ר פרישטיק בניגוד להנחיות בית-הדין האזורי. כל אלה, מובילים למסקנה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית-משפט זה. בשולי הדברים נזכיר, כי בית-הדין האזורי טרם הכריע סופית בשאלת המשמורת והסדרי הראייה וכי הוא עתיד לעשות כן. הנחתנו היא כי על אף הסתייגותה של העותרת (כפי העולה מהבהרה בכתב שהגישה ביום 2.8.07) יתאפשר לה, למלא אחר הוראות בית-הדין האזורי ולהתייצב לאבחון אצל ד"ר פרישטיק על מנת שניתן יהיה לקבוע ממצאים סופיים בשאלת המסוגלות ההורית. על יסוד כל האמור, דין העתירה להידחות על הסף. ניתן היום, כ"ד באב התשס"ז (8.8.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07062990_M03.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il