שלמה לחיאני נ. משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8874/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8874/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל העותר: שלמה לחיאני נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד קנת מן פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. בפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבה, היא משטרת ישראל, להעביר ללא דיחוי לפרקליטות המדינה את חומר החקירה אשר נאסף על ידה בחקירה שמתנהלת נגד העותר. בנוסף מבקש העותר "להמריץ את המשטרה לסיים את החקירה" ולאפשר לו לממש את זכותו לשימוע בפרק זמן סביר. לטענת העותר טיפולה של המשטרה בתיק החקירה בעניינו נמשך פרק זמן בלתי סביר. העותר נחקר לראשונה בתאריך 28.12.09 ומאז חלפה כמעט שנה. במהלך תקופה זו, נטען כי הופצו בציבור שמועות הפוגעות בשמו ובמעמדו של העותר ללא כל הצדקה. נטען, כי העותר, שהינו ראש עריית בת ים, נעצר לעיני המצלמות לאחר שחוקרי המשטרה הדליפו לתקשורת אודות מועד ומקום המעצר. בנוסף, כך נטען, גורמי המשטרה הדליפו לכלי התקשורת פרטים מחדר החקירות. העותר סבור כי חלוף הזמן מונע ממנו את זכות השימוע ובכך נפגע שמו ומעמדו ללא הצדקה. הוא ציין כי בכוונתו להתמודד בבחירות הבאות. בהתאם, הותרת החקירה הפלילית נגדו תלויה ועומדת, פוגעת ביכולתו להשתתף בהליך הדמוקרטי הקודם לבחירות והמתרחש זה עתה. העותר מבהיר כי פנה בחודש יוני 2010 לרשויות החקירה ונאמר לו כי חוקרי המשיבה מסכמים את החומר אשר יועבר לפרקליטות תוך מספר שבועות, אולם חרף הצהרות חוזרות ונשנות עד היום חומר החקירה טרם הועבר לפרקליטות. בפן המשפטי נטען כי הגם שהמחוקק לא תחם את שלב החקירה הפלילית ולא הציב לה גבולות, הרי שאינטרס הציבור מחייב להציב לה גבולות. בהקשר זה נטען כי החקירה עוצרת את מרוץ ההתיישנות, שכן ההתיישנות נספרת מיום ההליך האחרון של החקירה. בהעדר פיקוח על רשויות החקירה אין למשטרה כל תמריץ להגיע לסיומה המהיר של החקירה. לטענת העותר זכותו להליך מהיר הינה חלק מהזכות להליך הוגן. לשיטתו, זכות זו הוכרה במשפט האמריקאי, אף בשלב שלפני פתיחת המשפט. 2. "יסודו של הכלל הנקוט בידינו, כי בית-משפט זה לא יתערב בהליכי חקירה המצויים בעיצומם" (דברי השופט א' לוי בבג"ץ 2128/06 - דניאלה והרמן הילר נ' כבוד השופטת החוקרת נחמה נצר ואח' (28.12.06)). מלאכת החקירה היא רבה, סבוכה ועדינה. כלל אי ההתערבות יפה ביתר שאת מקום בו העותר מבקש שנתערב בממשק העדין הקיים בין המשטרה לבין הפרקליטות ונורה להם אימתי להעביר את החומר האחד לידי רעהו. כלל נוסף שראוי לציון הוא שמידת ההתערבות בשיקול הדעת של רשויות האכיפה והחקירה הינה מצומצמת ביותר. כפי שנפסק: "מידת ההתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק והתביעה בסוגיה של חקירה פלילית והעמדה לדין היא מצומצמת ביותר ותתבצע, אם בכלל, במקרים חריגים בהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני [ראו למשל: בג"צ 8749/06 עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.12.06) והאסמכתאות המופיעות שם]" (בג"ץ 10204/08 עו"ד מאיר הפלר ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח' (9.3.09)). בראייה זו, העתירה אינה מגלה עילה משפטית המאפשרת את התערבותו של בית משפט זה. כפי שציין העותר, המחוקק לא הגביל בזמן את משך החקירה ואין מקום שבית המשפט יקצוב לה מועדים. אכן ייתכנו מקרים בהם פרק הזמן שחלף, בהתחשב במורכבותו של התיק הקונקרטי, יהא בלתי סביר על פי כללי המשפט המנהלי. ברם, פרק הזמן שחלף בתיק זה, אינו מצדיק את התערבותו של בית המשפט. טענת העותר כי יש לזרז את הטיפול בעניינו, כדי שיוכל להתמודד בבחירות מושכת את העין. ניתן להניח ששיקול זה לא נעלם מעיני רשויות החקירה. ברם, לצערנו, אין זה תיק יחיד בו חשוד נמצא במצבו של העותר. כאמור, על פני הדברים החקירה מורכבת. בעניין זה אפנה להחלטת בית המשפט המחוזי מרכז שדן בערר על הארכת מעצרו של העותר (עמ"י 35398-12-09 מיום 29.12.09). צוין, כי בבקשת המעצר יוחסו לעותר עבירות של מרמה, הפרת אמונים, גניבה בידי עובד ציבור, עבירות הלבנת הון ועבירות לפי פקודת העיריות. פרק הזמן, הגם שסביר להניח כי אינו קצר מבחינתו הסובייקטיבית של העותר, אינו ארוך באופן קיצוני שבכוחו להצדיק סטייה מן הכלל של אי התערבות. להשלמת התמונה יודגש שהעותר נהנה מחזקת החפות. ברם, יש לאפשר לרשויות לחקור מבלי להתעלם מהמשימות הרבות והקשות המוטלות עליהן. 3. לנוכח האמור העתירה נדחית בזאת על הסף מבלי שנתבקשה תגובה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' בטבת תשע"א (13.12.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10088740_Z01.doc אמ+הג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il