מדינת ישראל נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 891/99 ע"פ 984/99 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר המערערת: מדינת ישראל נגד המשיבים בע"פ 891/99: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלוני 10. ראיד נג'ם 11. רגאי פוואז 12. מצרי גמיל 13. נאסר נאסר 14. עטא עבאסי 15. מחמד עבאסי 16. מוניר עבאסי 17. סלימאן סיאד המשיב בע"פ 984/99: אחמד אעביד ערעורים על פסקי-דין בית המשפט המחוזי בירושלים מימים 13.1.99; 20.1.99; 25.1.99 בת.פ. 366/98, 367/98, 372/98, 373/98, 376/98, 528/98, 529/98, 530/98, 531/98, 532/98, 533/98, 534/98 שניתנו על ידי כבוד השופט ג' גינת תאריך הישיבה: ח' באדר תשנ"ט (24.2.99) בשם המערערת: עו"ד נעמי כץ בשם המשיבים 1 ,6-4, 17-11, ובשם המשיב בע"פ 984/99: עו"ד ג'ואד בולוס בשם המשיב 2: עו"ד מוחמד מוסא עוויסאת בשם המשיב 3: עו"ד אנדרה רוזנטל בשם המשיבים 7, 10: עו"ד מחמוד אללה חביב בשם המשיב 8: עו"ד עמוס אגרון בשם המשיב 9: עו"ד היאם (מנסור) קרואני מתורגמן: מר מארון פ ס ק - ד י ן בשל יידוי אבנים לעבר כלי-רכב בירושלים, במספר מועדים סמוכים בחודש דצמבר 1998, הואשמו שמונה-עשר המשיבים (מחציתם קטינים) לפני בית המשפט המחוזי, על-פי מספר כתבי אישום, בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, כמשמעו בסעיף 332(3) לחוק העונשין. בשלב הדיון בבקשת המאשימה למעצרם של חמישה מן המשיבים עד לתום בירור משפטיהם, התרשם בית המשפט (כבוד השופט גינת) כי המשיבים אינם חולקים על העובדות. לשאלתו מה עמדת המאשימה, ביחס לאפשרות לסיים את הדיון בתיקים העיקריים, השיבה התובעת כי כבר הציעה לסניגורים הסדר טיעון בגדרו יטענו הצדדים לטווח ענישה, שלגבי הקטינים ינוע בין חמישה לעשרה חודשים ולגבי הבגירים בין שישה לאחד-עשר חודשים. לשמע הדברים הללו פנה השופט אל הסניגורים ואמר, כי לדעתו ניתן להמשיך בדיון על בסיס ההנחה שבמקרה של קטין ללא עבר פלילי רמת הענישה תעמוד על שלושה חודשי מאסר בפועל, ואילו ביחס לבגיר שעברו נקי תעמוד רמת הענישה על ארבעה חודשי מאסר בפועל. בעקבות זאת הודו חמשת המשיבים בעובדות האישומים שיוחסו להם. במועדים סמוכים הובאו בפני כבוד השופט גינת, מדי פעם, כמה נאשמים נוספים מבין המשיבים, לדיון בבקשת המאשימה למעצר עד לתום בירור המשפט. בכל אחת מן הישיבות הללו חזר בית המשפט, באוזני המשיבים וסניגוריהם, על עמדתו ביחס לרמת הענישה הראויה; ובכל המקרים הודיעו המשיבים שעניינם עמד לבירור כי הם מודים בעובדות האישומים. בכל המקרים הודיעה באת-כוח התביעה כי דברי בית המשפט, ביחס לרמת הענישה, אינם משקפים את עמדת התביעה כפי שהובעה על-ידה כלפי הסניגורים. אך בית המשפט קבע את עונשיהם של כל המשיבים על-פי אמות המידה אותן היתווה בדבריו קודם לקבלת הודאות המשיבים והרשעתם בדין. סיכומם של דברים היה, כי תשעה מן המשיבים (הקטינים) נידונו לשלושה חודשי מאסר בפועל, שניים מן הבגירים לארבעה חודשי מאסר בפועל, שניים אחרים לחמישה חודשים בפועל, שלושה נוספים לשישה חודשים בפועל, אחד לשמונה חודשים בפועל ואחד לשנת מאסר בפועל. הערעורים שלפנינו הם על קולת העונשים. בפתח הדיון לפנינו הוברר, כי תשעת הקטינים כבר סיימו לרצות את עונשי המאסר שנגזרו עליהם. על רקע זה ומשיקולים נוספים, אליהם הפנינו את תשומת-לבה, שמעה באת-כוח המדינה בעצתנו וחזרה בה מן הערעורים. אך אף שהצורך להכריע בערעורים נתייתר, רואים אנו מקום להעיר על הדרך בה נקט בית המשפט קמא בשלב הקראת כתב האישום. הכלל הוא, כידוע, שבית המשפט אינו מתערב בהסדרי-טיעון בין הצדדים בנושא סוג ומידת העונש שיבקשו מבית המשפט לגזור על הנאשם. במקרים שלפנינו הציע השופט אמת-מידה עונשית, בעוד המשיבים וסניגוריהם אמורים לגבש עמדה כיצד ישיבו לאישומים. התערבות כזאת מצד בית המשפט אינה מקובלת ואינה ראויה. הגם שהעונשים בהם נקב השופט לא חרגו במידה ניכרת מאלה בהם נקבה באת-כוח התביעה, היה על השופט להימנע מהבעת דעה בדבר העונשים הראויים. הערעורים נדחים. ניתנה היום, ח' באדר תשנ"ט (24.2.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99008910.F01